ח׳לת אל-מפאתיח, דרום הר חברון: מתנחלים גנבו צאן של משפחה בסיוע שוטרים וחיילים, למחרת גירש הצבא את המשפחה המורחבת ממקום מגוריה

ביום שני, 23.3.26, בסביבות 17:00, הגיעו שבעה מתנחלים למתחם מגוריה של משפחת מחאריק המורחבת בח׳לת אל-מפאתיח, שם מתגוררים 20 בני המשפחה מזה עשרות שנים.

המתנחלים היו חמושים במקלות ובאלות והובילו עדר צאן וזמן קצר לאחר הגעתם, הצטרפו אליהם כעשרה מתנחלים נוספים. הם ניסו לפרוץ לדיר הצאן של המשפחה, וכששריפה מחאריק, בת 66, ניסתה לחסום את דרכם, הכה אותה אחד המתנחלים באלה בזרועה, והיא נפלה ארצה, וגידה ביד נקרע.

בשלב זה הגיעו למקום ארבעה כלי-רכב צבאיים והחיילים הרחיקו את המתנחלים מהדיר. לאחר מכן הגיעו גם שתי ניידות משטרה, ולאחר שהמתנחלים טענו בפני השוטרים כי הצאן בדיר של המשפחה נגנב מהם, ליוו אותם השוטרים לתוך הדיר ואפשרו להם לגנוב כחמישים ראשי צאן ולהוביל אותם לכיוון מאחז שהוקם בשנת 2025 במרחק של כ-500 מטרים מדרום למקום מגורי המשפחה.

במקום התקבצו כשלושים תושבים מהאזור, והחיילים החלו לפזר אותם בירי רימוני גז, השלכת רימוני הלם ואף ירי חי, שלא פגע באיש. החיילים גם עצרו את בנה של שריפה, סעד מחאריק, בן 44, ואת בנו של סעד - מוחמד מחאריק, בן 19 וכן צעיר נוסף שגר באזור.

תמונה

מוחמד מחאריק והצעיר הנוסף שוחררו באותו ערב בסביבות 21:00, בעוד סעד נלקח למחרת בבוקר למשטרת קריית ארבע, שם נחקר בחשד שגנב את הצאן מהמתנחלים וכן בחשד לתקיפת המתנחלים ויידוי אבנים לעברם.

הוא שוחרר בצהרי אותו יום לאחר שהופקדה עבורו ערבות בסך 1,000 ש״ח.

באותו בוקר, יום שלישי, 24.3.26, הגיעו חיילים למגורי המשפחה והודיעו לבני המשפחה ואיימו לעצור את כולם אם לא יעזבו את המקום לאלתר. בלית ברירה נאלצו בני משפחת מחאריק המורחבת, המונה שלושה בתי אב, 20 נפשות, ובהן שמונה קטינים, לפרק את בתיהם, לארוז את חפציהם ולעבור להתגורר בשכירות בכפר הסמוך ח׳ירבת א-סימיא.

למחרת האירוע, גבתה תחקירנית בצלם מנאל אל-ג׳עברי את עדותו של אחד מבני המשפחה, סעד מחאריק, בן 44 ואב לשישה:

אני גר באזור ח'לת אל-מפאתיח שליד העיירה א-סמוע, דרומית לעיר חברון, יחד עם אבי מוחמד בן 72, אמי שריפה בת 66, אשתי אמנה, בת 39, בהיריון, וילדיי מוחמד בן 19, אחמד בן 13, מוסא בן 5, עיסא בן 4 וסידרא בת 4 חודשים. אני עובד בגידול ורעייה של צאן ובקר וזהו מקור הפרנסה העיקרי שלנו. היו לנו 170 ראשי צאן, עד שכ-60 מהם נגנבו על ידי המתנחלים.

תמונה

יש לנו פה 55 דונם שירשנו מאבותינו וסבינו, וב-20 השנים האחרונות אנחנו חיים על האדמה הזאת. במרחק של כ-2 ק"מ מהבית שלנו הוקמה ההתנחלות שמעה, ולפני יומיים הקימו בקרבת ביתנו מאחז חדש.

אתמול, 23.3.26, בסביבות 16:00. כשאני ואחי מוסטפא, בן 24, חזרנו עם העדר מהמרעה לבית, ולפני שהספקנו להכניס את הצאן לדיר, הגיעו לחצר הבית 7 מתנחלים מכיוון המאחז שהובילו איתם עדר כבשים והחזיקו מקלות וכלים חדים. אחר-כך הגיעו בערך 10 מתנחלים נוספים על טרקטורונים ובשניים או שלושה טנדרים.

כשביקשנו מהם לצאת מחצר הבית, הם טענו שאנחנו גנבנו את הכבשים שלהם וסירבו לעזוב לפני שייקחו אותן. ענינו להם שהם משקרים ומנסים לגנוב את הכבשים שלנו. הם ניסו לערבב את הכבשים שלהם עם שלנו, אבל הצלחנו להרחיק את העדר שלהם ולהכניס את שלנו לדיר.

המתנחלים ניסו לפרוץ לדיר, ואמא שלי ניסתה למנוע מהם ואז אחד מהם הכה אותה בזרועה עם מקל, והיא צעקה מכאב ונפלה על הקרקע. באותו זמן הגיעו למקום שלושה ג'יפים של הצבא הישראלי, והחיילים הרחיקו את המתנחלים מדלת הדיר ומנעו מהם להיכנס.

אחר-כך הגיעו גם שתי ניידות משטרה ישראליות, והשוטרים אפשרו למתנחלים להיכנס לדיר ולבחור כבשים כרצונם – קטנות וגדולות. הם השתלטו על יותר מ-50 ראשי צאן. כשניסיתי להתנגד, החיילים אזקו לי את הידיים וכיסו לי את העיניים. הם עשו את זה גם לצעיר נוסף ממשפחה שכנה שניסה לעזור.

תמונה

במקביל הגיעו עשרות קרובי משפחה שלנו, והחיילים ירו לעברם גז מדמיע וירי חי והורו להם להיכנס לתוך הבית יחד עם נשים וילדים . המתנחלים הובילו את הכבשים לעבר המאחז והחיילים לקחו אותי ואת מוסעב בג'יפ צבאי להתנחלות עתניאל, שם הושיבו אותנו על הקרקע בחוץ בשטח הבסיס, בקור עז, והחזיקו אותנו ככה עם ידיים אזוקות ועיניים מכוסות עד 21:00, ואז שחררו את מוסעב.

אני נותרתי עצור עד השעה 10:00 בבוקר, אז לקחו אותי לתחנת המשטרה בקריית ארבע ושם אחרי בערך חצי שעה חקר אותי חוקר דובר עברית בנוכחות מתורגמן לערבית. הם ייחסו לי עבירות של תקיפת מתנחלים, יידוי אבנים לעברם וגניבת כבשים. הכחשתי את כל הטענות ואמרתי שהמתנחלים הם שתקפו אותנו וגנבו את הכבשים שלנו תחת ההגנה של המשטרה והחיילים.

תמונה

אחרי בערך חצי שעה הוחלט לשחרר אותי בערבות של 1,000 שקלים. יצרתי קשר עם המשפחה שלי, שהפקידה את הסכום, ושוחררתי בסביבות 12:00. יצאתי מתחנת המשטרה עייף, מותש ושבור לב על גניבת הצאן שלי ועל כך שנאלצתי לשלם כסף ללא כל סיבה, רק משום שניסיתי להגן על הבית שלי ולמנוע את גניבת הרכוש שלי.

כשחזרתי הביתה, חטפתי הלם נוסף כשראיתי את המשפחה שלי אורזת את חפצינו ומתכוננת לעזוב, ואפילו מפרקת את הבית שבו אנחנו גרים. אבא שלי סיפר לי שבאותו בוקר הגיע הצבא הישראלי, הורה להם להתפנות מיד מהאזור ואיים לעצור אותם אם יישארו במקום.

תמונה