המנהל האזרחי מאיים להרוס חלק ניכר מהכפר ח'רבת סוסיא

14 יוני 2012, עודכן ב-19 יולי 2012

למידע מעודכן בנושא הקליקו כאן.

ביום שלישי, ה-12.6.12, חילק המנהל האזרחי צווי הריסה ללמעלה מ-50 מבנים ארעיים בכפר סוסיא שבדרום הר חברון. על הצווים נכתב כי הם מחדשים צווי הריסה מקוריים שהוצאו עוד בשנות התשעים. לתושבים ניתנו שלושה ימים, עד ה-15.6.12, לערער על הצווים בפני מועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי. בכוונת התושבים להגיש היום (14.6.12) את השגותיהם.

פאנלים סולאריים המספקים חשמל לתושבי הכפר ח'רבת א-סוסיא, שישראל מסרבת לחבר לרשתות החשמל והמים. צילום: בצלם, 13.6.12
פאנלים סולאריים שהוצבו על-ידי ארגון "קומט" ואשר המספקים חשמל לתושבי הכפר ח'רבת א-סוסיא, שישראל מסרבת לחבר לרשתות החשמל והמים. צילום: בצלם, 13.6.12

קיראו את מאמרו של תחקירן בצלם, נסר א-נוועג'ה, תושב, סוסיא, באתר Ynet.

המבנים שהמנהל מאיים להרוס כוללים לפחות 17 אוהלי מגורים, בהם גרים למעלה מ-100 בני אדם, ו-14 אוהלים המשמשים כמטבחים. צווי ההריסה חלים גם על חנות, מרפאה, מרכז קהילתי, מבנה המשמש לאחסון חלב צאן לפני מכירתו, פאנלים סולאריים, ומערה המשמשת כמוזיאון לתרבות פלסטינית וכן מכלאות לצאן ולתרנגולות ואסמים.

בחודש פברואר 2012 עתר ארגון "רגבים" לבג"ץ בדרישה שהמנהל האזרחי יממש צווי הריסה שהוצאו בעבר למבנים בכפר. בתגובה לעתירה הודיע המנהל האזרחי בחודש מארס 2012 כי "בזמן הקרוב" יוצאו צווים חדשים שיאפשרו לתושבי סוסיא להגיש השגות בעניינם. ביום חמישי שעבר, 7.6.12, התקיים בבג"ץ דיון ראשון בעתירה. בדיון התברר לשופטי ההרכב כי בפני בג"ץ תלויות ועומדות גם עתירות שהגישו תושבי הכפר נגד מימוש צווי הריסה בכפר. לפיכך, קבע נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, כי "ראוי שתיערך בחינה של העניין על ידי כל בעלי הדין". בצו הביניים שהוציא השופט גרוניס הוא אסר על בנייה חדשה בחלקי הכפר שלגביהם הוגשה העתירה, אך נמנע מהוצאת צו ביניים שיאסור על מימוש צווי ההריסה עד לדיון.

רקע

בכפר סוסיא גרות 45 משפחות, המונות כ-400 נפש. תושבי הכפר מתפרנסים מגידול צאן וממטעי זיתים.

אם ימומשו צווי ההריסה בסוסיא תהיה זו הפעם השלישית שבה ישראל מנסה לגרש את תושבי הכפר מאדמותיהם. תושבי סוסיא גרים באזור זה, בחלק מעונות השנה, לפחות מאז המאה ה-19. בשנת 1983 הוקמה ההתנחלות סוסיא על קרקעות פלסטיניות שהוכרזו אדמות מדינה.בשנת 1986 גירש הצבא את התושבים מבתיהם לאחר שהמנהל האזרחי הכריז על שטח הכפר המקורי "גן לאומי" שבמרכזו אתר ארכיאולוגי. התושבים המקוריים אינם מורשים לבקר בגן. תושבי סוסיא העתיקו את מקום מגוריהם לאדמות חקלאיות שבבעלותם, הנמצאות במרחק של כמה מאות מטרים דרומית-מזרחית לכפר המקורי. בחודש יולי 2001, זמן קצר לאחר שפלסטינים הרגו את יאיר הר סיני, תושב ההתנחלות סוסיא, גירש הצבא את תושבי הכפר בפעם השנייה מאדמותיהם. במהלך הגירוש הרס הצבא רכוש של התושבים, החריב מערות וסתם בורות מים. תושבי הכפר עתרו לבג"ץ, שהוציא בחודש ספטמבר 2001 צו ביניים שהתיר להם לשוב לאדמותיהם, אך אסר על כל בנייה חדשה בכפר. הדיון בעתירה זו התעכב, בין היתר לאחר שבחודש ספטמבר 2004 הודיעו תושבי הכפר לבג"ץ כי בכוונתם לבקש מהמנהל האזרחי היתרי בנייה למבנים הקיימים בכפר. חלק מתושבי הכפר הגישו בקשות, אך כולן נדחו. ביוני 2007 החליט בג"ץ למחוק את העתירה.

הריסת אוהל מגורים וצריף בכפר ח'רבת סוסיא. צילום: נסר א-נוואג'עה, בצלם, 24.11.11

מאז גירוש תושבי הכפר ב-1986 לא הציע המנהל האזרחי לתושבים אתר מגורים חלופי, לא הכין תכנית בנייה שתאפשר להם לגור באופן חוקי על אדמותיהם. המנהל מסרב לחבר את הכפר לתשתיות המים והחשמל שישראל הקימה באזור, ואשר משרתות את ההתנחלויות והמאחזים, בטענה שאין לכפר תוכנית בנייה. בשנים האחרונות הוצבו בכפר פאנלים סולאריים המספקים חשמל לתושבים. ב-2011 הרס המנהל האזרחי הרס 14 מבנים בכפר, כולל עשרה אוהלי מגורים שבהם התגוררו 87 איש, מתוכם שלושים ילדים. עשרים צווי הריסה נוספים תלויים ועומדים נגד מבנים נוספים בכפר, ביניהם בית הספר היסודי ובאר מים.

משטר התכנון הישראלי בשטחי C, שבשליטה ישראלית מלאה, אינו מאפשר כמעט בנייה ופיתוח בכפרים הפלסטיניים בשטחים אלה. באזור דרום הר חברון מדיניותה של ישראל כללה גירוש של תושבי כפרים נוספים. בניגוד לכך, ישראל נמנעת מאכיפת חוקי התכנון והבנייה על המאחזים שהוקמו באזור בניגוד לחוק וללא היתרים: חוות מעון, אביגיל, מצפה יאיר, סוסיא צפון-מערב, נוף נשר ועשהאל, ואפשרה את חיבורם לתשתיות מים וחשמל.

תושבי סוסיא טוענים לבעלות על כ-3,000 דונם של קרקע חקלאית, ובה כ-30 בורות מים, הסמוכה להתנחלות סוסיא. הצבא הוציא צווים האוסרים על התושבים להיכנס לחלק ניכר מהאדמות הללו ולעבדן. בחודש אוגוסט 2010 עתרו תושבי הכפר לבג"ץ באמצעות ארגון "שומרי משפט" בדרישה לבטל את הצווים המונעים את גישתם לאדמותיהם. בפברואר 2011 הודיעה המדינה לבג"ץ כי הצבא והמנהל האזרחי ימפו את הבעלות על הקרקעות באזור ובהתאם לכך יונחו הכוחות באזור. עד היום בוצע מיפוי בשטחים מצומצמים בלבד. בנוסף, המתנחלים תוקפים את החקלאים גם בשטחים שלגביהם לא הוצאו צווים כאלה, והצבא והמשטרה אינם אוכפים עליהם את החוק.

על ישראל, ככוח הכובש, מוטלת החובה לפעול למען תועלתם ורווחתם של תושבי השטח הכבוש. ישראל מפרה את הוראות המשפט הבינלאומי בכך שאינה מכינה תכניות בנייה לכפר סוסיא ובמקום זאת מנסה לגרש את תושביו.

פריטים מומלצים

דרום הר חברון

ח'ירבת סוסיא – כפר בסכנת הריסה

רקע הכפר הפלסטיני ח'ירבת סוסיא שוכן בדרום הר חברון לפחות מאז שנות ה-30 של המאה ה-19. תושביו התפרנסו מרעיית צאן ומגידול עצי זית. בשנת 1983 הוקמה בסמוך לכפר ההתנחלות סוסיא, על קרקעות פלסטיניות שהוכרזו כאדמות מדינה. בשנת 1986 גרו בח'ירבת סוסיא, במערות ובמבנים, כ-25 משפחות. באותה שנה הכריז המינהל האזרחי על שטח הכפר "אתר ארכיאולוגי"; השטח הופקע "לצרכי ציבור" והצבא גירש את תושביו מבתיהם. בלית ברירה, עקרו המשפחות למערות אחרות באזור ולסוכות ואוהלים שהציבו על אדמות חקלאיות במרחק כמה מאות מטרים מדרום-מזרח לכפר המקורי ולאתר הארכיאולוגי. הצבא גירש את התושבים פעמים נוספות מבתיהם, האחרונה שבהם ביולי 2001, זמן קצר לאחר שפלסטינים הרגו את יאיר הר סיני, תושב ההתנחלות סוסיא. הגירוש בוצע ללא אזהרה ובמהלכו הרסו חיילים רכוש של התושבים, החריבו מערות וסתמו בורות מים. בעקבות עתירה לבג"ץ שהגישו תושבי הכפר נגד הגירוש באמצעות עו"ד שלמה לקר, הוציא בית המשפט בספטמבר 2001 צו ביניים, שאסר על המשך ההרס עד להכרעה בעתירה. בשנים שלאחר מכן, בעוד העתירה תלויה ועומדת, נאלצו התושבים להתמודד עם מצב בלתי אפשרי: מחד, הם נאלצו להקים מבנים למגורים ולצאן לאחר שהצבא הרס את המבנים ששימשו אותם. מאידך, סירב המינהל האזרחי להכין תוכנית מתאר לכפר, שתאפשר לתושבים לבנות את בתיהם באופן חוקי ולהתחבר לתשתיות של מים וחשמל, ובקשות להיתרי בניה שהגישו התושבים נדחו. בלית ברירה, נאלצו תושבי ח'ירבת סוסיא לבנות מבנים ארעיים ואוהלי מגורים, אז הוציא המינהל צווי הריסה למבנים חדשים אלו, בטענה שצו הביניים לא חל עליהם. ביוני 2007 מחק בג"ץ את העתירה, ללא הכרעה. המנהל האזרחי המשיך להוציא צווי הריסה לעשרות מבנים בח'ירבת סוסיא. במהלך השנים הגישו התושבים עתירות נוספות בניסיון למנוע את ההריסות ולאפשר את תכנון הכפר, אולם השופטים סירבו לאסור על הריסת המבנים. בשנת 2011 הרס המנהל האזרחי בכפר 10 מבני מגורים, שישה מבנים ששמשו לצרכי פרנסה, וארבע בארות מים. הריסת אוהל מגורים וצריף בח'ירבת סוסיא, 24.11.2011. צילום: נסר נוואג'עה, בצלם. חסימת ניסיונות התכנון של הכפר כיום חיים בח'ירבת סוסיא באופן קבוע כ-250 איש, וכמאה נוספים שוהים בו באופן עונתי לצרכי פרנסה. בסוף שנת 2012 הגיש ארגון שומרי משפט – רבנים לזכויות אדם למינהל האזרחי, בשם תושבי הכפר, תוכנית מתאר עבור הכפר. בינואר 2013 הודיעה המדינה לבג"ץ כי המינהל האזרחי דן בתכנית זו, וכי עד לקבלת החלטה לגביה, לא ייאכפו צווי ההריסה במקום. באוקטובר 2013 דחתה ועדת המשנה לתכנון ורישוי של מועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי את תכנית המתאר המוצעת. בנימוקיהם לדחיית התכנית, שהתאפיינו בגישה לא עניינית ופטרונית, טענו נציגי המנהל, בין השאר, כי פיזורם הרב של הכפרים הקטנים באזור, ביניהם ח'ירבת סוסיא, אינו מאפשר לעיר יטא לספק להם שירותי חינוך, רווחה, דת ובריאות נאותים שכן הוא מכביד על הקופה הציבורית. זאת בעת שאותו גוף תכנוני עצמו עוסק בהכשרת עשרות מאחזים קטנים הפזורים בגדה המערבית ומסרב להסדיר תשתיות לכפר הפלסטיני. עוד נטען כי תכנון הכפר ינציח את המבנה החברתי המתבסס על שיוך משפחתי, ולכן יפגע בהזדמנות של היחיד, ושל האישה הפלסטינית בפרט, לזכות ביתרונות הגלומים בחיים עירוניים, כגון כלים לקידום חברתי, הזדמנויות פרנסה והעצמה תרבותית וחינוכית: "המבנה העירוני מפגיש אנשים, מקרב אותם, מכפיל הזדמנויות, מעשיר את האופקים של כל אחד ואחד בתוך משפחתו ובתוך שבטו וגם בתוך החברה הרחבה. על כן מבחינתנו התכנית הנוכחית מהווה עוד ניסיון למנוע מאוכלוסייה דלה וקשת יום את האפשרות להתקדם, את האפשרות לבחור בין פרנסה חלקית או מקורות אחרים, מונעת מהאשה הפלסטינית לצאת ממעגל העוני, מונעת ממנה הזדמנויות לחינוך ולעבודה. כנ"ל תכנית כזו מונעת מהילד הפלסטיני לראות את כל האפשרויות העומדות בפני כל אדם אחר בזה שהיא גוזרת את גורלו לחיים בתוך כפר קטן, מנוון, שאין לו את הכלים להתפתחות. אנו ממליצים לדחות את התוכנית על הסף." המנהל המליץ לאנשי ח'ירבת סוסיא ליזום תכנון חלופי במקום קרוב יותר לעיר יטא. מאחר שהכפר נמצא במרחק קילומטרים ספורים מהעיר יטא, שנמצאת בשטח A. בפועל, המליצה הוועדה להרחיק את תושבי ח'ירבת סוסיא משטח C. תושבת הכפר ח'ירבת סוסיא, 15.6.12. צילום: אן פק, אקטיבסטילס בפברואר 2014 עתר ארגון שומרי משפט לבג"ץ, בטענה כי החלטת ועדת המשנה לתכנון ורישוי לדחות את תכנית המתאר אינה סבירה. העותרים ביקשו מבית המשפט להוציא צו ביניים שיורה לרשויות להימנע מהריסת בתי הכפר, כל עוד לא הוכרעה העתירה. בסוף מארס 2015 הגישה המדינה את תגובתה לעתירה. בתגובה ביקשה המדינה מבית המשפט לדחות את העתירה, בטענה כי אין הצדקה להתערבות בהחלטה המוצדקת של מוסדות התכנון לדחות את התכנית. נציגי המדינה ציינו בתגובתם כי תושבי הכפר מוסיפים לבנות ללא היתר. בתחילת מאי 2015 דחה השופט סולברג את בקשת העותרים לצו ביניים שימנע את הריסת בתי הכפר עד לבירור העתירה, על רקע המשך הבנייה ללא היתר בכפר מאז הגשת העתירה, שאותה כינה "עשיית דין עצמית". השופט ציין כי "נרשמה נכונותן של רשויות האזור לפעול לבחינת אפשרות לקידום מקבץ תכנון חלופי". מאז התקיימו הליכי הידברות בין תושבי סוסיא למדינה, עד שהופסקו ביוזמת המדינה. בדיון שהתקיים בבג״ץ ב-1.8.16, הודיעו באי כוח המדינה כי ההידברות הופסקה כיוון ששר הביטחון החדש טרם גיבש עמדה בנושא. בג"ץ הקציב למדינה שבועיים לגבש את עמדתה. השופטות נאור, ברק ארז וחיות סירבו להורות למדינה לא להרוס את בתיהם של תושבי סוסיא עד לגיבוש עמדה זו, ובכך הותירו את התושבים בחוסר ודאות לגבי עתידם, כשהם תלויים בשרירות ליבן של הרשויות הישראליות. מאז הגישו תושבי ח'ירבת סוסיא את עתירתם האחרונה בשנת 2014, הודיעה המדינה כי בכוונתה להרוס כמה מבנים שנבנו בכפר לאחר הגשת העתירה – בהם מבנים ששופצו לאחר שניזוקו בסערה ומרפאה המשרתת את תושבי הכפר. ב-1.2.18 החליטה נשיאת בית המשפט העליון כי המדינה תוכל להרוס שבעה מבנים שבכפר, המשמשים 42 נפשות – מחציתם ילדים וחלקם חולים – באופן מיידי. השתלטות מתנחלים על אדמות סוסיא בשנים 2001 ו-2002 הקימו מתנחלים מספר מאחזים על חלק מהאדמות של התושבים הפלסטינים. מאז הרס ח'ירבת סוסיא בשנת 2001, מונעים תושבים מההתנחלות סוסיא וממאחזיה את גישתם הרציפה של תושביו לכ-3,000 דונם של קרקע מסביב להתנחלות, ובה כ-23 בורות מים. מניעת הגישה נעשית באמצעות איומים ומעשי אלימות, לרבות השחתת שטחי מרעה, שדות, עצים ובורות מים, והטרדת רועים. תושבים מההתנחלויות מנצלים את חוסר יכולתם של התושבים להגיע לאדמותיהם. בקיץ 2010 הם עיבדו כ-400 דונם, המהווים כ-15% מכלל השטח אליו נמנעת גישתם של הפלסטינים. מבנה בכפר ח'ירבת סוסיא על רקע ההתנחלות סוסיא. צילום: יואב גרוס, בצלם, 17.11.10 תיקים שנפתחו בעקבות תלונות שהגישו הפלסטינים נגד הפגיעה בהם, נסגרו ברוב המקרים בלא כלום. ממעקב שעורך ארגון שומרי משפט החל משנת 2007, מתוך 126 תלונות שהגישו תושבי ח'ירבת סוסיא למשטרת חברון בגין תקיפות, איומים, פלישות וגרימת נזק לרכוש מצד מתנחלים, נסגרו כמעט כל התיקים, מבלי שאיש יועמד לדין. החקירה ממשיכה להתנהל לגבי שלוש מהתלונות; בצלם עקב מאז שנת 2004 ועד סוף 2012 אחרי 15 תלונות למשטרה ביחס למעשי אלימות של מתנחלים נגד תושבי ח'ירבת סוסיא שכללו תקיפות פיזיות, הצתות אוהלי מגורים ורכוש, איומים, כריתת עצי זית, קצירת יבול ופגיעה אחרת ברכוש . מתוך 15 התלונות, ב-12 נסגר תיק החקירה בעילה של חוסר ראיות או של עבריין לא נודע. באוגוסט 2010 עתרו 55 מתושבי הכפר לבג"ץ באמצעות ארגון שומרי משפט, בדרישה לאפשר להם, בין היתר, גישה יומיומית לאדמות. בתגובה לעתירה, הודיעה המדינה לבג"ץ באוקטובר 2010 כי הצבא והמינהל האזרחי מתכוונים למפות את הבעלות על הקרקעות באזור, ובהתאם לכך להנחות את הכוחות בשטח כיצד להתמודד עם הצורך לאפשר גישה לאדמה חקלאית. עד אמצע מאי 2013 הוציא הצבא רק ארבעה צווים שסגרו בפני המתנחלים שטח של 417 דונם – כ-13% בלבד מהאדמות שמהן נמנעת הגישה לתושבים הפלסטינים – ופינה בפועל רק פלישה אחת של מתנחלים, מחלקה שגודלה כ-3.5 דונם. מניעת הגישה לכ-87% מהשטח נמשכת. בתחילת פברואר 2014 מחק בג"ץ את עתירת התושבים בעניין מניעת הגישה והפלישות לאדמותיהם, בטענה שמדובר בעתירה כוללנית שכורכת את ענייניהן השונים של עשר משפחות. השופטים התייחסו בפסק הדין לחובתו של המפקד הצבאי לשמור על הקניין הפרטי ולמנוע פלישות, אולם נמנעו מלפסוק בנושא, והמליצו לכל משפחה לפנות בעתירה פרטנית.

19 אוגוסט 2012

חקלאות

פינוי-בינוי-ניצול

הדו"ח שמפרסם בצלם היום מתחקה אחר הדרך שבה ישראל משתלטת על המרחב הכפרי הפלסטיני, שוברת אותו לרסיסים, מנשלת את תושביו מקרקע ומים ומעבירה אותם לידי מתנחלים. מהלך ההשתלטות מתואר באמצעות שלושה כפרים במחוז שכם – עזמוט, דיר אל-חטב וסאלם – והתהליך שעברו מאז הקימה ישראל את ההתנחלות אלון מורה בסמוך אליהם. סיפורם של הכפרים ממחיש מדיניות רחבת היקף שמיישמת ישראל ברחבי הגדה המערבית זה עשרות שנים ושבה ממלאים המתנחלים תפקיד מרכזי.

5 דצמבר 2016

בית הספר של ח'ירבת זנותה שהוחרב בידי מתנחלים. צילום: עמרי ערן ורדי, 16.12.23

דרום הר חברון

גירוש קהילת ח'ירבת זנותה בדרום הר חברון

נכון לחודש אוקטובר 2023 גרו בח'ירבת זנותה 27 משפחות שמנו 250 בני אדם, בהם כ-100 קטינים. מאז פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר 2023, סבלו תושבי הקהילה מהטרדות ומאיומים של מתנחלים חמושים ולעיתים גם חיילים, שדרשו מהם לעזוב את המקום. מתנחלים חמושים שהגיעו לקהילה שוב ושוב איימו לפגוע בתושביה אם לא יעזבו. ב-12.10.23, הגיעו 10 מתנחלים חמושים לקהילה בשתי מכוניות לשלושה בתים בקהילה, הכו חלק מהדיירים בידיהם ובנשקם, איימו עליהם, ניפצו לוחות סולאריים, השחיתו דלת של מכונית ואז עזבו. ב-23.10.23 הגיעו שני מתנחלים לבית משפחת סמאמרה, דחפו את אם המשפחה, הנאא אבו אל-כבאש, רוקנו שני מכלי מים ועזבו. ב-24.10.23, הגיעו מתנחלים לקהילה, תקפו את התושבים באבנים, ניפצו לוחות סולאריים וחלונות של אחד הבתים ורוקנו מכלי מים. ב-25.10.23 עזבו חלק מתושבי הקהילה. ב-27.10.23, הגיעו לקהילה במכונית 4 מתנחלים רעולי פנים, הטרידו תושבים שישבו ליד בתיהם, דרשו מהם להפסיק עליהם לתעד את המתרחש והשליכו לעברם רימון הלם. התושבים נאלצו להיכנס לבתיהם. בעקבות מעשים אלה החליטו גם יתר תושבי הקהילה לעזוב את מקום מגוריהם. עד סוף אוקטובר עזבו כל התושבים. ב-4.12.23, הגיעו לשטח הקהילה פעיל ישראלי ועיתונאים זרים וגילו כי מתנחלים הרסו בה 10 מבני מגורים, מבנה חקלאי ואת בית הספר. רקעתושבי הכפר, שהתפרנסו מרעיית צאן, גרו מזה כמה דורות במערות טבעיות שהוספו להן כניסות אבן – ובשנות השמונים החלו לבנות בתי אבן ומבנים ארעיים. בתחומי הכפר אתר ארכיאולוגי ומסגד עתיק, שסומן ככזה עוד בתקופת המנדט הבריטי. ב-2007 הוציא המנהל האזרחי צווי הריסה למרבית בתי הכפר בטענה שהם נבנו ללא היתר. אלא שלכפר זה לא הוכנה מעולם תוכנית מתאר שמכוחה ניתן יהיה לקבל היתרי בנייה. המנהל הצדיק זאת בטענה שהכפר קטן מדי מכדי שתוכן לו תוכנית כזו – ושהמרחק מהכפר לעיירה הסמוכה, דהריה, גדול מדי. בנובמבר 2007 עתרו תושבי הכפר לבג"ץ באמצעות האגודה לזכויות האזרח נגד צווים שהוציא המנהל האזרחי להריסת 22 מבנים שונים בכפר – ובהם מבני מגורים, דירים לצאן ומחסה לחמורים. בעקבות זאת הוצא צו ביניים שמונע את מימוש הצווים. במאי 2012 הורחב צו הביניים לבקשת האגודה לזכויות האזרח, כך שיכלול גם צווי הריסה נוספים שהוצאו לשישה מבני מגורים, לשלושה בורות מים ולשני דירים בכפר.ב-30.7.12 התקיים דיון בעתירה. השופטים הורו לנציגי המדינה להציג פתרון חלופי לתושבי הכפר ולהודיע בתוך שלושים יום לבית המשפט האם בכוונת המדינה להגיש תוכנית שתסדיר את הבנייה בכפר.נשים בכפר ח'ירבת זנותה בדרום הר חברון. צילום: בצלם, 3.5.12בהודעת המדינה שהוגשה לבסוף בסוף 2013, הציעה המדינה שהעותרים יגישו תכנית להעתקת הכפר לשטח A, בסמוך לעיירה הפלסטינית א-ד'אהרייה. בין 2014 ל-2017, התקיימו מספר דיונים בבית המשפט בהם חזרה המדינה שוב ושוב והבהירה כין אין בכוונתה לאפשר לח'ירבת זנותה להישאר במקומה הנוכחי. בדיון שהתקיים בתחילת 2017 הודיעה המדינה כי היא מוכנה להימנע בשלב זה ממימוש צווי ההריסה שהוצאו למבנים הכלולים בעתירה, שכן היא מגבשת קריטריונים תכנוניים חדשים, שייתכן שישפיעו גם על ח'ירבת זנותה. המדינה ביקשה מבית המשפט למחוק את עתירת התושבים ולמרות התנגדות העותרים, קיבלו השופטים את בקשתה ומחקו את העתירה. השופטים קבעו כי בשלב זה צווי ההריסה הקיימים על מבנים בח'ירבת זנותה לא ימומשו עד שהמדינה תסיים את גיבוש הקריטריונים. בית המשפט אסר על תושבי הכפר לבנות כל מבנה חדש במקום, ודרש מהמדינה להודיע לעותרים 30 יום מראש אם תחליט לממש צו הריסה כלשהו בעתיד. בהיעדר שירותים חינוכיים לילדיהם, נאלצו תושבי זנותה לבנות בית ספר בכפר במימון ארגון סיוע הומניטרי, למרות איסור בית המשפט על בניה חדשה במקום. בניית בית הספר הושלמה ב-25.3.18. ב-9.4.18, הרסו אנשי המנהל האזרחי את בית הספר, בו למדו 33 תלמידים בכיתות א'-ו'. נשים בכפר ח'ירבת זנותה בדרום הר חברון. צילום: בצלם, 3.5.12

20 אוגוסט 2012