מחמוד אשרף מוסטפא ר'רבייה, בן 15 – מחנה הפליטים ג'נין, 14.1.25

ב-14.1.25, ירו כלי טיס ישראליים טילים על קבוצת אנשים שישבה סביב מדורה בחצר בית במחנה הפליטים ג'נין, לאחר שהצבא ניתק את אספקת החשמל למחנה חודש קודם לכן. מירי הטילים נהרגו מחמוד אשרף מוסטפא ר'רבייה וכן ארבעה פעילים בארגונים חמושים ואדם נוסף, וארבעה אנשים נוספים נפצעו. בשעת ההתקפה לא נכחו במחנה כוחות צבא ולא היו בו שום עימותים.

סמירה ר'רבייה, אמו של מחמוד, בת 46 ואם לשישה, סיפרה בעדות שמסרה לתחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי ב-27.3.26:

תמונה

אנחנו גרים במחנה הפליטים ג'נין, ליד כיכר אל-עוודה בצד המערבי של המחנה. בתקופה שהבן שלי מחמוד נהרג, הרשות הפלסטינית וישראל ניהלו מבצע צבאי במחנה ג'נין כדי לעצור לוחמי התנגדות צעירים שהיו מבוקשים על-ידי ישראל והרשות הפלסטינית. כוחות הביטחון הפלסטינים הקיפו את המחנה וניתקו את החשמל.  

ב-14.1.25, זמן קצר לפני שהוא נהרג, מחמוד הוא התעורר והכין נס קפה לי, לאחיות שלו, ולעצמו, למרות שבדרך כלל אני זאת שמכינה את הנס קפה לכולנו כל בוקר. באותו יום הוא נשאר בבית עד הערב. בגלל שלא היה חשמל והיה קר, השכנים נהגו להתאסף בערב בחצר ולהדליק מדורות כדי להתחמם. הילדים היו מגיעים וכל אחד הביא איתו תה או קפה ועוגיות שהכינו בבית.

בסביבות 22:00, בזמן שבעלי ומחמוד ישבו שם ליד המדורה, אני ישבתי עם שתי הבנות בבית ביחד עם שכנים שהגיעו לבקר אותנו. פתאום, נדהמנו לשמוע טיל שנורה מרחפן ישראלי. הטיל התפוצץ וניפץ את חלונות הדירה שלנו, ורסיסים של זכוכית התפזרו מעלינו כשישבנו בסלון. 

נבהלנו מאוד ומיד קמתי ורצתי החוצה למקום שבו בני ובעלי ישבו סביב המדורה עם השכנים שלנו כדי להתחמם. כשיצאתי ראיתי מראה מחריד. אבל מה שהחריד אותי יותר מכל היה לראות את בני מחמוד שוכב על הקרקע. רסיסים חדרו וקרעו את ראשו וגופו.  

מחמוד היה ילד שקט וביישן. כשחברות ושכנות באו לבקר אותי, הוא תמיד התבייש ויצא מהבית למרות שניסיתי לעודד אותו להישאר. הוא ואבא שלו היו קרובים מאוד הוא היה מלווה את אבא שלו לכל מקום שהלך. הוא נהג להצחיק אותנו, והביא אושר ושמחה לי ולאחיותיו. 

מחמוד אהב מאוד את החתול הסקוטי שלי ותמיד דאג לו. הוא היה מביא לו אוכל מיוחד ולוקח אותו לווטרינר ומטפל בו באופן קבוע. למרבה הצער, גם החתול האהוב שלנו נהרג מהרסיסים של הטיל שהרג את בני.

ארבעה צעירים נוספים, שכנים שלנו, נהרגו באותו ערב. שלושה מהם היו אחים. 

שבוע אחרי מותו של מחמוד, כוחות ישראליים הסתערו על המחנה שלנו וגירשו את כל תושביו. נעקרנו ונאלצנו למצוא מקלט במרכזים שנפתחו לקליטת עקורים עד שהצלחנו לשכור לנו דירה. עכשיו אני, בעלי והבנות שלנו גרים בשכונת אל-הדף בעיר ג'נין.