אפשר לפרוט את התלות הטוטאלית של תושבי עזה בחסדיה של ישראל לאינסוף תחומים וכאבים, אבל כשמדברים על המים – על המחסור האיום והנורא במקור החיים – המילים נגמרות. קרוב לשני מיליון בני אדם נסמכים על מקור מים כמעט יחיד – אקוויפר החוף – ש-97% ממימיו מזוהמים ומסוכנים לשתייה כתוצאה משאיבת יתר וחדירת מי שפכים. במים דלוחים אלו נאלצים תושבי הרצועה להתקלח, לשטוף כלים, לנקות את ביתם ולהשקות את גידוליהם. לשתייה ולבישול הם נאלצים לרכוש מים מותפלים ממכליות, שכ-70% מהם מזוהמים גם הם. בקיץ, עקב העלייה הטבעית בצריכה, המצב מחמיר.
התושבים מנסים להזרים מים למכלים שהציבו על גגות הבתים, כדי שאלה יגיעו לברזים בשעות ובימים שבהם אין אספקת מים, אך לצורך כך הם נזקקים למשאבות ותלויים באספקת החשמל להפעלתן. אלא שהמים והחשמל אינם מגיעים דווקא באותו זמן, והתושבים נדרשים למצוא פתרונות אחרים ולכלות את זמנם במרוץ אינסופי אחרי מים – מים מזוהמים ונדירים.