המנהל האזרחי הרס כמחצית מבתי קהילת אידעייס בסמוך לאל-ג'יפתליק שבבקעת הירדן

29 מאי 2014

דחפורי המנהל האזרחי הורסים מבנים באידעייס. צילום: יוסף בני עודה, 21.5.14

בבוקר ה-21.5.14 הגיעו חמישה דחפורים של המנהל האזרחי, בליווי כוחות גדולים של צבא ומשמר הגבול, לקהילת אידעייס, המונה 23 משפחות הגרות בסמוך לכפר אל-ג'יפתליק בשני מקבצי אוהלים. הכוחות פנו למקבץ הדרומי של הקהילה, שבו גרות עשר משפחות, הכוללות 53 נפשות, מתוכן 28 ילדים, ובבעלותן כ-4500 ראשי צאן. הם הורו לתושבי המקבץ לרוקן בתוך חצי שעה את כל המבנים מתכולתם , ומיד לאחר מכן הרסו אותם עד היסוד. המבנים שנהרסו כללו 14 אוהלי מגורים וכ-25 מבנים ששימשו לגידול הצאן שבבעלות המשפחות. בנוסף השחיתו הדחפורים גם כ-45 מטרים של צינורות שנועדו להוביל מים לקהילה מן הבאר הסמוכה, שהייתה בתהליך של שיפוץ. בשל ההתראה הקצרה, התושבים לא הספיקו לפנות את רוב הציוד והמזון של הצאן מן המכלאות, ואלה הושחתו כמעט לחלוטין.

נעמה אידעייס, בת 56 ואם לארבעה, תושבת הקהילה, סיפרה בעדותה לתחקירן בצלם עאטף אבו א-רוב ב-25.5.14 על ההריסה:

הם חסמו את האדמות סביבנו, המון חיילים, טרקטורים גדולים, משטרה ומכוניות. הם הורו לנו להוציא את החפצים מהבתים, ותוך פחות מחצי שעה הם הרסו לנו הכל. הם לא השאירו כלום, הילדים הקטנים והטלאים עמדו בשמש או מתחת לעצים. כל החפצים האישיים עמדו בחוץ והטרקטורים גרפו והרסו לנו את כל המבנים. הם לא השאירו אבן על אבן, לא השאירו לנו גג למחסה. נותרנו בחוץ בלי כלום. אפילו את הטאבון שבו אני מכינה לחם לילדים הם גרפו. ביקשתי מהם שישאירו לנו אותו כדי שנוכל לאכול, אבל זה היה כמו לדבר עם חפץ דומם.
תוך שעות המקום הפך לחורבה, בחיי, כמו מלחמה. הצבא והטרקטורים עזבו, ואז הגיעו העיתונאים וכולם רצו לצלם.

תושבת אידעייס מנסה להציל רכוש מתוך החורבות. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 21.5.14

בלילה שלאחר ההריסה לנו תושבי המקבץ הדרומי תחת כיפת השמיים. למחרת, כשניסו להקים מחדש חלק מאוהליהם, שב הצבא למקום ואיים להחרים אותם וציוד נוסף שנותר במקום לאחר ההריסה. בסופו של דבר לא הוחרם דבר. בני הקהילה קיבלו מהסהר האדום תשעה אוהלים קטנים ופשוטים ומזרנים. הם חיים כרגע באוהלים אלה בצפיפות רבה והגברים נאלצים ללון בחוץ. חברי הקהילה שבבעלותם צאן השתמשו בשיירי ההריסות כדי להקים מכלאות זמניות עד שיימצא פתרון אחר.

נעמה אידעייס סיפרה עוד:

הגיעו אלינו אחראים מהרשות אבל אתה רואה בעצמך, אף אחד לא נתן לנו כלום חוץ מהאוהלים הקטנים האלו. הם בקושי מספיקים כדי להגן בלילה על הילדים והנשים מפני מזיקים, נחשים ומכרסמים. האוהלים קטנים מדי אז הגברים נאלצים לישון בחוץ, וכל שתי משפחות, נשים וילדים, ישנות יחדיו באוהל אחד. לפני ההריסה היו לנו באיזור המגורים מספר חדרי שירותים, ואף אחד לא היה צריך לחכות בתור לשירותים.
לפני שהם הרסו את הבתים והצריפים הם חתכו את כבל החשמל והשאירו אותנו בלי חשמל. החיים ללא חשמל קשים ומפחידים. היו לנו מקררים, טלויזיות, מכונות כביסה, וראינו איפה אנחנו דורכים בלילה. היום חיברנו כבל מהשכנים, ואנחנו מפעילים איתו מקרר אחד כדי שיהיו לנו מים קרים לשתות. המים במיכלים שעומדים מחוץ למקרר חמים כמו אש. יש לנו מכונת כביסה אחת ומנורה בלילה. החיים ללא תאורה בלילה לא קלים, במיוחד לאחר ההריסה כשאף אחד לא יודע איפה הוא דורך. אני מצליחה לישון רק כשאני מותשת לחלוטין. אני כל הזמן חושבת. בשלושת הימים הראשונים אף אחד מהילדים לא יכל להתקלח. תראה איזה חום, מה הילדים עשו שמגיע להם לא להתקלח, רק היום ואתמול הנשים רחצו את הילדים, והפעלנו את מכונת הכביסה, הכל בהדרגה.

הקהילה קיבלה לראשונה צווי הפסקת עבודה לפני כארבע שנים ומאז מנהלים חבריה הליכים משפטיים מול המנהל האזרחי באמצעות עורך הדין תאוופיק ג'בארין. העתירה האחרונה בנושא הוגשה ב-26.05.13 ונדחתה ב-30.4.14. השופטים קבעו בהחלטתם כי דין העתירה להידחות הן משום שהעתירה כללה עותרים שונים שעניינם אינו זהה, והן משום שקיבלו את עמדת המשיבים – ועדת המשנה לפיקוח על הבניה במנהל האזרחי, מפקד כוחות הצבא באיו"ש והיועץ המשפטי באיו"ש – לפיה הבקשות שהגישו העותרים בבקשה להיתרי בנייה לא היו תקינות ולא כללו מסמכים המוכיחים את זיקתם לקרקע. בהחלטתם אמרו שופטי בג"ץ כי הביאו בחשבון את טענת המשיבים ש "מדובר בעתירת סרק שכל עניינה הוא "למשוך זמן" בעוד המבנים הבלתי חוקיים שבנו העותרים עומדים על תילם", וקבעו כי "אכן, אין לאפשר אי חוקיות בחסות בית המשפט". בנוסף לדחיית העתירה השית בג"ץ על העותרים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15 אלף ש"ח.

בבוקר ה-21.05.14 הרס המנהל את כלל המבנים במקבץ הדרומי של הקהילה. ב-27.05.14 שב עו"ד ג'בארין ועתר לבג"ץ בדרישה להימנע מהריסה נוספת של המבנים הקיימים במקבץ הצפון-מערבי או של כל מבנה שיוקם מחדש במקום. באותו יום הוציא בג"ץ צו ביניים המקפיא את צווי ההריסה, והורה למדינה להגיש תגובה מקדמית עד ה-13.07.14.

רקע

קהילת אדעיס במקום מאז שנת 1982. מקורם של חברי הקהילה באיזור חברון והם מתפרנסים מגידול צאן. הם החלו לנדוד בבקעת הירדן לפני כארבעים שנה, בחיפוש אחר שטחי מרעה. מאז התיישבו בנקודה זו הם גרים בה בכל ימות השנה.

הקהילה מונה 23 משפחות. בנוסף לעשר המשפחות החיות במקבץ הדרומי, שכל מבניהן נהרסו, ישנן 13 משפחות אחרות, החיות במקבץ הצפון-מערבי והמנהל האזרחי הוציא צווי הריסה גם על בתיהן. משפחות אלה מונות 75 נפשות, מתוכן 44 ילדים, והן גרות ב-15 מבני מגורים. כמו כן יש ברשותן לפחות 17 מתקנים ומכלאות המשמשים לגידול כ-3,500 ראשי הצאן שבבעלותן.

בני הקהילה אינם מחוברים לרשת המים, ולכן נאלצים להשתמש בבאר המקומית וכן לרכוש מים מהכפר אל-ג'יפתליק הסמוך. הילדים לומדים בבית הספר באל-ג'יפתליק, הממוקם במרחק של כשלושה ק"מ מהמאהל ומגיעים לשם בהסעות או ברגל.

הניסיונות לפנות את תושבי הקהילה מאזור מגוריהם מהווים חלק מהמאמצים של הרשויות הישראליות לגרש מבתיהם בתואנות שונות אלפי פלסטינים הגרים בעשרות קהילות הפזורות בשטח C. מלבד קהילת אדעיס, חיים בבקעת הירדן כ-2,700 בני אדם בכעשרים קהילות רועים שהמנהל האזרחי מנסה למנוע מהן להמשיך ולגור במקום, בין היתר באמצעות הריסה חוזרת ונשנית של בתיהם, פינויים לתקופות קצרות לצורך אימונים והחרמת מיכליות מים.

המנהל האזרחי מתכנן להעביר את כל הקהילות הפזורות בשטח C ל"אתרי קיבוע" שהוא מתכוון להקים עבורן. לטענת המנהל, מטרת התכנית היא לשפר את רמת החיים של קהילות אלה ולספק להן תנאי מגורים הולמים. אולם, התכנית הוכנה ללא כל התייעצות עם התושבים, למרות שהיא מכתיבה שינוי קיצוני באורח חייהם ובאפשרויות הפרנסה שלהם: על פי פרסומים בתקשורת התוכניות מתייחסות רק ליישובים עירוניים שיקשו על התושבים להמשיך להתפרנס מחקלאות וממרעה.

ישראל, ככוח הכובש בגדה המערבית, חייבת לאפשר לתושבים להמשיך לנהל את חייהם, ובכלל זה עליה לאפשר להם לבנות את בתיהם באופן חוקי. גירוש תושבים מבתיהם בשטח כבוש יהיה מותר רק בנסיבות חריגות, כאשר הדבר נחוץ לצורך צבאי דחוף או לצורך שמירה על בטחון האוכלוסייה המקומית. גם אז – על הגירוש להיות זמני, במהלכו יש לספק להם, ככל שאפשר, דיור חלופי בתנאים סבירים. ברור שגירוש התושבים מבתיהם במקרה זה אינו עונה לאף אחד מתנאים אלה ובכל מקרה – אף גורם לא טרח לספק להם פתרון חלופי הולם שיאפשר להם להמשיך ולקיים את אורח חייהם ואם יגורשו הם יישארו חסרי בית וללא אפשרות לפרנסה. בצלם קורא לרשויות האחראיות לאפשר לקהילת אידעייס להישאר ללא הפרעה במקום מגוריה ולרעות שם את צאנה, כפי שעשתה ב-30 השנים האחרונות.

פריטים מומלצים

תושב ח'ירבת חומסה אל-פוקה עומד בתוך רכוש הקהילה שכוחות ישראליים השליכו ליד עין א-שיבלי. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס, 7.7.21

קהילות בסכנת גירוש

פשע מלחמה לאור יום ובאישור בג״ץ

ישראל ביצעה אתמול ניסיון להעברה בכפייה של תושבי חומסה, דבר המהווה פשע מלחמה. בניגוד לחמש הפעמים הקודמות שבהן הרסה ישראל את בתי התושבים בקהילה בתוך פחות משנה, אתמול לקחו עובדים של המנהל האזרחי וחיילים את תכולת בתיהם של חלק מהתושבים והעבירו אותה לאזור סמוך לעין אל שיבלי, אליו מנסה ישראל לגרש את התושבים, תוך מצג שווא שהדבר נעשה תוך ״הידברות״ ו״הסכמה״. בכך הבהירה ישראל, אם למישהו עוד היה ספק, את כוונתה לגרשם מביתם לתמיד. בתגובת הצבא שפורסמה בתקשורת הובלטה העובדה שניסיון הגירוש התקיים באישור בג״ץ. אכן, על החקירה שתתנהל בהאג בעניינה של ישראל לבדוק גם את אחריותם של השופטים לביצוע ההעברה בכפייה ולא רק את זו של חברי ממשלת ישראל והדרג הפיקודי הבכיר. אתמול, בסביבות השעה 8:00 בבוקר, הגיעו חיילים ואנשי מנהל האזרחי לח'ירבת חומסה שבצפון בקעת הירדן. הכוחות הכריזו על האזור שטח סגור ומנעו מעיתונאים, מפעילי זכויות אדם ומדיפלומטים להגיע למקום. הכוחות פירקו תשעה אוהלי מגורים וארבעה צריפי מגורים וכן 17 מבנים חקלאיים השייכים לתשע משפחות בקהילה המונות 61 נפשות, בהם 34 קטינים. נוסף על כל אלה, הרסו הכוחות ארבעה מכלי מים, צינורות, גדרות וציוד חקלאי. החיילים העמיסו את חפציהם של התושבים על המשאיות, שהובילו אותן לקהילת עין שיבלי שממערב לח'ירבת חומסה. תושבי הקהילה נמלטו עם צאנם להרים. אוטובוסים, שנועדו להעביר בכפייה את תושבי חומסה לעין אל שיבלי, נותרו ריקים.

9 יולי 2021

ההריסה בח'ירבת חומסה. צילום: עארף דראר'מה, 7.7.21

קהילות בסכנת גירוש

משאיות העמיסו את החפצים, אוטובוסים הגיעו בשביל התושבים: ישראל ביצעה הריסה נרחבת בקהילת חומסה בפעם השישית בתוך פחות משנה

הבוקר, יום רביעי, 7.7.21, הגיעו כוחות צבא ומנהל אזרחי לקהילת ח׳ירבת חומסה שבבקעת הירדן. על פי מידע ראשוני, הכוחות פירקו את אוהליהם של רבים מתושבי הקהילה, החרימו אותם ואת תכולתם והעמיסו אותם על משאיות. העמסת הציוד נמשכת גם עתה, בשעות הערב. בנוסף הגיעו למקום אוטובוסים כדי לפנות את התושבים, שנשארו ללא קורת גג בחום הקופח. התושבים, אשר סירבו להתפנות מהמקום, חוששים שיגורשו בכוח הזרוע הלילה. על פי מידע ראשוני, הכוחות הרסו את בתיהן של לפחות תשע משפחות, והותירו כשישים בני אדם ללא קורת גג. חיילים ועובדים של המנהל האזרחי ממשיכים להעמיס את תכולת הבתים של התושבים על משאיות צבאיות בשעות אלה. בצלם מברר עדיין את הפרטים המדויקים של הרכוש שנהרס והוחרם. עם זאת, ברור שיש לדחות על הסף את ניסיונה של ישראל להציג את התעמרותה בתושבי הקהילה, במטרה להעבירם בכפייה ממקום מושבם ולהשתלט על אדמותיהם, כדבר המתרחש בהסכמתם. הריסת הבתים בקהילה היא חלק ממדיניות ישראלית המיושמת ברחבי הגדה המערבית, ואשר נועדה ליצור תנאי חיים בלתי נסבלים במטרה לגרום לפלסטינים לעזוב את בתיהם, לרכז אותם במובלעות ולהשתלט על אדמותיהם. מדיניות זו היא בגדר ניסיון להעברה בכפייה של התושבים – מעשה שהוא פשע מלחמה על-פי משפט ההומניטארי הבינלאומי. האחריות ליישום מדיניות זו מוטלת בראש ובראשונה על הדרג המדיני שמוביל אותה, על הפיקוד הצבאי הבכיר המבצע אותה ועל שופטי בית המשפט העליון המעניקים לה חותמת של כשרות משפטית. מעשיה אלה של ישראל הם גם אות קלון לקהילה הבינלאומית, אשר פטרה את עצמה מחובתה לדרוש מישראל לשמור על זכויות האדם של הפלסטינים הנתונים לשליטתה והסתפקה עד כה בגינויים חסרי כל השלכות מעשיות.

7 יולי 2021

הריסת מבנה בפסאייל א-תחתא. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 25.11.20

מדיניות התכנון בגדה

ישראל מבצעת פשע ומתארת את הפלסטינים כעבריינים: בתיהם של 44 פלסטינים מתוכם 22 ילדים נהרסו אתמול בגדה המערבית

במסגרת מאמציה להשתלט על שטחים נוספים בגדה המערבית, אתמול הרסה ישראל את בתיהם של 44 פלסטינים (בהם 22 קטינים) וניתקה קהילות שלמות מתשתיות המים. ההריסות הן ביטוי הקצה של מדיניות ישראלית המבקשת לרוקן אזורים שלמים בגדה המערבית מתושביהם הפלסטינים באמצעות שימוש מתמשך באימונים צבאיים בשטחי מגורים וחקלאות, מניעת גישה לאדמות, איסור על בניית מבנים ועל חיבור לתשתיות בסיסיות והחרמות. כבר עכשיו, בנובמבר 2020 מספר הפלסטינים שישראל הרסה השנה את ביתם בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים) עולה על 900. אזור רמאללה בכפר א-לובן אל-ר'רבייה שבמחוז רמאללה הרס המנהל האזרחי שלד של מבנה בשלבי בנייה (רצפה ועמודים), שנועד למגורי משפחה בת 8 נפשות, מתוכן 6 ילדים, וכן צריף בבעלות תושב אחר ששימש כמוסך. בקעת הירדן בפסאייל א-תחתא שבצפון בקעת הירדן, המנהל האזרחי: החרים 2 שלדים של צריפים שנועדו למגורי משפחה מורחבת המונה 7 נפשות בהן שני ילדים, ונתרמו לה על-ידי ארגוני סיוע הומניטארי, לאחר שהמנהל הרס את צריפי המגורים שלהם בחודשים הקודמים. הרס 2 צריפי מגורים של משפחה בת 10 נפשות בהן 4 ילדים, וכן מטבח ושירותים, דירים, גדר ורשת חשמל. הרס 8 צריפים ששימשו שתי משפחות וכללו: שירותים, אחסון למספוא, אורוות סוסים, לול תרנגולות וטאבונים, והשחיתו מספוא לחיות. בקהילת תל א-סמאדי שמצפון מערב לכפר אל-ג'יפתליק החרים המנהל האזרחי צריף ששימש למגורי זוג וכן מבנה שירותים ומיכל מים שנתרמו לזוג על ידי ארגון סיוע הומניטארי לאחר שהכוחות הרסו את צריף המגורים שלהם, מבנה שירותים ומיכל מים מפלסטיק ב-21.10.20. מסאפר יטא (דרום הר חברון) בח'ירבת א-רכיז הרס המנהל האזרחי 2 מבני מגורים של משפחה המונה שש נפשות, מתוכן שלושה ילדים ומבנה לשימוש חקלאי בבעלות משפחה אחרת בקהילה. בח'ירבת א-סארורה, הרס המנהל מבנה שירותים בבעלות תושב הקהילה. בחירבת ח'לת א-דבע נהרסו 2 מבני מגורים בשלבי בנייה שנועדו למגורי 2 משפחות, המונות יחד 11 נפשות, בהן 7 ילדים, וכן מבנה שהכיל שירותים ומטבח. במר'אייר אל-עביד נהרסו 2 מבנים לשימוש חקלאי ומבנה שירותים בבעלות תושב הקהילה. אנשי המנהל האזרחי חתכו קו מים באורך של כ-2 קילומטרים שסיפק מים לקהילות אל-פח'ית, א-ספאיי, מר'אייר אל-עביד וא-תבאן. עלות הנחתו של קו המים עמדה על קרוב למאה אלף יורו, והוא נתרם על-ידי ארגונים הומניטאריים. המנהל האזרחי כבר השחית את קו המים הראשי המוביל למסאפר יטא בחודש פברואר 2019 והוא שוקם מאז, ובחודש אוקטובר השנה השחית המנהל קו חלוקה פנימי שהוביל מים לקהילות מר'אייר אל-עביד וח'ירבת אל-מג'אז. בחירבת ג'ינבה נהרסו מכל מים וחלק מגדר רשת ונעקרו ארבעה עצי זית. נכון לסוף נובמבר 2020 לפחות 919 פלסטינים איבדו את ביתם, בהם לפחות 460 קטינים. לשם השוואה, ב-2019 כולה איבדו את ביתם 677 פלסטינים, ב-2018 – 397, וב-2017 – 521. בנוסף, במהלך 2020 ישראל הרסה 330 מבנים ומתקנים שלא נועדו למגורים, כולל תשתיות הומניטריות כגון בורות, רשתות מים ותשתיות חשמל, החיוניות לקיום אנושי. חלק מהבתים שנהרסו אתמול היו בשלבי בניה וטרם אוכלסו וההריסות בוצעו, פעם נוספת, לפני מערכת חורפית משמעותית ובמהלך מגפה עולמית. מוקדם יותר החודש, ערב יום הבחירות בארצות הברית, הרסה ישראל כליל את ח'ירבת חומסה שבבקעת הירדן, בפעולת ההרס הגדולה מסוגה מזה כעשור. ישראל מתמידה ביישום מדיניות זו של העברה בכפייה כשהיא מגובה בפסיקות של בתי המשפט בישראל – ובעיקר של בית המשפט העליון – ובתגובה נרפית מצד הקהילה הבינלאומית. הריסת הבתים חושפת רק פן אחד של מדיניות נפשעת זו, שתיפסק רק כאשר במקום גינויים או דרישות לפיצויים תידרש ישראל לתת דין וחשבון על מעשיה. הניסיונות להתמודד עמה בדרכים אחרות כשלו – כישלון שחורבותיו פזורות בכל רחבי הגדה המערבית.

26 נובמבר 2020