ב-22.5.23 פירקו אחרוני התושבים את קהילת עין סאמיה את בתיהם ואת מכלאות הצאן שלהם ועזבו את מקום מגוריהם מזה עשרות שנים, לאחר שישראל הפכה את חייהם לבלתי נסבלים ולא הותירה בידיהם ברירה אחרת. תושבי הקהילה, שמנתה כ-200 בני אדם, סבלו במשך שנים מאלימות של כוחות ישראליים, מהגבלות קיצוניות על בנייה למגורים ותשתיות שכללו הריסה של בתיהם ושל מבנים חקלאיים ומאלימות של מתנחלים ממאחזים שהוקמו באזור, שנעשתה בגיבוי מלא של המדינה. בסוף שנת 2018 החלו משפחות לנטוש את הקהילה בשל התנכלויות אלה.
מאז שנת 2019 הרסה ישראל בקהילה 18 מבנים, 6 מהם בתי מגורים שבהם גרו 41 בני אדם, בהם 18 קטינים. מעשה ההרס האחרון בוצע בחודש ינואר השנה. בנוסף, המנהל האזרחי הוציא צו הריסה גם לבית הספר של הקהילה, ובית המשפט אישר את הריסתו.
להלן פירוט רצף ההתנכלויות האחרון שהוביל לנטישה:
ביום שני, 15.5.23, בסביבות השעה 21:00. הגיעו כשישה מתנחלים חמושים במכונית לקהילת עין סאמיה. המתנחלים נכנסו למכלאות צאן, ערכו בהן חיפוש אחר ראשי צאן שכביכול נגבו מהם ועוררו בהלה. לאחר כ-20-15 דקות עזבו המתנחלים אך כחצי שעה מאוחר יותר הם הטיסו רחפן במשך כעשר דקות מעל אחת המכלאות.
למחרת, יום שלישי, 16.5.23, בסביבות השעה 15:00, בעת שעטא כעאבנה (51) רעה את עדר הצאן שלו, שכלל 75 כבשים, בשדות מרעה של הכפר כפר מאלכ, הגיע למקום שוטר וטען בפניו כי חלק מהעדר שייך למתנחלים. השוטר הזעיק למקום בשני כלי רכב 7-5 מתנחלים שטענו לבעלות על הכבשים.
לאחר כחצי שעה הובילו המתנחלים 37 מהכבשים לכלי-הרכב שלהם בחסות השוטר, העלו אותם לעגלות הנגררות המחוברות אליהם ועזבו את המקום. זמן קצר לאחר מכן הגיעו למקום שוטר אחר ושוטרת, עצרו את כעאבנה ולקחו אותו לתחנת משטרת בנימין בחשד לגניבת צאן מהמתנחלים. כעאבנה נחקר, צולם, נלקחו ממנו טביעות אצבע והוא שוחרר לביתו לאחר שחתם על ערבות בסך 1,500 ש"ח. למחרת בשעות בבוקר שב כעאבנה לתחנת המשטרה כדי להגיש תלונה על גניבת הצאן, אך נמסר לו שאין במקום דובר ערבית עליו לשוב בשעה 14:30. כעאבנה עשה כן אך אז נמסר לו כי גרסתו כבר נרשמה יום קודם לכן והשוטרים סירבו לאפשר לו להגיש את תלונתו או למסור לו אישור על הגשתה.
למחרת, יום רביעי, 17.5.23, שוב הגיע לקהילה רכב עם מתנחלים ובהם אחד שטען כי הוא קצין ביטחון, צילם את עדר הצאן של אחד התושבים, הסתובב סביבו באופן מאיים במשך כ-10-5 דקות ואז נסעו המתנחלים מהמקום.
למחרת, יום חמישי, 18.5.23 הגיע אותו ג'יפ לקהילה בחצות, ומתנחלים שיצאו ממנו צילמו עדר של תושב אחר.
למחרת, יום שישי, 19.5.23, בשעות הלילה, הגיעו כמה מתנחלים לקהילה, תקפו בתים באבנים והתושבים וילדיהם התעוררו בבהלה. תושבי הקהילה הצליחו להדוף את המתנחלים, אך אלה שבו אחרי כחצי שעה ותקפו שוב את הבתים.
למחרת, יום שבת, 20.5.23, שוב הגיעו מתנחלים לקהילה בשעות הלילה ותקפו בתים.
למחרת, יום ראשון, 21.5.23, הכניסו מתנחלים עדר של 200 ראשי צאן לרעות בשדות השעורה של הקהילה.
התנכלויות בלתי פוסקות אלה של המתנחלים בחסות המדינה הבהירו לתושבים כי נשקפת סכנה חמורה להם, לילדיהם ולרכושם וכי איש לא יספק להם הגנה והיו הקש ששבר את גב הגמל.
עטא כעאבנה, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-17.5.23:
ב- 16.5.23, בסביבות 15:00, בזמן שרעיתי את עדר הצאן שלי, 75 כבשים, במרחק של בערך קילומטר מהבית שלי, הגיעה ניידת משטרה ישראלית ועצרה לידי. שוטר יצא מהניידת, ניגש אלי ואמר לי שמתנחלים טוענים ש גנבתי להם כבשים. הוא אמר שהוא יזמין את המתנחלים לזהות את הכבשים שלהם. אמרתי לו שלא גנבתי כלום.
השוטר ניהל כמה שיחות טלפון ואז הגיעו שני כלי-רכב עם עגלה נגררת. יצאו מהם 7-5 מתנחלים והם טענו שהכבשים שלהם נמצאות בעדר שלי. ניסיתי להתווכח איתם אבל זה לא הועיל. הם אמרו שעל שלוש מהכבשים יש טבעות עם מס' רישוי של השירותים הווטרינריים של ישראל, ואמרתי להם שאלה טבעות של פרויקט שמימן משרד החקלאות הפלסטיני לפני שלוש שנים אבל השוטר אמר שהטבעות והמספרים האלה מעידים שהכבשים האלה שייכים למתנחלים.
אחרי בערך חצי שעה המתנחלים הובילו 37 מהכבשים לרכבים שלהם, בחסות השוטר, והזמינו עוד ניידת משטרה עם שוטר ושטרת. השוטר הראשון עזב עם המתנחלים, והשוטרים שהגיעו בניידת עצרו אותי בחשד לגניבת הצאן. הם לקחו אותי למשטרת בנימין ושם חקרו אותי, צילמו אותי ולקחו ממני טביעות אצבעות. בסביבות השעה 20:30, אחרי התערבות של עורכי דין מטעם עמותת סנט איב, הם שחררו אותי אחרי שחתמתי על ערבות של 1,500 שקלים.
למחרת, בשעה 8:30, הגעתי שוב למשטרת בנימין כדי להגיש תלונה בתקווה שיחזירו לי את הכבשים. אבל השוטרים לא הסכימו להכניס אותי בתואנה שאין מתורגמן ואמרו לי לחזור בשעה 14:30. כשחזרתי, החוקר אמר לי שכבר מסרתי עדות יום קודם אז אין טעם שאגיש תלונה. ביקשתי ממנו אישור על הגשת תלונה אבל הוא סירב לתת לי.
ל-7 מהכבשים שהם גנבו יש טלאים שלא יכולים לשרוד בלי האימהות שלהם.
מוחמד כעאבנה, בן 86, סיפר בעדותו על ההתנכלויות האחרונות של המתנחלים:
הגל האחרון של אלימות המתנחלים התחיל ביום שני, 15.5.23, בסביבות השעה 21:00, כשהגיע לקהילה מכונית אזרחית עם בערך שישה מתנחלים חמושים, שנכנסו למתחמי המגורים של בן אחותי, ח'דר (55) ושל הבן שלי, מוסטפא (40), שלידו הוקם המאחז של המתנחלים. הם נכנסו למכלאות הצאן בתואנה שהם מחפשים כבשים שאבדו או נגנבו. הם הסתובבו שם 20-15 דקות, עוררו פחד ובהלה אצל כולם ואז עזבו.
אחרי בערך חצי שעה, הם הטיסו רחפן מעל מכלאת הצאן של מוסטפא במשך בערך 10 דקות. התחלנו לדאוג שהם יגנבו ראשי צאן כי זה כבר קרה בקהילות אחרות.
למחרת, יום שלישי, 16.5.23, בסביבות השעה 15:00, הבן שלי, עטא, רעה את העדר שלו, של 75 ראשי צאן, בשדות מרעה בחלק המערבי של עין סאמיה. הגיעה ניידת משטרה ועיכבה אותו בתואנה שהוא מחזיק כבשים שנגנבו מהמתנחלים. הם הזעיקו גם מתנחלים שהגיעו עם טנדרים ונגררים וגנבו 37 ראשי צאן מהעדר. השוטרים גם עצרו את עטא והובילו אותו לתחנת המשטרה בנימין בחשד לגניבה. הוא שוחרר אחרי שהוא חתם על ערבות בסך 1,200 שקלים.
למחרת, יום רביעי, 17.5.23, בשעות הצהריים, מתנחלים הגיעו בג'יפ לקהילה, ועצרו מול חדר האירוח שבו ישבתי. הנהג אמר לי כי שהוא מהביטחון של ההתנחלות. הוא צילם את עדר הצאן של ח'דר שהיה ליד האוהל. כשח'דר שאל למה הוא מצלם והוא ענה שהוא תייר ואוהב לצלם. אחר-כך הוא הסתובב עם הג'יפ מסביב לעדר במשך 10-5 דקות, הבהיל את הצאן ועזב.
למחרת, ביום חמישי, 18.5.23, בחצות, שוב הגיע אותו ג'יפ לקהילה שוב והמתנחלים צילמו את העדר של אהבישאן מחמוד (35).
למחרת, יום שישי, 19.5, הגיעו כמה מתנחלים בכלי-רכב לקהילה בשעות הלילה, ויידו אבנים כמה מהבתים. כולם התעוררו מבוהלים. יצאנו החוצה והדפנו את המתנחלים. ניסינו לחזור לישון אבל אחרי חצי שעה המתנחלים חזרו ושוב תקפו בתים באבנים.
אותו דבר קרה גם בלילה של שבת, 20.5.23.
למחרת בבוקר, יום ראשון, 21.5.23, חלק מהתושבים כבר החליטו לעזוב והתחילו לפרק את האוהלים שלהם.
באותו יום, בשעות אחר הצהריים המאוחרות, מתנחלים הכניסו עדר של 200 ראשי צאן לשדות השעורה שלנו. הזעקנו תגבורת מהכפרים כפר מאלכ ואל-מור'ייר וגירשנו אותם.
אחרי האירוע הזה קיימנו התייעצות והחלטנו שחייבים לעזוב. ראינו שאנחנו מאבדים את הצאן והגידולים שלנו. זה קורה ממש מול העיניים שלנו. אנו מתים בגלל הדיכוי ושברון הלב. לא נותר לנו דבר חוץ מלשמור על הילדים והנשים שלנו. אנחנו לא בורחים. מה שקורה במקרה שלנו הוא עקירה בכפייה ובחסות מדינת ישראל. אנחנו לא מסוגלים להתעמת עם מדינה, שיש לה אמצעים ויכולות שיאפשרו לה להביס מעצמה, ולא רק מאחז בדווי קטן.
באותו לילה, בשעה 22:30, המתנחלים הציתו אש בגידולים שלנו, שמהם גירשנו אותם במהלך היום. הגענו מהר לכבות את האש אבל היא כבר הספיקה לכלות כמה דונמים של גידולים ואז כבתה מעצמה.
למחרת בבוקר, יום שני, 22.5.2023, כולנו התחלנו לפרק מהר את הבתים והמכלאות שלנו. הרגשנו שאנחנו במרוץ עם הזמן, שכל עיכוב עלול לעלות לנו בחיי אדם .