ביום שלישי, 27.3.24, בסביבות 14:00, כשהאחים ראמי (37) ודאווד חריבאת (36), תושבי הכפר סיכה שמדרום לבית עווא במחוז חברון, רעו את צאנם בשדות מרעה שממזרח לכפר, הגיע למקום מתנחל במכונית ונסע במהירות לכיוונם. דאווד הסתתר מייד מאחורי סלעים והמתנחל המשיך לדהור לכיוון ראמי והצאן, שהצליח להתרחק ולהרחיק את הצאן.
בעדות שמסר ב-7.4.24 לתחקירן בצלם, באסל אל-עדרה, סיפר ראמי חריבאת:
המתנחל ירד מהרכב וראיתי שיש לו אקדח על המותניים. הוא התחיל לדבר בטלפון. אני מכיר אותו, הוא גר במאחז סמוך.
אחרי כחמש דקות הגיע חייל רכוב על אופנוע. המתנחל התקדם אליי, שלף את האקדח והצמיד אותו לראש שלי. הוא אמר לי בערבית: למה אתם מגיעים לפה? בפעם הבאה אני אדרוס אותך ואת הצאן שלך. אחרי שבעה באוקטובר אין לכם קרקע כאן. הקרקע שייכת למתנחלים ואסור לכם להגיע לכאן. הוא קילל אותי, סטר לי ובעט ברגליים שלי עד שנפלתי על הקרקע. הוא המשיך להרביץ לי בגב, שוב ושוב. החייל צעק עליי ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני.
אחר-כך המתנחל לקח את הטלפון שלי תוך כדי קללות. הוא שאל למה אני מצלם את הבית שלו והתכוון למאחז שבו הוא גר. הכחשתי את זה ואז פתאום הוא התחיל לצעוק עליי שאחלוץ את הנעליים כשהוא צועק ולאיים עליי באקדח. צייתי וחלצתי נעליים והוא לקח אותן והשליך אותן רחוק והורה לי בצעקות להסתלק. התקיפה נמשכה בערך 20 דקות.
בינתיים הגיע אבא שלי, שדאווד הזעיק למקום. המתנחל כיוון גם אליו את האקדח והורה לו להרים את הבגדים. הוא אמר גם לו: למה הגעת לפה? אין לכם קרקע אחרי השבעה באוקטובר. אחר כך המתנחל והחייל, שרק עמד והגן על המתנחל, עזבו את המקום כשהמתנחל מאיים לירות בי אם אחזור לרעות שם. עזבתי את המקום יחד עם אבא ודאווד, שהסתתר כל הזמן הזה.
מאז אותו יום לא חזרתי למרעה באותו מקום, והמתנחל לא החזיר לי את הטלפון.