ביום רביעי, 15.5.24, בסביבות השעה 8:30 בבוקר, בעת שג'בריל (ג'ברין) נועמאן (59) רעה את צאנו באדמתו הפרטית הצמודה לכפר קוואוויס יחד עם שני פעילים ישראלים, הגיעו למקום שלושה חיילים, שאחד מהם מוכר לו כמתנחל. החיילים צילמו אותם ושאלו את נועמאן למה הוא רועה במקום. לאחר שענה להם שהמשטרה אישרה שמותר לו לשהות בשטח זה, והתפתחו ויכוחים ואז הודיעו לו החיילים שהוא מעוכב ולקחו אותו מהמקום.
כעבור כחמש דקות הגיעו למקום שלושה חיילים נוספים ברכב צבאי, הודיעו לנועמאן שאסור לו לשהות במקום כי עליו לשמור על מרחק של 200 מטרים מהכביש הסמוך ולקחו אותי לבסיס הצבאי בסוסיא. החיילים בבסיס אזקו את ידיו לאחור, כיסו את עיניו, הושיבו אותו על כיסא בשמש והיכו אותו חזק בבטנו. נועמאן נפל מהכיסא איבד את הכרתו לכמה רגעים וכשהתעורר לא היה מסוגל לקום. החיילים השאירו אותו שוכב על הקרקע במשך כשעה וחצי כשהם מתעלמים מקריאותיו לעזרה ומבקשותיו לשתות מים. לאחר מכן זמן מה נתן לו חייל לשתות והותר אותו שוכב על הקרקע בשמש. כשעתיים לאחר מעצרו הקימו החיילים את נועמאן, השקו אותו שוב מים, הכניסו אותו לרכב ולקחו אותו לכניסה לקוואוויס, שם נטשו אותו שוכב על הקרקע ונסעו. תושבים ופעילים ישראלים הזמינו אמבולנס שפינה אותו לבית החולים הממשלתי ביטא, שם קיבל משככי כאבים ושוחרר הביתה לאחר שעתיים.
בצלם כבר תיעד השנה התנכלויות של מתנחלים וחיילים לנועמאן.
עדכון: ב-8.7.24 הרס המנהל האזרחי את ביתו משפחתו של נועמאן.
בעדות שמסר ב-19.5.24 לתחקירן בצלם באסל אל-עדרה סיפר ג'בריל נועמאן על עיכובו בידי חיילים שאחד מהם מוכר לו כמתנחל:
ביום רביעי, 15.5.24, בשעות הבוקר רעיתי את הצאן שלי בשדות הפרטיים שלי בקוואוויס, שאני מעבד כבר עשרות שנים. היו איתי שני פעילים ישראלים.
בסביבות השעה 8:30 הגיע רכב אזרחי עם שלושה חיילים שאחד מהם אני מכיר כמתנחל. הם נסעו לכיוון שלנו ותוך כדי כך, צילמו אותנו ואת הצאן. הם התקרבו אלינו מאוד ואז עצרו את הרכב ויצאו, ואחד מהם שאני מכיר כמתנחל אמר לי: "כמה פעמים אמרתי לך לא להגיע לכאן?", והוא התכוון לקרבת הכביש. אמרתי לו שהמשטרה הגיעה ואישרה לי שמותר לי להיות פה. החייל אמר לי שאסור לי להיות שם ושאני מעוכב. הם גררו אותי משם. אמרתי להם שיתקשרו למשטרה ולמנהל, ואז אחד מהם אמר שהוא ייקח אותי אליהם. אני התעקשתי לא ללכת איתם. פחדתי שאם אלך איתם יתעללו בי שוב. הוא אמר לי: "בוא איתנו", ואז אחד מהם צילם אותי ושאל אותי אם אני מסרב ללכת איתם. זה נשמע כאילו הוא מאיים עליי.
אחרי כחמש דקות הגיע רכב צבאי וירדו ממנו שלושה חיילים שניגשו אליי ואמרו לי שאני צריך להישאר במרחק של 200 מטר מהכביש, ושאם אתקרב שוב לכביש יעצרו אותי. הם גם אמרו שסירבתי לציית להוראות החייל שהזכרתי קודם ולבוא איתו. אמרתי להם שאני רוצה שיגיע מישהו מהמנהל האזרחי והמשטרה, בגלל שמותר לי להיות במקום הזה. החייל אמר שהזהירו אותי כמה פעמים שאסור לי להיות שם ושהוא לוקח אותי לבסיס הצבאי, ושאל אותי אם אני בא איתו. אז מחוסר ברירה, נתתי את דלי המים שהחזקתי ואת הטלפון והארנק שלי לאחד מהפעילים, והלכתי עם החיילים עד לרכב הצבאי. הם הכניסו אותי לרכב ולקחו אותי למחנה הצבאי בסוסיא, ושם הורידו אותי קצת לפני השער.
שלושה חיילים הגיעו ברגל מהשער ופתחו אותו. אחד מהם הסתכל עליי, זיהה אותי, וקילל אותי. אחרי זה הוא ועוד חייל קשרו לי את הידיים לאחור עם אזיקוני פלסטיק והידקו אותם חזק. אחר כך הוא שם לי חתיכת בד על העיניים. ואז הם הובילו אותי לתוך המחנה והכריחו אותי לשבת על כיסא בחוץ. אמרתי להם שאני רוצה לדבר עם קצין ושאני לא יכול להישאר ככה בשמש ואז אחד החיילים נתן לי מכה חזקה מאוד בבטן, לא ראיתי עם מה בגלל כיסוי העיניים, אבל אולי זו הייתה בעיטה. נפלתי מהכיסא ארצה ואיבדתי את ההכרה לכמה רגעים. התעוררתי שוכב עם הפנים בעפר, והידיים שלי עדיין היו אזוקות לאחור. הייתי מותש. שמעתי מנוע של רכב עוצר לידי, ומישהו אמר עליי: "זה מחבל בן זונה", ואחר כך הרכב נסע.
ביקשתי לשתות מים אבל אף אחד לא התייחס אליי ולא דיבר איתי. נמלים טיפסו לי על הפנים והצוואר. ביקשתי שוב לשבת ולשתות מים, ואז הגיע חייל ואמר לי "שתה". שאלתי אותו איך אני אשתה כשאני מוטל על האדמה? הוא הרים אותי והצמיד לי את הבקבוק לשפתיים. בזמן ששתיתי שמעתי חייל אחר אומר לו בעברית לא לתת לי מים ולעזוב אותי למות. כשהחייל עזב אותי נפלתי ארצה שוב.
הם השאירו אותי ככה על האדמה במשך עוד חצי שעה בערך ואז אחד החיילים הורה לי לקום. הוא משך אותי חזק אבל אני לא הייתי מסוגל לעמוד, או אפילו לשבת על הכיסא. הייתי מותש מאוד וחלש. כבר הייתי שם בערך שעתיים מתחת לשמש הקופחת, עם הידיים קשורות, החיילים הקימו אותי והושיבו אותי על הכיסא. אחד מהם הוריד לי את כיסוי העיניים ונתן לי שוב מים ואחרי ששתיתי הכניסו אותי לרכב. הם הסיעו אותי לכניסה לכפר ושם הוציאו אותי והשאירו אותי שוכב על האדמה שם. הגיעו השכנים שלי והפעילים הישראלים, אבל מרוב חולשה לא הייתי מסוגל לקום ונשארתי שוכב על האדמה עד שהגיע האמבולנס, כעבור 40 דקות, ופינה אותי לבית החולים הממשלתי ביטא. הרופאים נתנו לי משככי כאבים ועקבו אחר מצבי במשך שעתיים ואז שחררו אותי הביתה.