חווארה, מחוז שכם: מתנחלים השחיתו חנויות, רכוש ומכוניות ותקפו תושבים בנוכחות חיילים, שתקפו תושבים מתגוננים בברימוני הלם וגז מדמיע . כעשרה צעירים עוכבו ושוחררו בלא כלום

 במוצאי יום שבת, 25.3.23, ירו פלסטינים מרכב חולף על חיילים שהיו בעמדה צבאית בעיירה חווארה ופצעו שניים מהם, באורח קשה ובינוני. יומיים לאחר מכן, בשעות הערב המוקדמות של יום שני, 27.3.23, הגיעו למרכז העיירה עשרות מתנחלים וחיילים. חלק מהמתנחלים היו רעולי פנים וחמושים באקדחים, ברובי אם 16 ובאלות. במשך למעלה משעה אפשרו החיילים למתנחלים לתקוף באבנים עוברי אורח ונוסעים, להשחית רכוש בחנויות ובמסעדות ולתקוף באבנים כחמישה בתים. המתנחלים ריססו תרסיס פלפל בפניהם של תושבים ופגעו בחמישה מהם, שפונו לטיפול במרכז הרפואי אבון סינא בעיירה.

המתנחלים תקפו נוסעי מכוניות שעברו ברחוב, הציתו משאית ומכונית פרטית שחנו באזור והשחיתו 11 מכוניות חונות נוספות. בנוסף, תועד אחד המתנחלים במצלמת אבטחה של תחנת דלק כשהוא מנסה להצית משאבת דלק. המתנחלים תקפו באבנים נוסעי מכוניות, ואבן שהשליכו ניפצה חלון של נהג הסעות ופצעה אותו בראשו. האיש פונה באמבולנס לבית החולים רפידיה בשכם. חיילים ירו אש חיה ורימוני גז מדמיע לעבר בתים באזור ותושבים שיצאו מבתיהם כדי להגן על רכושם, וכעשרה תושבים נפגעו משאיפת עשן וגז מדמיע ופונו למרפאה באזור.

בסביבות 17:30, בעת שאיסלאם אחמד התקרב לצומת הכניסה להתנחלות יצהר בדרכו משכם לביתו בכפר א-סאווייה, תקפו מתנחלים מלווים בחיילים את מכוניתו וניפצו את החלון שליד הנהג. כשניסה להימלט נורו כמה יריות על המכונית וקליע אחד חדר לתוכה. בצלם לא הצליח להכריע מה היה מקור הירי. אחמד המשיך בנסיעה עד לחווארה שם עצר, יצא מהמכונית ורצה למצוא מחסה במסעדה, אך חיילים התנפלו עליו והפילו אותו ארצה. החיילים עיכבו את אחמד במקום למשך חצי שעה ואז אזקו את ידיו, כיסו את עיניו הכניסו אותו לג'יפ והובילו אותו לבסיס צבאי. לאחר כשעתיים החזירו אותו החיילים לעיירה ושחררו אותו בלא כלום.

בסביבות השעה 18:30 תועדו חיילים שהובילו שמונה צעירים תושבי העיירה לתחנת דלק באזור, כשידיהם אזוקות. החיילים כיוונו אל הצעירים נשק, כפו עליהם לשבת בראשים מורכנים וערכו חיפוש על גופם. כעבור כחצי שעה, בסביבות 19:00 שוחררו גם הם בלא כלום.

איסלאם אחמד, בן 26, סיפר בעדות שמסר לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ב-1.4.23:

ביום שני, ב-27.3.23, בסביבות השעה 17:30, הייתי באוטו שלי, בדרך מאוניברסיטת א-נג'אח בשכם הביתה לכפר א-סאווייה. כשהתקרבתי לצומת יצהר ראיתי בערך 20 מתנחלים ויותר מ-20 חיילים. פתאום 5-4 מתנחלים התקרבו לאוטו שלי והתחילו לדפוק עליו. ניסיתי להסתובב אבל מתנחל רעול פנים ניגש לחלון שלי וניפץ אותו עם איזשהו חפץ שלא הצלחתי לראות. הזכוכיות עפו עליי והמתנחל ניסה להכות אותי עם החפץ שהוא החזיק. מאחוריי עמד אוטו אחר, שאני חושב שהיה של מתנחלים, אז לא יכולתי לנסוע לאחור. התקדמתי עם האוטו בין כל המתנחלים, ותוך כדי כך הם זרקו עליי אבנים. הצלחתי להתרחק בערך 20-15 מטר ופתאום שמעתי יריות. בהתחלה חשבתי שזה ירי באוויר אבל אז ראיתי שקליע חדר לתוך האוטו.

נסעתי משם וכשעברתי בחווארה, ליד מסעדת 'שווארמה שמס' שבמרכז העיירה, ראיתי כמה מתנחלים זורקים אבנים על בתים באזור ומשחיתים חנויות. ראיתי שהמסעדה פתוחה אז עצרתי ויצאתי מהאוטו כי רציתי להיכנס ולהסתתר שם, אבל אז פתאום הופיעו מולי 5-4 חיילים ולא הבנתי מה הם רוצים ממני כי הם דיברו בעברית. פתאום שניים מהם הפילו אותי על הארץ, כיוונו עליי את הנשקים שלהם וצעקו עליי. הם התחילו לעשות עליי חיפוש, ואז הגיע המפקד שלהם הגיע ושאל אותי אם נפצעתי. לפני שהספקתי לענות כמה חיילים הובילו אותי למסעדה והושיבו אותי על מדרגות הכניסה שלה.

באותו זמן מתנחלים שברו כל דבר שהם ראו מול עיני החיילים והסתובבו ברחוב עם לפידים בוערים וזה היה נראה שהם עומדים לשרוף משהו.

תמונה

החיילים עמדו סביבי בערך חצי שעה ואז כיסו לי את העיניים, אזקו לי את הידיים באזיקונים מפלסטיק מקדימה, והכניסו אותי לג'יפ. בכלל לא הבנתי מה קורה והג'יפ התחיל לנסוע. פחדתי שהמתנחלים יציתו את האוטו שלי. אחרי נסיעה קצרה ראיתי מתחת לכיסוי העיניים שהגענו לבסיס צבאי. ביקשתי מהם באנגלית להתקשר להורים שלי והם אמרו לי שבתחנת המשטרה אני אתקשר אליהם. נשארנו בתוך הג'יפ בערך שעה ואז הוא התחיל שוב לנסוע וחזרנו לאזור של המסעדה. חשבתי שישחררו אותי שם אבל זה אז הם עשו עוד סיבוב של חצי שעה עם הג'יפ ורק אז חזרו למכונית שלי ושחררו אותי שם.

ליד המכונית חיכו שני האחים שלי. הם סיפרו לי שהם חיפשו אותי בגלל שלא הייתי זמין בטלפון, שהחיילים הוציאו לי מהכיס וכיבו. הם באו לחפש אותי בחווארה, מצאו את האוטו שלי עם השמשות המנופצות וסימני הירי שעליו וחשבו שנפצעתי אבל הבעלים של המסעדה אמר להם שחיילים עצרו אותי. היו שם אנשים מהמת"ק הישראלי וסיפרתי להם מה קרה. הם צילמו את כל הנזקים לאוטו: החלון הקדמי, שני החלונות בצד שמאל ופנס אחורי נופצו, והיו חורים של קליע שחדר לאוטו מאחורה ואז עבר גם דרך המושב. הם הציעו לי להגיש תלונה במשטרת אריאל אבל לא הלכתי עד עכשיו כי גם ככה הם לא יעשו כלום. אחר-כך האחים שלי לקחו אותי הביתה והחזירו גם את המכונית שלי. והגענו בסביבות 22:00.

עוד לא תיקנתי את האוטו כי זה יקר מאוד והביטוח לא מכסה נזקים שגורמים חיילים ומתנחלים. בינתיים כיסיתי אותו בניילון כדי שלא יחדור פנימה גשם.

יוסף דמיידי, בן 42 ואב לילדה בת ארבע, תושב חווארה, גר ליד תחנת הדלק שבה עיכבו חיילים כמה צעירים. בעדות שמסר לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ב-1.4.23 סיפר: 

ביום שני, 27.3.23, בסביבות השעה 18:00, בזמן שאני, אשתי אימאן (34), והבת שלנו חלא, בת ארבע, חיכינו לקריאת המואזין כדי להתחיל את ארוחת האיפטאר, שמענו פתאום רעשים בחוץ. הסתכלתי מהחלון וראיתי ברחוב 50-30 מתנחלים רצים לכיוון תחנת הדלק "אל-חווארי" שליד הבניין שלנו. ראיתי צעיר יוצא ממכונית אדומה ובורח וכמה מתנחלים רודפים אחריו. רציתי לצאת לעזור לו ואז ראיתי שהוא הצליח להימלט מהם לאחד הבניינים באזור. אחר-כך ראיתי כמה מתנחלים שהחזיקו אלות מנפצים באבנים את השמשות של אוטו שחנה בתחנה. אחד המתנחלים ניסה להצית אותו אבל לא הצליח. המתנחלים המשיכו להרוס את האוטו עד שכמה צעירים זרקו עליהם אבנים, ואז הם הלכו משם והתקרבו יותר לבניין שלנו. אימאן הרימה את חלא על הידיים שלה ופתאום המתנחלים זרקו אבנים על הבית שלנו ושתיים מהן ניפצו את חלון המטבח חדרו פנימה.  

באותו זמן היו ברחוב 100-80 חיילים שעמדו ליד הג'יפים שלהם ולא עשו כלום, גם כשהמתנחלים זרקו אבנים על הבניין שלנו. החיילים רק צפו מהצד ולא מנעו מהמתנחלים להמשיך. זרקתי את האבנים בחזרה לעבר המתנחלים כדי להרחיק אותם ולהגן על המשפחה שלי, ואז החיילים ירו כמה כדורים חיים באוויר וכמה רימוני הלם לעבר הבית. חייל אחד צעק עליי להיכנס לתוך הבית. שאלתי אותו לאן ללכת, ואמרתי שאני כבר בתוך הבית ושיש לי בת קטנה. הרמתי את חלא והראיתי לו אותה. החייל אמר לי שוב להיכנס לתוך הבית.  

תמונה

ראיתי מהחלון שני מתנחלים חמושים שמוכרים לי, ואחד מהם צעק עליי בעברית להיכנס הביתה ושניהם קיללו אותי. החיילים הצטרפו למתנחלים וגם הם צעקו עליי להיכנס הביתה. אמרתי לחיילים שבמקום לומר לי להיכנס הביתה הם צריכים להרחיק משם את המתנחלים.  

ראיתי כמה חיילים מוציאים את אחד השכנים שלנו מהבית שלו ומובילים אותו, ועוד בערך שמונה צעירים, לתחנת הדלק. כולם היו כבולים בידיים. הצום כמעט הסתיים אז יצאתי מהבית עם בקבוק מים כדי לתת להם לשתות, אבל אחד החיילים צעק עליי וקילל אותי ונאלצתי לחזור הביתה.  

שמעתי את החיילים שואלים את הצעירים למה הם זרקו עליהם ועל המתנחלים אבנים והצעירים ענו להם שזה היה לצורך הגנה עצמית.  

החיילים נתנו למתנחלים לעשות מה שהם רצו וירו בעצמם רימוני גז מדמיע לעבר בתים ותושבים שניסו להרחיק את המתנחלים עם אבנים. המצב נרגע רק כשהחיילים הרחיקו את המתנחלים מהאזור, ואז הם שחררו את כל האנשים שהם עיכבו.  

מאז ההתקפה, חלא מפחדת ובכל פעם שהיא שומעת את המילה "חייל" או "מתנחל" היא נלחצת. אנחנו מנסים להרגיע אותה כמה שאפשר. 

איהאב אבו ריידה, בן 35 ואב לשניים, תושב הכפר קוסרה במחוז שכם, נרדף על ידי מתנחלים שאיימו לפגוע בו, ומכוניתו הושחתה על ידי מתנחלים, סיפר בעדותו לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ב-12.4.23: 

ביום שני, 27.3.23, בסביבות השעה 18:00 נסעתי הביתה מהעבודה, בכביש 60. עברתי את צומת יצהר והמשכתי דרומה וליד תחנת הדלק 'אל-חווארי' ראיתי 15-10 מתנחלים שזרקו אבנים על בתים וחנויות וקיללו תושבים. לידם היו כמה חיילים אבל הם לא עשו להם כלום.  

לא ידעתי מה לעשות, פחדתי לעבור לידם. נכנסתי עם האוטו לתחנת הדלק והחניתי אותו שם. התחלתי ללכת ברגל לכיוון אחד הבתים כדי למצוא מחסה ואז שלושה-ארבעה מתנחלים רצו לכיוון שלי. אחד מהם היה רעול פנים והחזיק אבן, ואחד אחר החזיק רובה. ברחתי בריצה לצד הכביש, לכיוון שכם, והם המשיכו לרדוף אחריי. שמעתי יריות אבל לא ידעתי מאיזה כיוון הן מגיעות. הגעתי לבית באזור וניסיתי להיכנס אבל הדלת שלו הייתה נעולה. המתנחלים עדיין היו אחריי אז המשכתי לברוח. בזמן שרצתי נפל לי הפלאפון מהכיס ופחדתי לעצור להרים אותו. המשכתי לרוץ עד שהגעתי לעוד בית אבל גם הוא היה נעול. הסתכלתי אחורה וראיתי שהמתנחלים כבר לא שם אז חזרתי לקחת את הפלאפון, ושוב חזרתי לבית הראשון והפעם פתחו לי ונשארתי שם עד השעה 20:30. 

תמונה

כל הזמן הזה פחדתי שהמתנחלים שרפו לי את האוטו. כשחזרתי לתחנת הדלק מצאתי אותו הרוס לגמרי. המתנחלים ניפצו את כל השמשות חוץ מהחלון שבצד של הנהג וגרמו לנזק גם לשתי הדלתות מצד שמאל ולשלדה מאחורה. מישהו מהמנהל האזרחי שאל אותי אם הותקפתי תוך כדי הנסיעה או כשהאוטו חנה. שאלתי אותו מה אני אמור לעשות עכשיו והוא ענה שהוא לא יודע. 

כמה תושבים שהיו שם הביאו לי ניילונים כדי לכסות את המושבים שהיו מכוסים בשברי זכוכית, וככה נסעתי משם לבית של ההורים שלי בקוסרה.  

שהד מסעוד, בת 22, תושבת חווארה, שביתה הותקף סיפרה בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ב-29.3.23: 

לפני יומיים, ביום שני, 27.3.23, בסביבות השעה 18:00, בזמן שאני, אמא שלי רווידה (57) אבא שלי, נזיה (62) אחותי ולאא (30) התכוננו לארוחת האיפטאר שמענו פתאום חבטות על הבית שלנו ורעש של זכוכית מתנפצת. ראינו מהחלון עשרות מתנחלים עומדים ברחוב זורקים אבנים על הבית שלנו, ולידם עמדו חיילים שלא עשו כלום כדי לעצור אותם. המתנחלים ניפצו את החלון שפונה לרחוב ופחדתי שינפצו גם את חלון הראווה של חנות הבגדים שלנו בקומת הקרקע, ואז יציתו את הכול.  

ההורים שלי עלו לגג כדי לראות יותר טוב מה קורה בחוץ ופחדתי מאוד שהם ייפגעו. בינתיים אני ואחותי המשכנו להשקיף מהחלון. אבא שלי צעק לחיילים מלמעלה שירחיקו את המתנחלים ואז אחד מהם פשוט הורה לו להיכנס הביתה. אחרי כמה דקות הם נכנסו הביתה ואז אבא שלי סיפר שהחיילים עלו על הגג שלנו דרך הגג של השכנים והכריחו אותם להיכנס.  

תמונה

בינתיים המתנחלים המשיכו לתקוף את הבית שלנו באבנים וגם עוד שלושה בתים אחרים באזור, אחד מהם של יוסף דמיידי. ראיתי עשן עולה מעסק לשטיפת מכוניות שמול הבית שלנו. התקשרנו למכבי האש הפלסטיניים אבל הם אמרו לנו שהם לא יכולים להגיע בגלל שמתנחלים חוסמים את הדרכים. בינתיים משאית שחנתה בשטיפת רכב בערה ממש עד שהיא נשרפה לגמרי. אחרי שתושבים יצאו מהבתים שלהם וזרקו אבנים על המתנחלים, שמענו יריות של אש חיה ורימוני גז. כל האבנים ורימוני הגז עברו מעל הגג של הבית שלנו, וממש נחנקנו מהריח של הגז אבל למזלנו הרוח הרחיקה את הריח די מהר. ההרגשה הייתה שהחיילים הקציבו למתנחלים זמן לעשות מה שהם רוצים בלי להתערב, ורק אחרי שעה הם הרחיקו אותם מהאזור. 

אחרי שהכול נגמר לא יכולתי לעשות כלום ובקושי יכולתי לזוז. הייתי בהלם ממה שקרה. לא הייתי מסוגלת לאכול אז רק שתיתי קצת מים. זה היה מאוד מפחיד, ההתקפה של המתנחלים, החיילים, שצעקו בעברית ולא הבנו מה הם אומרים, ואולי בכלל קיללו אותנו, והיריות, שלא ידענו לאיזה כיוון נורו. הרגשנו כאילו כל רגע מישהו הולך לחטוף כדור. קשה לי לשכוח את כל זה ואני מקווה שזה לא יקרה שוב. 

תמונה