ב-17.12.21, בסביבות השעה 11:00, הגיעו עשרות מתנחלים, רובם רעולי פנים וחלקם חמושים בנשק חם ובאלות, לבתים בחלקו הצפוני של הכפר ותקפו אותם באבנים. הבתים שהותקפו נמצאים במרחק של כמה מאות מטרים מאתר ההתנחלות חומש שפונתה בשנת 2005. המתנחלים ניפצו חלונות בשני בתים פרטיים ובשלוש מהדירות בבניין בן ארבע קומות, והשחיתו רכוש בחצרות הבתים. דיירים ששהו באותה שעה בבתים נאלצו להסתתר באזורים מוגנים יותר בבית. כשניזאר אבו עודה (67) וכמה מבני משפחתו עלו על גג הבית כדי לראות מה מתרחש, פגעה אחת האבנים ברגלו. המתנחלים אף הציתו מחסן הניצב מאחורי אחד הבתים.
במהלך ההתקפה הגיעו למקום תושבים מהכפר כדי להגן על הבתים וניסו להדוף את המתנחלים באמצעות יידוי אבנים.
לאחר כשעה, הגיעו למקום כעשרה חיילים וירו רימוני גז מדמיע לעבר התושבים שהגנו על הבתים, בניסיון להרחיקם. אחד המתנחלים ירה כמה כדורים של אש חיה לעבר התושבים, בנוכחות החיילים, ואחד התושבים, נפצע קלות ברגלו מרסיסי הירי וטופל במקום.
המתנחלים נסוגו מהשכונה והתאספו בכניסה הראשית של הכפר, שם הצטרפו אליהם עשרות חיילים. בנוכחות החיילים תקפו המתנחלים באבנים את מכוניתו של מוחמד עקל (26), שעברה בכביש שבין הכפרים בורקה וביזאריא, ניפצו את שמשתה הקדמית ואת אחד החלונות הצדדיים וירו כדור חי שפגע בשלדת הרכב. עקל המשיך בנסיעה והצליח להימלט מהמקום. המתנחלים גם השחיתו שתי מכוניות חונות, ניפצו את חלונותיהן וניקבו את צמיגיהן. החיילים שאיבטחו את המתנחלים ירו גז מדמיע לעבר תושבים שהתאספו להגן על כפרם. בסופו של דבר נסוגו המתנחלים לכיוון אתר ההתנחלות המפונה חומש, אך חלק מהחיילים נותרו באזור למשך כמה שעות.
בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ב-22.12.21, סיפרה ופאא סלאח (16), תלמידת כיתה י"א, תושבת בורקה, על תקיפת בית משפחתה בידי עשרות מתנחלים:
ביום ששי, 17.12.21, בסביבות השעה 10:30 בבוקר, הייתי בבית עם אמא שלי והאחים והאחיות שלי, כולם קטנים ממני – בני שנתיים עד 15. ניקיתי את הבית. אני גרה עם המשפחה שלי בבניין בן ארבע קומות. בדירות האחרות בבניין גרים דודים שלי. כשפתחתי את החלון בסלון ראיתי הרבה מאוד מתנחלים ליד הבית של השכנים, המשפחה של עבד א-סלאם סלאח, שגרה במרחק של 200-150 מטר מהבית שלנו. רוב המתנחלים היו רעולי פנים וזרקו אותם על המכונית של עבד א-סלאם.
סגרתי מיד את החלון. ירדתי במדרגות עד לשער הראשי של הבניין שלנו ונעלתי אותו. בזמן שירדתי צעקתי "מתנחלים! מתנחלים!" כדי שכולם ידעו, ואז אשתו של דוד שלי יצאה מהדירה שלה ואמרתי לה שהמתנחלים בדרך אלינו.
אחרי שנעלתי את השער עליתי הביתה. אמא אמרה לנו להתרחק מהחלונות. מיד אחר כך המתנחלים תקפו את הבית שלנו באבנים. שמעתי את האבנים פוגעות בקירות של הבניין וזכוכית מתנפצת. אחר כך הבנתי שזה היה בדירה של הדוד שלי, אחמד. פחדתי מאוד והתקשרתי לאבא בבכי כדי לומר לו שתוקפים אותנו. המתנחלים צעקו וקיללו. לא הבנתי מה הם אמרו. אחר כך שמעתי צעקות של תושבים שהגיעו לעזור.
המתנחלים ניפצו באבנים את חלון הזכוכית של הסלון שבו התחבאנו. שמעתי תושבים אומרים בחוץ שלמתנחלים יש בקבוקי תבערה ונבהלתי מאוד. פחדתי שהם ישרפו אותנו. אחר כך הם ניפצו גם את חלון המטבח. היינו מבועתים וצרחנו בלי שליטה. הייתי מבולבלת לגמרי.
אחרי שעה בערך שמעתי שהגיעו כמה חיילים, ואז כמה יריות. שמעתי תושבים צועקים לכולם להיזהר כי המתנחלים יורים. שמעתי אולי 7-5 יריות. מרוב פחד לא העזתי להסתכל החוצה.
אחר כך שמעתי תושבים אומרים שהמתנחלים נסוגו והצבא הגיע. המצב באזור נרגע אבל אחרי כמה דקות שמעתי את התושבים מדברים על זה שהמתנחלים עברו לכניסה לכפר. אחר כך רוב התושבים הלכו לשם כדי להדוף את המתנחלים ולמנוע מהם להתקדם אל בתים בכפר.
אני והאחים והאחיות שלי פחדנו מאוד. מאז אנחנו לא מסוגלים לישון בחדרים שלנו. אנחנו ישנים כולנו בחדר של ההורים. אני מפחדת מאוד שהם יזרקו משהו דליק לבית שלנו וישרפו את כולנו. אבא תיקן את שני החלונות שליד הסלון ואת זה של המטבח.