א-ד'אהרייה, מחוז חברון: מתנחלים תקפו נוסעים. חיילים עצרו והשפילו אותם

ביום שבת, 28.12.24, בסביבות השעה 14:00, נסעו שני האחים סאמי (35) וח'לדון (33) עג'לוני ובן דודתם, סלאח חמאד (22), ממקום מגוריהם בשכונת ג'בל ג'והר בחברון לעיירה א-ד'אהרייה שם היו אמורים לעבוד בבניין. כשהגיעו לאזור שמוביל למחסום יתיר, חסם את דרכם עדר בקר, שהובילו שני מתנחלים חמושים עם כלבים. השלושה המתינו במכונית כרבע שעה וכשהעדר לא זז יצאו ח'לדון עג'לוני וסלאח חמאד מהרכב כדי לנסות להזיז את העדר. שני המתנחלים התקרבו אל השניים, צעקו עליהם וכיוונו אליהם את נשקם ואז הובילו אותם באיומי נשק במעלה גבעה שבשולי הכביש בעוד שסאמי ג'לוני נשאר במכונית. הוא המתין במקום כמה דקות ואז נסע, מחשש שגם הוא יותקף, הזעיק את המשטרה והגיש תלונה במת"ק הפלסטיני. המתנחלים דחפו והיכו את געג'לוני וחמאד והפילו אותם על הקרקע. אחד מהם הכה את חמאד בראשו בקת האקדח והוא דימם. כשניסה ח'לדון להרחיק את המתנחל מבן דודו הכה המתנחל גם אותו בכת האקדח בראשו עד לזוב דם, ובאותה עת נשך אותו במותנו גם אחד הכלבים וכלב השני תפס אותו בנעלו. לאחר מכן הרחיקו המתנחלים את הכלבים מהשניים ודרשו מהם למסור להם את תעודת הזהות והטלפונים שלהם, ואז עזבו את המקום. חמאד ועג'לוני נותרו מוטלים על הקרקע מדממים במשך כשעה עד שהגיעו למקום חיילים, שכיסו את עיניו של ח'לדון בבד ואת ראשו של סלאח בשקית ניילון, אזקו את ידיהם מאחורי גבם, העלו אותם לטנדר ונסעו מהמקום.

בדרך עצרו החיילים ליד ג'יפים ואמבולנס צבאיים. השניים הוכנסו לאמבולנס, שם נבדקו על-ידי פרמדיקים, שחבשו את הפצע בראשו של עג'לוני ונתנו לו זריקה נגד כלבת, בעודו אזוק ומכוסה עיניים. החיילים הורידו את השקית מראשו של סלאח, צילמו אותו בטלפון ואז הלבישו אותה שוב על ראשו. הם הפשיטו מהשניים את המעילים וחלצו את נעליהם ואז החזירו אותם לג'יפ הצבאי.

לאחר מכן לקחו החיילים את חמאד ועג'לוני לבסיס צבאי בסוסיא וכלאו אותם בקונטיינר. הם הוחזקו בקונטיינר עד שעות אחר הצהריים של יום המחרת, אז, לקחו חיילים את חמאד בג'יפ שנסע כעשרים דקות וכשעצר, הורידו אותו, חתכו את האזיקונים, זרקו את הטלפון ותעודת הזהות שלו על הקרקע והשאירו אותו שם. סלאח התקשר לבני משפחתו שאספו אותו ולקחו אותו לבית חולים בחברון שם עבר בדיקות וצילומים, טופל ושוחרר באותו יום.

את עג'לוני החזירו החיילים לקונטיינר, הביאו לו שמנת ולחם שלא היה יכול לאכול משום שהיה אזוק, והחזיקו בו עד אחרי חצות ואז העלו גם אותו לג'יפ והורידו אותו באזור הררי מרוחק. הם הסירו את כיסוי העיניים אך השאירו אותו אזוק והחזיר לו את תעודת הזהות והטלפון. ח'לדון הלך ברגל למשך כשעתיים עד שהגיע לבית בכפר א-סמוע, משם התקשר לאחיו שאסף אותו ולקח אותו לבית חולים בחברון, שם עבר בדיקות וצילומים, טופל ושוחרר אחרי שעה.

ח'לדון עג'לוני סיפר בעדות שמסר לתחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עאברה ב-7.1.25:

תמונה

החיילים אזקו לנו את הידיים באזיקונים מאחורי הגב, כיסו לי את העיניים שלי בחתיכת בד ושמו שקית ניילון על הראש של סלאח ואז הם העלו אותנו לרכב שלהם. בדרך, הרכב עצר ליד ג'יפים צבאיים ואמבולנס צבאי. העבירו אותנו לאמבולנס והפרמדיקים בדקו לי את לחץ הדם, שהיה נמוך מאוד. אמרתי להם שכלב נשך אותי ופרמדיק נתן לי זריקה וחבש את הפצעים בראש שלי. כל הזמן הזה הייתי אזוק בידיים והעיניים שלי היו עדין מכוסות. אחר-כך החיילים הוציאו אותנו מהאמבולנס, הורידו לשנינו את הז'קטים, חלצו לנו את הנעליים והעלו אותנו לג'יפ צבאי. היה לנו קר מאוד.

החיילים לקחו אותנו לבסיס צבאי. עד כמה שהבנו מהם זה היה בסוסיא. הם הכניסו אותנו לקונטיינר מסריח משתן שהיה בוקר קר מאוד. הידיים שלנו דיממו מהלחץ של האזיקונים. התחלתי לצרוח ולבקש מהחיילים שמיכה, ואז הם הביאו לנו שמיכות קטנות והושיבו אותנו עליהן, כי הרצפה עשויה ממתכת וקרה מאוד. ישבנו כל הלילה צמודים אחד לשני כדי להתחמם. בשלב מסוים בקשתי מים ומשככי כאבים ואז הם הביאו לנו מים מתוקים. לשירותים הם הרשו לנו ללכת רק פעם אחת, אחרי 12 שעות. כשסלאח ביקש שוב ללכת לשירותים, מאוחר יותר, הביאו לו בקבוק להשתין בתוכו. כל הזמן הזה לא נתנו לנו שום אוכל.

רק למחרת בשעות אחר הצהריים הגיע חייל והוציא אותנו מהקונטיינר. הוא בדק לי את לחץ הדם, שהיה עדיין נמוך ושאל אותי אם אכלתי. כשעניתי שלא הוא אמר לחיילים להביא לי משהו לאכול. החיילים הובילו את סלאח לג'יפ צבאי ואותי החזירו לקונטיינר. הם הביאו לי לחם ושמנת אבל לא הורידו לי את האזיקונים מהידיים והחייל אמר לי להסתדר ככה, אבל לא הצלחתי לאכול. נשארתי שם עד חצות, ואז הגיעו עוד חיילים והעלו אותי לג'יפ צבאי. נסענו בערך רבע שעה ואז החיילים הורידו אותי ונתנו לי את תעודת הזהות והטלפון שלי. הם הורידו לי את כיסוי העיניים אבל לא את האזיקונים, ואמרו לי: לך הביתה. מצאתי את עצמי באזור הררי מבודד, והשעה הייתה מאוחרת, לא היה שם אף אחד ולא הייתה קליטה בטלפון. הלכתי ברגל בערך שעתיים. הייתי יחף, דרכתי על קוצים ודיממתי, וגם הפצעים בראש ובמותניים שלי דיממו. עצרתי כמה פעמים בדרך כי הרגשתי דפיקות לב חזקות מאוד ופחדתי שאקבל התקף לב. היה לי קר מאוד ופחדתי גם להיתקל בכלבים משוטטים כי הידיים שלי היו אזוקות ולא יכולתי להתגונן. בסוף הגעתי לבית בקצה של הכפר א-סמוע. הם הורידו לי את האזיקונים ונתנו לי בגדים נקיים. התקשרתי לאחי, שהגיע בסביבות השעה 2:00 בלילה ולקח אותי לבית חולים בחברון. הרופאים עשו לי בדיקות וצילומים, חבשו לי את הפצעים ושחררו אחרי הביתה אחרי בערך שעה. אני עדיין סובל מכאבים וקשה לי לצאת מהבית.