כיכר מיח'מאס, מחוז רמאללה: מתנחלים תקפו באבנים נוסעי מכוניות פלסטינים ופצעו ילדה בנוכחות חיילים ושוטרים

ביום שישי, 7.4.23, בסביבות השעה 14:30, נסעו ניהאד ג'עאפרה (40), אשתו אמנה (29), וילדיהם: זינה (12), הודא (10), יוסף (8) ויאסמין, בת שנה וחודשיים, תושבי ביר זית, על כביש 60 לארוחת אפטאר בכפר א-סוואחרה א-שרקייה שמדרום ירושלים. כשהתקרבו לכיכר הסמוכה לכפר מיח'מאס הבחינו בני המשפחה בעשרות מתנחלים, חלקם רעולי פנים, שתקפו באבנים מכוניות פלסטיניות שעברו במקום בנוכחות חיילים ושוטרים. ג'עפרה רצה לחזור לאחור אך ג'יפ של מג"ב חסם את דרכו.

שלושה מתנחלים ניגשו למכונית ואחד מהם שבר באלה את מראת הצד הימנית בעוד השניים האחרים בועטים בפגוש הקדמי של הרכב. ג’עאפרה נסע קדימה במהירות ואז תקפו המתנחלים בכיכר את המכונית באבנים וניפצו את שמשתה הקדמית ושמשה אחורית מצד שמאל. הודא, שישבה מאחור, נפגעה מרסיסי זכוכית בידה וברגלה.

שוטרים שהיו במקום ביקשו מג'עאפרה לנסוע בעקבותיהם למשטרת בנימין כדי להגיש תלונה וכך הוא עשה. כשהגיעו לתחנה הזעיקו השוטרים אמבולנס ישראלי וצוותו בדק את הודא ויאסמין. לאחר מכן הגיע למקום גם אמבולנס פלסטיני ואנשי צוותו בדקו גם הן את הילדות וטיפלו בפצעיה של הודא.

לאחר שהמתינו זמן רב במקום הודיעו השוטרים לבני המשפחה כי אין חוקרים בתחנה בגלל שזהו יום שישי ושהם יכולים להמתין במקום עד שיגיע חוקר. ג'עאפרה החליט לוותר והמשפחה המשיכה בדרכה לא-סוואחרה א-שרקייה. למחרת נבדקו הבנות במרפאה ברמאללה ולא אותרו רסיסים בעיניהן.

ניהאד ג'עאפרה, בן 40, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד:

תמונה

ביום שישי, 7.4.23, בסביבות השעה 14:00, נסעתי במכונית שלי עם אשתי והילדים שלנו מהבית שלנו בביר זית לכפר א-סוואחרה א-שרקייה שמדרום לירושלים, שבו גרה המשפחה שלי.

בסביבות 14:30 ראיתי בערך 50 מתנחלים צעירים, חלקם רעולי פנים במרחק של בערך 15 מטרים מכיכר מיח'מאס, ליד ההתנחלות כוכב יעקב. נכחו במקום חיילים ושוטרים. עצרתי לכמה דקות ואז חלף על פניי רכב עם לוחית צהובה שבו ישבה ליד הנהג אישה שעטתה חיג'אב, והמתנחלים התחילו לתקוף אותו באבנים.

רציתי לחזור מהר אחורה אבל ג'יפ של מג"ב עמד מאחוריי ואז ראיתי מתנחלים מתקדמים אלינו. מתנחל אחד שבר את מראת הצד הימנית ושניים אחרים התחילו לבעוט בפגוש הקדמי ולהרוס אותו. נסעתי קדימה מהר ואז המתנחלים שהיו ליד הכיכר התחילו לתקוף אותנו באבנים, שפגעו בשמשה הקדמית ובשמשה צדדית - האחורית מצד שמאל. היה מפחיד וכולם צעקו באוטו. הילדים הקטנים שלנו בכו וביקשתי מהם לרדת מהמושבים ולהסתתר על הרצפה עד שהצלחתי לעבור את האזור המסוכן. הודא נפצעה מזכוכיות ביד וברגל שמאל וירד לה דם.

אחרי שהתרחקתי קצת מהכיכר ניידת משטרה שעמדה במרחק של בערך 40 מטרים מהכיכר נסעה אחריי והשוטרים קראו לי לעצור. עצרתי במרחק של בערך 500 מטרים מהכיכר ואחד השוטרים דרש את תעודת הזהות שלי, למרות שהם ראו את המצב של המכונית ואת הילדים המבוהלים. סיפרנו להם מה קרה והם ביקשו שאסע אחריהם למשטרת בנימין כדי להגיש תלונה. נסענו לשם וחיכינו שם בחצר. השוטרים הזעיקו אמבולנס ישראלי שהגיע אחרי שעה. הצוות בדק את הודא ואת יאסמין. הם לא מצאו כלום אבל אמרו שכדאי לקחת אותן ליתר ביטחון לבדיקה בבית חולים כדי לוודא שלא חדרו להם זכוכיות לעיניים. הגיע גם אמבולנס פלסטיני ואנשי הצוות שלו ניקו להודא את הפצעים ובדקו לה את העיניים מחשש שחדרו אליהן רסיסי זכוכית אבל לא מצאו כלום. גם הם הציעו שניקח אותה לבית חולים כדי לוודא שהכול בסדר.

בינתיים ניקינו את המכונית משברי הזכוכית והמשכנו לחכות שיאפשרו לנו להגיש תלונה. בסוף קרא לנו השומר, החזיר לי את תעודת הזהות שהשוטר לקח ממני בדרך והודיע לי שהיום יום שישי ואין חוקרים. הוא אמר שהם ביקשו שחוקר יגיע למקום כדי לקבל את התלונה אבל לא ידוע מתי הוא יגיע. השעה הייתה כבר 17:00 והחלטתי לא לחכות. נסענו לא-סוואחרה א-שרקייה כדי לנסות להציל מה שנשאר מהיום שלנו, אבל כולנו היינו במצב רוח רע והילדים הקטנים היו מבוהלים מאוד. כבר לא היה לנו תיאבון לארוחת האיפטאר.

למחרת לקחתי את הודא ויאסמין כדי שיבדקו אותן במרפאה ברמאללה והתברר שלא חדרו להן רסיסים לעיניים.