כובר, מחוז רמאללה: מתנחלים תקפו באכזריות שומר של דיר צאן וגנבו את רוב הצאן

ביום שבת, 10.1.26, בסביבות 4:00 לפנות בוקר, הגיעו ארבעה מתנחלים לחוות צאן באדמות הכפר כובר. אותה שעה שהה במקום רק השומר, ראאיד קטאמי, תושב מחנה הפליטים ג׳ילזון, שישן בחדר בחווה.

תמונה

המתנחלים פרצו את דלת החדר בו ישן קטאמי ושלושה מהם, שהיו רעולי פנים, נכנסו פנימה כשאחד מהם חמוש בפטיש גדול. הם תקפו את קטאמי, הכו אותו ואז אחז אחד המתנחלים בראשו והחל ללפף על כל גופו סרט דביק. לאחר מכן המתנחלים קראו למתנחל נוסף, חמוש ברובה שפניו היו גלויות והמוכר לקטאמי מהאזור בשם צבי.

המתנחלים המשיכו לתקוף את קטאמי, חנקו אותו והכו אותו בפטיש. לאחר מכן הם יצאו מהחדר ועזבו את המקום, כשהם לוקחים עמם ככל הנראה את רוב הצאן מהדיר.

קטאמי הצליח להשתחרר מהסרט הדביק שליפפו המתנחלים על כל גופו רק לאחר כשעתיים ואז גילה כי הצאן נגנב וכך גם מכשיר ההקלטה של מצלמות האבטחה והטלפון הנייד שלו שהיה בכיסו.

קטאמי הלך ברגל לכובר, משם הזעיק בטלפון את בעל החווה, שהגיע עם בני משפחתו, ואחד מהם פינה את קטאמי למרכז הרפואי ״פלסטין״ ברמאללה.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוחמד רומאנה, סיפר ראאיד קטאמי, בן 44 ואב לארבעה ילדים:

ביום שבת, 10.1.26, כשישנתי בחדר פרטי בחווה, התעוררתי בסביבות 4:00 מדפיקות חזקות על דלת החדר. שאלתי מי זה ומישהו ענה: "צבא ההגנה לישראל". מיד ניסיתי להתקשר לת'אאיר שעבאן, בעל החווה, וכשהוא לא ענה הכנסתי את הטלפון לכיס האחורי שלי. אחר-כך הסתכלתי על מסך התצוגה של מצלמות האבטחה, אבל הוא היה חשוך ולא ידעתי למה.

פתאום נפרצה דלת החדר ולהפתעתי לא נכנסו חיילים אלא אנשים בלבוש אזרחי. שלושה רעולי פנים רצו אליי ואז הבנתי שמדובר במתנחלים. אחד מהם החזיק פטיש. ברגע שהבנתי הרמי מכל גז לבישול כדי להתגונן והצלחתי לחבוט איתו בשניים מהם אבל המתנחל השלישי תפס אותי בראש והתחיל להדביק עליו נייר דבק. ושמעתי אותו קורא לאחרים, ובין השאר למישהו בשם "צבי" ואז נכנס לחדר מתנחל נוסף, חמוש, בפנים גלויות שאני מכיר היטב מהאזור. הוא מוכר אצלנו בשם "ר׳זאל" (צבי בערבית) ואני יודע שהוא אחראי למאחז שהקימו המתנחלים בשנת 2025.

תמונה

אני מכיר את המתנחל זה כי בשמונת החודשים האחרונים הוא נהג להגיע לעיתים קרובות לאזור החווה ולהסתובב במרחב שסביבה.

נכנסו גם עוד מתנחלים, כולם רעולי פנים חוץ מ"צבי" והם כבר היו 8-7. המתנחלים המשיכו להדביק נייר דבק על כל חלקי גופי ואז הם הפילו אותי ארצה והתחילו להכות אותי בידיהם ובפטיש. הם ניסו לקשור לי את הידיים מאחורי הגב וכשניסיתי להתנגד הם עקמו לי את אחת האצבעות ביד שמאל. אחר-כך הם הצליחו לקשור לי את היידים מאחורי הגב והמשיכו לעטוף את כל הגוף שלי בנייר דבק עד שכיסו אותו לחלוטין. הייתי שרוע על הרצפה ואחד מהם שם לי יד על הצוואר וחנק אותי בזמן שזעקתי והתחננתי שיפסיקו. "צבי" ישב מעליי כדי להחזיק אותי. ראיתי מתנחל לוקח סכין מהחדר ומתקרב אליי, אבל "צבי", אמר לו בעברית "לא". אני סבור שהמתנחל הזה רצה לדקור אותי, אבל "צבי " לא אפשר לו. אחרי שהם סיימו לעטוף את הגוף שלי בנייר דבק, אחד המתנחלים בדק את הדופק שלי, ואז הם עזבו את החדר.

במהלך ההתקפה לא חשבתי שאצא מהחדר הזה חי. אחרי שהם עזבו ניסיתי במשך הרבה זמן להשתחרר מנייר הדבק שהם הדביקו לי על כל הגוף. זה לקח לי בערך שעתיים. הייתי מותש במידה שאי אפשר לתאר. כשיצאתי מהחדר, גיליתי שהכבשים נגנבו מהחווה, ושלקחו גם את מכשיר ההקלטה של מצלמות המעקב. דיממתי קצת מהאף, וגיליתי שהטלפון שלי נלקח ולא היה לי שום אמצעי תקשורת אחר וגם לא רכב אז לא נותרה לי ברירה אלא ללכת ברגל לכיוון הכפר.

תמונה

לקח לי לפחות 25-20 דקות עד שהגעתי לביתו של מישהו שאני ובעל החווה מכירים טוב בכובר. דפקתי על הדלת וביקשתי שיתקשר לבעל החווה ויודיע לו שהמתנחלים תקפו את החווה, הכו אותי קשות וגנבו את הצאן. בעל החווה הגיע עם כמה מקרוביו, ואחד מהם הסיע אותי למרכז הרפואי פלסטין בעיר רמאללה. שם עשו לי צילומים ובדיקות ומצאו חבלות ושטפי דם קשים במקומות שונים בגוף שלי.

אחרי התקיפה הזו עזבתי את עבודתי. הפעם ניצלתי בחסד אלוהים ויצאתי רק עם פגיעות קלות ביותר מההתקפה הזאת, אבל בפעם הבאה זה עלול לעלות לי בחיי. למרות שהעבודה הזו הייתה מקור הפרנסה היחיד שלי, נאלצתי לעזוב אותה. אני אבא לארבעה ילדים והם לא יכולים לאבד אותי.