שגרה אלימה
ב-25.6.20 וב-7.7.20 לפנות בוקר פשטו עשרות חיילים על שני בתים של משפחת אבו השהש המורחבת במחנה הפליטים אל-פוואר בתואנה של חיפוש אחר שלושה מבני המשפחה. החיילים נכנסו לשני הבתים בלי מסכות. בבית הראשון הם היכו שלושה מבני המשפחה ופוצצו ארון חשמל בעסק של אחד מבני המשפחה, בשני שיסו בשלושה מבני המשפחה כלב והיכו אחד מהם. בשני המקרים, מיד לאחר הפשיטה של החיילים התקשר איש שב"כ אל בני המשפחה – שהם עצמם אינם חשודים בדבר – ודרש כי בני המשפחה אותם חיפשו החיילים יסגירו את עצמם. באחד המקרים הוא איים במפורש כי חיילים יגיעו לבית שוב ויהפכו אותו ל"שדה קרב". כניסות חיילים באישון לילה לבתי פלסטינים, תוך שהם מעירים את כל דיירי הבית, בהם ילדים קטנים ותינוקות, הפכו כבר מזמן לחלק מהשגרה שמייצר משטר הכיבוש בגדה המערבית. כניסות אלו – שבמקרה הנוכחי כללו אלימות כלפי בני המשפחה, הפחדתם ופגיעה ברכוש – נעשות מבלי שהחיילים נדרשים כלל לצווי חיפוש או אפילו לעילה כלשהי. זוהי רק דוגמא נוספת לאופן שבו מנצל הצבא את כוחו, גם בימים אלה של מגפה וסגר המוטל על רוב הגדה, כשהחשש והדאגה בקרב התושבים גבוהים מתמיד. להלן תיאור האירועים ועדויות שגבה תחקירן בצלם, מוסא אבו השהש (בן המשפחה): 25.6.20, ביתם של סנאא ויוסף אבו השהש ביום חמישי, 25.6.20, בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר, פשטו כ-30 חיילים על בניין במרכז מחנה הפליטים אל-פוואר שמדרום-מערב לחברון, שבו גרים בני משפחת אבו השהש המורחבת. בבניין גרים שבעה אחים, ארבעה מהם נשואים וגרים בבניין עם משפחותיהם. בסך הכול גרים בבניין 25 בני אדם, בהם 12 ילדים. החיילים טענו כי הם הגיעו כדי לעצור שנייים מהאחים – סרי, בן 41, ומוחמד, בן 50, ששניהם לא היו בבית באותו לילה. תחילה נכנסו החיילים לדירתם של יוסף (46) וסנאא (41) שבקומת הקרקע והורו לבני הזוג ולבתם ג'וד בת השמונה להיכנס לסלון. שניים מילדיהם, יאסין (17) ואדם (19) ברחו מהבית כשנכנסו החיילים. הבן אסלאם (12) המשיך לישון ובן נוסף, מחמוד (20) ישן באותו לילה אצל דודיו בקומה הראשונה. שלושה חיילים שמרו על בני המשפחה, כשהם עומדים בפתח החדר עם כלי נשק שלופים. שאר החיילים עלו לקומה הראשונה, בה גרים שלושה מהאחים הרווקים. יעקוב (33), פתח את הדלת והותקף מיד על ידי חייל שהכה אותו עם קת הרובה שלו באפו ושבר אותו. החיילים הובילו אותו ואת אחיו איברהים (42), עליו אסרו להתלבש, אל הסלון בקומת הקרקע. אחד החיילים העיר בכוח את מחמוד, בנם של יוסף וסנאא, ומשך אותו משערותיו עד לסלון ביתו. החיילים המשיכו לקומה השנייה, שם גרים שלושה אחים נשואים עם משפחותיהם. אחת הדירות הייתה ריקה באותו לילה. בדירה השנייה שאלו החיילים את איאד (45) על מקום המצאם של אחיו סרי ומוחמד, ואילו בדירה שלישית תקף חייל את זיאד (58), נתן לו שתי סטירות ובעט בבטנו, לאחר שלא ידע לומר היכן נמצאים אחיו. החיילים הובילו גם אותו לסלון ביתם של יוסף וסנאא. לאחר כחצי שעה, הורו החיילים לבני המשפחה לעבור לחדר המדרגות ואז פוצצו באמצעות חומר נפץ את ארון החשמל בבית המלאכה של המסגר יוסף אבו השהש, בקומת הקרקע, והלכו כלעומת שבאו. יעקב אבו השהש נזקק לניתוח לתיקון השבר באפו, אותו עבר ב-29.6.20. מיד עם צאת החיילים התקשר לבית משפחת אבו השהש איש שב"כ ואיים כי חיילים ישובו לבית אם סרי ומוחמד אבו השהש לא יסגירו עצמם לידי הצבא. לאחר מכן שב איש השב"כ להתקשר לבני משפחה שונים ולאיים עליהם כמה פעמים ביום במשך שלושה ימים. ביום השלישי הסגיר עצמו סרי אבו השהש במחסום אל-פוואר. הוא נעצר, הועבר לחקירת שב"כ והוצא נגדו צו מעצר מנהלי למשך שלושה חודשים. נכון למועד פרסום האייטם הוא כלוא בכלא עופר. סנאא אבו השהש, נשואה ואם לחמישה, סיפרה על אירועי אותו יום בעדות שמסרה ב-1.7.20: ביום חמישי, 25.6.20, בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר, התעוררתי מבוהלת מדפיקות על הדלת. בעלי הלך לפתוח ופתאום נכנסו לנו לבית עשרות חיילים. אחד מהם, אני חושבת שהוא היה קצין, הורה לנו להיכנס לסלון ואמר לחיילים לערוך חיפוש בבית. הבנתי שהם מחפשים את הגיסים שלי, מוחמד וסרי שלא היו באותו זמן בבית. אני, בעלי, והבת שלנו הקטנה, ג'וד, בת 8, נכנסנו לסלון. שניים מהילדים שלי, אדם (19) ויאסין (17), ברחו החוצה ברגע שהחיילים נכנסו ואיסלאם (12) המשיך לישון. מחמוד (20) לא ישן בבית באותו לילה, הוא ישן בדירה של דודים שלו בקומה הראשונה בבניין. ג'וד הייתה מפוחדת מאוד. זאת פעם ראשונה שחיילים פושטים לנו על הבית. היא בכתה ונאחזה בי חזק. אחרי כמה דקות נכנס לסלון יעקוב, אחיו של בעלי. הוא היה פצוע באף, שהיה מעוקם ימינה. אחרי עוד כמה דקות נכנס גם איבראהים, אחיו השני של בעלי, חצי עירום – לבוש רק בבוקסר ויחף. התביישתי כשראיתי אותו במצב הזה, והוא גם התבייש. בפתח של הסלון עמדו שלושה חיילים שכיוונו אלינו את הנשק שלהם. אחד מהם אמר שאסור לנו לזוז ואסור לנו לדבר. אחרי כמה דקות החיילים הכניסו לסלון את זיאד, גם הוא אח של בעלי, ואחרי עוד כמה דקות גם את הבן שלי מחמוד. אחר-כך מחמוד סיפר לי שחיילים נכנסו לחדר שבו הוא ישן ואחד מהם נתן לו בעיטה, משך אותו בשיער והביא אותו לסלון. הם החזיקו אותנו בסלון במשך חצי שעה בערך, ואז הורו לנו לעבור לחדר המדרגות של הבניין ולעמוד שם. חלק מהחיילים נכנסו למכלאת הצאן שליד הבית, שם נמצא גם בית המלאכה של בעלי. אחרי כמה דקות שמעתי פיצוץ ואז הם עזבו את הבית. אנחנו נכנסנו הביתה. הייתי בהלם וניסיתי להרגיע את הבת שלי, ג'וד. אחר-כך הלכנו לבית המלאכה וראינו שהחיילים פוצצו את ארון החשמל. זאת אחת החוויות הקשות שחוויתי. לא רק שהם כלאו אותי בחדר עם הבת הקטנה שלי, ועם הגיס שלי שהיה חצי עירום וכיוונו אלינו כל הזמן נשק, גם דאגתי ליאסין ואדם שלא היו בבית, ופחדתי שהחיילים הכו אותם כמו שהם הכו את יעקוב, או שעצרו אותם. חששתי גם שיתפתח עימות בין החיילים לבין הגיסים שלי ואז החיילים יתחילו לירות. בעלי יוסף הוא המפרנס הראשי, ועכשיו אחרי שפוצצו לו את ארון החשמל בבית המלאכה יהיה לנו קשה מאוד כלכלית. הם גרמו נזק של אלפי שקלים, וגם ככה העסק חלש בימים האחרונים בגלל הקורונה. הענישו אותי ואת משפחתי על משהו שאנחנו לא קשורים אליו, ונענשנו רק בגלל שאנחנו גרים באותו מקום. יעקוב אבו השהש, רווק, סיפר על אירועי אותו יום בעדות שמסר ב-26.6.20: בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר התעוררתי מרעשים בחדר המדרגות של הבניין. פתחתי את דלת החדר שלי ופתאום חייל הכה אותי באף עם קת הרובה שלו. כשיצאתי מהחדר ראיתי הרבה חיילים שפשטו על הבניין והתפזרו בתוכו. האף כאב לי מאוד ולפני שהצלחתי לעכל את מה שקורה, שני חיילים סחבו אותי לקומת הקרקע והכניסו אותי לסלון בדירה של אחי, יוסף. יוסף, אשתו, סנאא, והבת הקטנה שלהם כבר היו שם. שלושה חיילים עמדו בפתח של הסלון וכיוונו את הנשק אלינו. אחרי כמה דקות הם הכניסו לסלון גם את אח שלי, איבראהים, שהיה חצי עירום, רק עם בוקסר ואז אחרי עוד כמה דקות הם הכניסו גם את אחי זיאד ואז את האחיין שלי מחמוד. שמתי את היד שלי על האף וניסיתי לעצור את הדימום. היו לי כאבים חזקים. סנאא הייתה מפוחדת וגם הבת שלה פחדה. היא החזיקה את אמא שלה ובכתה. אחרי חצי שעה בערך החיילים הוציאו אותנו לחדר המדרגות של הבניין, ונכנסו לבית המלאכה של אחי יוסף. שמענו פיצוץ. אחר כך התברר לנו שהם פוצצו את ארון החשמל. לפני שהם עזבו הם הורו לנו לומר לאחים שלי מוחמד וסרי שהם צריכים להסגיר את עצמם. בבוקר נסעתי לבית החולים אל-אהלי בחברון. עשו לי בדיקות וצילומי רנטגן והתברר שיש לי שבר בעצם האף ושאני צריך לעבור ניתוח, שנקבע ל-29.6.20. זיאד אבו השהש, נשוי ואב לשניים, סיפר על אירועי אותו יום בעדות שמסר ב-2.7.20: התעוררתי מדפיקות חזקות על דלת הדירה. פתחתי את הדלת מהר וראיתי מולי ארבעה חיילים ששאלו על אח שלי סרי. אמרתי להם שישנתי ואני לא יודע איפה הוא. אחד החיילים נתן לי סטירה וחזר על השאלה. עניתי לו שאני לא יודע. אז הוא נתן לי עוד סטירה, בעט לי בבטן, וציווה עליי לצאת מהבית במהירות. אשתי ושני הילדים שלי לא היו באותו זמן בבית, הם היו בבית של ההורים שלה. החיילים הובילו אותי לקומת הקרקע, והכניסו אותי לסלון בדירה של אחי יוסף ואשתו סנאא. בסלון היו גם ג'וד, בתם הקטנה של יוסף וסנאא, ואחי, יעקוב, ששמתי לב שהוא פצוע באף, ואחי איבראהים, שהיה חצי עירום. לאחר כמה דקות הם הכניסו לסלון גם את האחיין שלי מחמוד. הם החזיקו אותנו שם חצי שעה, ובינתיים עשו חיפוש בבית של יוסף ובמכלאת הצאן ואז הם הורו לנו לעמוד בחדר המדרגות של הבניין. אחרי כמה דקות שמעתי פיצוץ מכיוון בית המלאכה של יוסף. החיילים חיפשו את האחים שלי מוחמד וסרי, שלא היו בבית. אחרי שלושה ימים, אחרי שקיבלנו איומים בטלפון מאיש השב"כ, "נידאל", שאיים לפשוט שוב על הבית ולהפוך אותו לשדה קרב, סרי, הסגיר את עצמו במחסום אל-פוואר. 7.7.20, ביתם של אריג' ומוסא ג'מיל אבו השהש ביום שלישי, 7.7.20, בסביבות השעה 5:30 לפנות בוקר, פשטו כ-20 חיילים על ביתם הדו קומתי של מוסא (51) ואריג' (41) אבו השהש, קרובי משפחה רחוקים של האחים מהפשיטה הקודמת והורים לחמישה ילדים בני 21-10. החיילים טענו כי הגיעו כדי לעצור את בנם, מוחמד, בן ה-19, שלא היה באותה שעה בבית. החיילים, שהביאו עמם כלב, עלו לקומה הראשונה ופרצו דלת חיצונית, המובילה לסלון המשמש לאירוח. באותה עת ישב בו הבן אייסר בן ה-16 והכלב התנפל עליו מיד, ואז עזב אותו ויצא מהחדר ואחרי רגע חזר וקפץ עליו שוב. אייסר אחז בראשו של הכלב ומנע ממנו לזוז ואז צעק עליו אחד החיילים והורה לו לעזוב את הכלב. לאחר מכן העמיד אחד החיילים את אייסר כשפניו לקיר וידיו למעלה. חלק מהחיילים הלכו לשאר חדרי הבית. הכלב התנפל על אריג' ודחף אותה לקיר ואז הפיל את האב, מוסא, הסובל מליקוי בדיבור ומתקשה בהליכה. לאחר מכן הוא קפץ עליו שוב, כשהיה עדיין על הרצפה. שני חיילים הורו למוסא, שבינתיים התיישב על כסא מול חדר השינה שלו, להיכנס לסלון, וכשסירב גרר אותו אחד מהם לסלון בזרועו. לאחר מכן הורו החיילים גם לשאר בני המשפחה לעשות כן. הקצין לקח את אייסר לאחד מחדרי השינה, שם שאל אותו על אחיו מוחמד. בכל פעם שאמר שהוא אינו יודע היכן הוא נמצא, היכה אותו הקצין. לאחר כחצי שעה החיילים עזבו את הבית. מיד לאחר מכן התקשר איש שב"כ לטלפון הביתי של המשפחה ואיים על האם, אריג', כי אם בנה לא יסגיר עצמו עוד באותו יום החיילים ישובו לביתם. באותו בוקר, בסביבות השעה 6:30 בבוקר, הגיע מוחמד למחסום והסגיר את עצמו. הוא נלקח למתקן החקירה באשקלון ומשם למתקן השב"כ במגרש הרוסים (מסקוביה), ואז לכלא עופר, שם הוא מוחזק עד עתה. אייסר אבו השהש, סיפר על אירועי אותו יום בעדות שמסר ב-23.7.20: באותו בוקר אני ואחי, מוחמד, שיחקנו משחק "בבג'י" בטלפון בסלון, ואז אחד מקרובי המשפחה שלנו ביקש ממוחמד לעזור לו לפרוק סולר בתחנה שקרובה לבית שלנו. מוחמד הלך ואני החלפתי בגדים והתכוננתי לישון. שמעתי רעש בחדר המדרגות. חשבתי שזה מוחמד ויצאתי לבדוק למה הוא חזר כל-כך מהר, ופתאום ראיתי חיילים עולים לקומה שלנו. סגרתי את הדלת, התיישבתי על הספה ועשיתי את עצמי עסוק בטלפון. אחרי כמה דקות החיילים פרצו את הדלת וכלב חום התנפל עליי לרגע, ואז עזב אותי, יצא מהחדר ושוב חזר והתנפל עליי. תפסתי אותו בראש שלו וניסיתי להרחיק אותו ואז אחד החיילים צעק עליי והורה לי לעזוב את הכלב. הכלב יצא מהחדר ואותו חייל הורה לי לעמוד עם הפנים לקיר והידיים למעלה. שמעתי את אימא שלי צועקת מחוץ לחדר, ולא ידעתי מה קורה בשאר הבית. ראיתי שני חיילים, שאחד החזיק את אבא שלי ומשך אותו לתוך הסלון. אחרי כמה דקות הם הכניסו את אימא שלי, ולאחר עוד כמה דקות גם את האחיות שלי, את'יר בת 21, ובתול התאומה שלי, ואת האח הקטן שלי, תמים, בן העשר. החיילים נכנסו ויצאו, ושמעתי רעשים משאר הבית. אחד החיילים נעמד מאחוריי, נדמה לי שהוא היה קצין, ונתן לי שלוש סטירות על העורף. הוא שאל אותי על אח שלי, מוחמד. אמרתי לו שאני לא יודע איפה הוא ואז הוא תפס אותי בשתי הלחיים ואמר לי שאני משקר. אחר-כך הוא עזב אותי וניגש לאבא שלי. הוא שאל אותו על מוחמד ואבא שלי לא ענה. אימא שלי אמרה לקצין שלמוחמד אין כרגע טלפון נייד כי הוא מקולקל. אחר-כך הקצין הוציא אותי מהסלון והוביל אותי לחדר של אחותי. הוא דחף לי את הפנים למזרן של המיטה שלה והתחיל לשאול שוב על מוחמד ואיפה הוא מחביא את הנשק. בכל פעם שעניתי שאני לא יודע הוא נתן לי אגרוף בגב. אחרי שזה חזר על עצמו כמה פעמים והמשכתי לענות שאני לא יודע הוא הרביץ לי עם קת הרובה שלו בגב העליון ואז הקים אותי מהמיטה, החזיר אותי לסלון וציווה עליי לעמוד עם הפנים לקיר. בינתיים החיילים עשו חיפוש בבית. הם שאלו את אימא שלי על קומת הקרקע. הם יצאו מהסלון וחשבתי שהם הסתלקו אז פתחתי את הדלת כדי לוודא, ואז אחד החיילים צעק עליי לסגור אותה. מיד אחרי שהחיילים עזבו סיפרתי להורים שלי, ולדוד שלי האני שגר לידנו, מה קרה בחדר השינה של אחותי. מוסא ג'מיל אבו השהש, סיפר על אירועי אותו יום בעדות שמסר ב-23.7.20: התעוררתי מצעקות של אשתי שעמדה מחוץ לחדר השינה שלנו. יצאתי לבדוק מה קורה ולפני שהצלחתי להבין משהו התנפל עליי כלב בצבע חום. הכלב הפיל אותי על הרצפה, ואז רץ לשירותים וחזר ושוב התנפל עליי, כששכבתי עדיין על הרצפה. הייתי בהלם, לא הבנתי מה קורה, הספקתי בקושי לקום ולהתיישב על כיסא, מול חדר השינה שלנו, ואז התקדמו אליי שני חיילים והורו לי ללכת לסלון. התעלמתי מהם ואז אחד מהם משך אותי מהזרוע שלי לסלון. שמעתי את אשתי צועקת ואומרת להם:" תעזבו אותו הוא חולה". נכנסתי לסלון, ראיתי את הבן שלי אייסר, עומד עם הפנים לקיר והידיים למעלה. החייל הושיב אותי על כיסא ואחרי כמה דקות החיילים הובילו לחדר את אשתי, אריג', ואחר-כך את הבנות שלי, את'יר ובתול, והבן, תמים. ראיתי את אחד החיילים, אני חושב שהוא היה קצין, נותן לבן שלי אייסר סטירות בעורף ושואל אותו איפה מוחמד. כשאייסר ענה שהוא לא יודע, הקצין תפס אותו בשתי קצוות הלחיים ואמר לו שהוא שקרן. אחר-כך אותו קצין התחיל לשאול אותי על מוחמד וציווה עליי להתקשר אליו. אשתי התערבה ואמרה לו שלמוחמד אין טלפון. הקצין שאל אותי על המחלה שלי, לא עניתי לו. אחר-כך ראיתי את הקצין לוקח את אייסר מהחדר. אחרי חמש דקות בערך הוא החזיר אותו והורה לו לעמוד שוב עם הפנים לקיר והידיים למעלה. הקצין השאיר חייל לשמור עלינו עם נשק מכוון ויצא מהחדר. אחרי כמה דקות הקצין ושאר החיילים חזרו לחדר האורחים ושאלו את אשתי מה יש בקומת הקרקע ואז הם עזבו וציוו עלינו להישאר לשבת שם ולא לזוז. הפשיטה על הבית שלנו הייתה אלימה בלי שום סיבה. בגלל התקיפה של הכלב סבלתי מכאבים ביד במשך שבוע. אריג' אבו השהש, סיפרה בעדות שמסרה ב-23.7.20: בסביבות השעה 6:00 החיילים עזבו ובערך עשר דקות אחר-כך התקשר איש שב"כ בשם "נידאל" ודיבר איתי בערבית. הוא אמר שהוא רוצה את הבן שלי מוחמד, ושהוא יודע שהוא לא עבריין אבל הוא חשוד בכמה דברים והוא רוצה להעניש אותו לפי החוק. הוא אמר שמוחמד צריך להסגיר את עצמו עוד היום. לא עניתי לו, והוא אמר שהוא ייתן לי עשר דקות לחשוב על זה, ואז יתקשר שוב כדי לשמוע מה החלטתי. אחרי עשר דקות הוא התקשר שוב, ואמרתי לו שמוחמד יסגיר את עצמו. פחדתי שאחרת החיילים יפשטו לנו על הבית שוב ויגרמו לבהלה לכל בני המשפחה, ובמיוחד לבעלי החולה. אחרי זמן קצר הגיע גיסי, האני וליווה את מוחמד למחסום שבכניסה למחנה. מוחמד הסגיר את עצמו לחיילים ונודע לי שבהתחלה הם לקחו אותו לכלא באשקלון ומשם למגרש הרוסים. קבעו לו דיון בבית משפט ב-16.7.20. בשבילי הפשיטה הייתה רגעי אימה, שבחיים לא אשכח. הכי נבהלתי כשהכלב התנפל עליי, על בעלי החולה ועל הבן שלי אייסר.
6 אוגוסט 2020
