קהילות בסכנת גירוש

המדינה דורשת להרוס כחצי מבתי הכפר סוסיא עוד לפני הדיון בבג"ץ

 נציגי הכפר סוסיא דרשו הבוקר במכתב למנהל האזרחי להקפיא את כל ההריסות המתוכננות לימים הקרובים בכפר, זאת, לאחר שנודע שהיקף ההרס שמבקשת המדינה לזרוע בכפר גדול בהרבה ממה שהוערך, וכולל כמעט חצי מהמבנים בו. אם ייהרסו המבנים, לא תהיה לתושבים דרך לשרוד בשטח בתנאי החום והקור הקיצוניים, כך שמדובר בפועל בגירוש התושבים מאדמתם.

הריסת אוהל מגורים וצריף בח'. סוסיא 24.11.2011. צילום: נסר א-נוואג'עה, בצלם.
הריסת אוהל מגורים וצריף בח'. סוסיא 24.11.2011. צילום: נסר א-נוואג'עה, בצלם.

במכתב דחוף ששיגרה היועצת המשפטית של הכפר, עורכת הדין קמר משרקי, לרס"ן ערן גרוס, סגן ראש תחום תשתית במנהל, נכתב כי מדובר בלחץ פוליטי פסול ולא בתוכנית הנובעת משיקולי תכנון נאות או דאגה לרווחת התושבים המוגנים ולסדר הציבורי. ההריסות שהממדינה מעוניינת לבצע עם סיום עיד אל פיטר, כבר בשבוע הבא, נועדו להפיס את דעתם של המתנחלים אשר השתלטו במהלך השנים על אדמותיהם הפרטיות של תושבי הכפר, ללא התערבות המנהל.

ביום א' האחרון קיימו מתאם פעולות הממשלה בשטחים בשטחים ונציגי המנהל האזרחי פגישה שיזמו עם תושבי הכפר סוסיא, בה איימו כי בשל לחץ מצד המתנחלים, הם עתידים לבצע הריסות בכפר עוד לפני ה-3.8.15, מועד קיומו של הדיון בעתירה שהגישו תושבי הכפר לבג"ץ.

אתמול בערב הועבר לתושבים מכתבו של רס"ן גרוס, המפרט את רשימת המבנים אותם המנהל דורש שהתושבים יהרסו. מדובר בכשלושים מבנים, בהם בתי מגורים, דירים, מרפאת הכפר, מחסנים, תאי שירותים וכדומה. מבנים אלו משמשים 74 מתושבי הכפר סוסיא, 35 מתוכם קטינים, ומאפשרים את הישרדותם של תושבי הכפר. בנוסף כלל המנהל ברשימתו שישה מבנים נוספים בקהילת ואדי-גח'יש הסמוכה לכפר סוסיא, למרות שקהילה זו איננה חלק מהעתירה. מבנים אלו משמשים שבעה עשר תושבים, מתוכם עשרה קטינים.

21 מן המבנים שהמנהל דורש להרוס נבנו במימון של ממשלות אירופאיות. ראשי כל המשלחות של חברות האיחוד האירופי בפלסטין סיירו בסוסיא בחודש שעבר וקראו לממשלת ישראל להימנע מהריסת הכפר.

במכתב מצוינת חוות דעתו של של פרופ' אייל בנבנישתי, כי ההריסה המתוכננת דווקא בימות הקיץ הקרובים תהווה הפרה חמורה של הדין הבינלאומי האוסר על גירושם של תושבים מוגנים: "משמעות ההוצאה לפועל של צווי ההריסה נשוא חוות דעת זו היא "העברה" בפועל של תושבים מוגנים באמצעות יצירת התנאים הפיזיים שמחייבים את האנשים המוגנים לעזוב את מקום הימצאם בניגוד לרצונם. לאחר הריסת המבנים המתוכננת, לא תהיה כל דרך לשרוד בשטח הכפר ללא קורת גג ומתקנים אחרים שמבטיחים את יכולת הקיום והמחייה של התושבים. בנוסף להעברה העקיפה, הריסת המבנים בכפר כמתואר לעיל מהווה הריסה של מבנים החיוניים להישרדות התושבים של הכפר, האסורה אף היא".

יש להדגיש כי מדיניות ההריסות של הרשויות הישראליות בשטחי סי, שהכוונה להרוס את הכפר סוסיא היא חלק ממנה, לא נובעת משיקולי תכנון ובניה, או חוק וסדר, אלא מהווה ניצול ציני של דיני התכנון כדי להגביל את קיומה של האוכלוסיה הפלסטינית, ולהרחיב את מפעל ההתנחלות. אם תבוצע ההריסה, הדבר יצור נזק בלתי הפיך וסבל עצום לתושבי הכפר, בעוד שתושבי המאחזים הסמוכים, שגם הם נבנו ללא היתרי בנייה ותכניות מתאר, ימשיכו ליהנות מתמיכת הרשויות ומחיבור לתשתיות, בלי להיות מאוימים בהריסת בתיהם.

פריטים מומלצים

בית ששרפו מתנחלים בקהילת חי'רבת א-ספאיי א-תחתא בדרום הר חברון

אלימות מתנחלים = אלימות מדינה

בדרום הר חברון מנצלת ישראל את המלחמה בעזה כדי לגרש את התושבים הפלסטינים

מאז החלה המלחמה בעזה הגבירה ישראל משמעותית את מאמציה לגרש מבתיהם ומאדמותיהם את תושבי קהילות הרועים הפלסטיניות שבדרום הר חברון, ובכלל זה את אלה גרים ב"שטח אש 918". כחלק ממאמצים אלה, התושבים נתונים לאלימות יומיומית, חריגה בקיצוניותה, של מתנחלים – הפועלים בגיבוי המדינה ובחסות הצבא והמשטרה. פעולות אלה נעשות באופן כמעט רציף, ביום ובלילה, כשמתנחלים חמושים נכנסים לבתי התושבים ותוקפים אותם, הופכים את חפציהם ולוקחים מהם טלפונים סלולריים כדי למנוע תיעוד של פעולותיהם. מתנחלים גם משחיתים מערכות חשמל סולאריות ומכלי מים, מציתים מבנים וגונבים צאן. בכמה מקרים, כמו בח'ירבת סוסיא, איימו מתנחלים על התושבים שיהרגו אותם אם לא יתפנו משם בתוך זמן קצר. מזה שנים ארוכות שישראל שואפת להשתלט על אזור זה ולגרש ממנו את תושביו הפלסטינים, באמצעות הפיכת חייהם לבלתי נסבלים במידה כזו עד שיעזבו את בתיהם ואת אדמותיהם, לכאורה מרצונם. אסטרטגיה זו מיושמת בשני מישורים: האחד רשמי – הכולל הטלת הגבלות קיצוניות על כל בנייה ופיתוח, כולל חיבור לתשתיות; השני בלתי רשמי – הכולל מעשי אלימות שיטתיים של מתנחלים כלפי הפלסטינים, בהם גירוש רועים פלסטינים, מניעת גישה למקורות המים וצמצום שטחי המרעה שלהם. במאי 2022 פסק בית המשפט העליון כי יש לישראל סמכות להכריז על חלק ניכר מאזור דרום הר חברון כעל "שטח אש" ולגרש מתוכו כאלף תושבים פלסטינים הגרים שם מזה דורות, הרבה לפני כיבוש הגדה המערבית בידי ישראל ב-1967. פסק הדין ניתן 22 שנים לאחר שהוגשה העתירה הראשונה בנושא, שנים שבמהלכן הקפיאה ישראל את חייהם של התושבים ומנעה מהם כל אפשרות לבנות בתים, מבני ציבור, או תשתיות מים, חשמל ודרכים. מאז ניתן פסק הדין, וביתר שאת מאז הוקמה הממשלה החדשה בראשות בנימין נתניהו בראשית 2023, החריפה ישראל את מאמצי הגירוש, הן במישור הרשמי והן במישור הבלתי רשמי. הצבא הטיל הגבלות דרקוניות על חופש התנועה של התושבים, נוסף על אלה הקיימות כבר באזור, הציב מחסומים חדשים, חסם דרכים בקוביות בטון ובערימות עפר והחרים כלי רכב של תושבי האזור או של אנשים העובדים בו. במקביל, החל הצבא לקיים באזור אימונים צבאיים כולל באש חיה, סמוך מאוד לבתי התושבים והוחמרו מאוד מעשי האלימות של מתנחלים כלפי תושבי דרום הר חברון, שנועדו לערער את הבסיס הכלכלי לקיומן של קהילות אלו. מעשים אלה נעשים בגלוי וברשות. הצבא לא רק מודע להם ובוחר שלא להתערב ולעיתים קרובות חיילים מלווים את המתנחלים ומאבטחים אותם. לא פעם הם אף משתתפים במעשי האלימות בעצמם. חלק מהמתנחלים המשתתפים באירועים אלה גויסו למילואים במהלך המלחמה והם מבצעים אותם כחלק משירותם הצבאי. המשטרה, כדרכה מאז ומתמיד, לא טורחת אפילו לחקור את האירועים ואת הפגיעה בפלסטינים ואפילו לא גובה עדויות ולא מתעדת את הנזק. במקום זאת, שוטרים מאיימים על המתלוננים הפלסטינים. עד היום המשטרה לא עצרה איש מהאחראים, למרות שלפחות חלקם מוכרים היטב לתושבי האזור ולמרות שחלק מהמעשים תועד. מציאות זו אינה חדשה אלא היא המשך ישיר של המדיניות הישראלית ארוכת השנים, הפועלת לגירוש התושבים הפלסטינים כדי שתוכל להשתלט על השטח ולהשתמש בו לצורכיה שלה. כעת, בחסות המלחמה בעזה ותוך ניצול ציני של העובדה שהעניין הציבורי נמצא ברובו כרגע שם, החליטה ישראל להגביר את מאמציה ולעת עתה נראה שהיא מצליחה: מאז ה-7.10.23 גורשו כך כבר חמש קהילות באזור דרום הר חברון: ח'ירבת א-רדים, ח'ירבת זנותה, עניזאן, עתירייה ומקתל מסלם. בחלקן נמלטו התושבים לפני שהצליחו לחלץ את כל רכושם, שנבזז ונהרס על ידי המתנחלים. קהילות אלו איבדו את מקור פרנסתן – שדות המרעה והשדות בהם היו מגדלים מזון לעדרי הצאן כמו גם בארות ובורות מים ששימשו את הקהילות, ציוד חקלאי, אוהלים, פאנלים סולריים וטלפונים סלולריים. קהילה ששית, אל-וידאדי, גורשה עוד לפני ה-7.10.23. שאר הקהילות הפלסטיניות באזור – ח'ירבת סוסיא, מראייר אל-עביד, אל-מופקרה, א-רכיז, אום אל-ח'יר, סדת א-ת'עלה, ח'ירבת א-טובא, ח'ירבת א-ספאיי א-תחתא, ח'ירבת ח'לת א-דבע, ח'ירבת ג'ינבה, ח'ירבת לסיפר, קוואוויס, וח'ירבת סארורה – נמצאות בסכנת גירוש דומה. לפלסטינים לא נותר מי שיגן עליהם. ניסיונות שלהם להתגונן רק נענים בעוד אלימות, במעצרים ואף בירי. בנסיבות אלה, נראה שזהו רק עניין של זמן עד שישראל תצליח להשתלט על השטח כולו. אפילו את הפעילים הישראלים והבינלאומיים, השוהים באזור כדי לסייע לפלסטינים ושבידיהם תיעוד נרחב של מעשי המתנחלים, מנסים הצבא והמשטרה לסלק מהאזור. נראה כי בשלב זה נטשה ישראל לחלוטין אפילו את העמדת הפנים כאילו היא מתיימרת להגן על התושבים הפלסטינים בדרום הר חברון וגמרה בדעתה לבצע את פשע המלחמה של העברתם בכפייה.

13 נובמבר 2023

קהילת ח'ירבת חומסה לאחר ההריסה, 2.2.21. צילום: עארף דראר'מה, בצלם

קהילות בסכנת גירוש

ישראל ממשיכה במדיניות ההעברה בכפייה של תושבים פלסטינים: הריסה נרחבת נוספת אתמול בחומסה; היום החל אימון צבאי נרחב אשר צפוי להמשיך בין בתיהם ושדותיהם של תושבי מסאפר יטא

השבוע מקיימת ישראל שני צעדים חריגים בהיקפם, כחלק ממאמציה המתמשכים לגרש בכפייה קהילות פלסטיניות ממקום מושבן, במטרה להשתלט על אדמותיהן: בקעת הירדן אתמול, יום שני, 1.2.21, החרימה ישראל את רוב מבני המגורים ודירי הצאן של קהילת חומסה. זאת, לאחר שהקהילה כבר נהרסה בנובמבר, ביום הבחירות בארצות הברית, כאשר תשומת הלב הבינלאומית הייתה נתונה להן. אתמול, פירק המנהל האזרחי והחרים את הרכוש המפורט להלן: 13 אוהלי מגורים השייכים ל-11 משפחות, המונות 74 נפשות בהן 41 קטינים; שתיים מהשפחות הללו עברו באופן זמני לאזור פורוש בית דג'ן לאחר שבתיהן נהרסו בנובמבר; חמישה צריפים, שאחד מהם טרם הוקם, ושמונה אוהלים ששימשו כולם לגידול צאן. תושבי חומסה סיפרו כי בשעות הבוקר, לפני מבצע ההחרמה, הורו להם אנשי המנהל האזרחי לעבור לאזור עין שבלי, ממערב למחסום אל-חמרא. לאחר מכן פירקו הכוחות את האוהלים והציוד של התושבים והעבירו אותם למחסום אל-חמרא, כשהם מודיעים לתושבים כי יוכלו לאסוף אותם אם יתחייבו להעתיק את מקום הקהילה לאתר החדש שייעדו להם. לאחר שהתושבים סירבו להגיע, הוחרם הציוד והועבר למחסני המנהל האזרחי. כדי לכסות על כך שמדובר בהעברה בכפייה, ניסו דוברים מטעם הצבא ליצור את הרושם כאילו התושבים "הסכימו" לעזוב את המקום "מרצונם", לאחר "הידברות". אך כאשר צד אחד – ישראל – אוחז בכל הכוח ויכול לאיים על תושבים פלסטינים חסרי הגנה בצווי הריסה, דחפורים ונשק – לא ניתן לדבר על הסכמה אלא רק על כפייה ועל אלימות של משטר אפרטהייד, שמיישם את עיקרון העליונות היהודית באמצעות הנדסה גיאוגרפית ודמוגרפית של המרחב. דרום הר חברון היום, 2.2.21, החל תרגיל צבאי רחב היקף שאמור להימשך בין יומיים לשלושה, באזורים שישראל הכריזה עליהם כשטחי אש באזור הר חברון. הצבא לא ערך אימונים באזור זה מזה לפחות שבע שנים. גם כאן, כמו במקומות אחרים בגדה, ההכרזה על "שטח אש" נעשתה במטרה לסלק את תושבי האזור מבתיהם ולהשתלט על אדמתם. שלא כמו הצבא, המועצה המקומית דרום הר חברון לא הרגישה צורך להסוות את כוונות הגירוש של פלסטינים בנימוקים ביטחוניים לכאורה. בהודעה ששלחה לתושבים היהודים, בה בירכה על האימונים, היא הבהירה כי זוהי "אחת הדרכים להגברת המשילות, אחיזה במרחב הפתוח והשלטת חוק וסדר". ההחלטה לבצע אימון צבאי במרחב מסאפר יטא, לאחר שנים שבהן לא התקיימו אימונים במקום, היא חלק ממהלך ישראלי מתמשך שתכליתו אחת – העברה בכפייה של תושבים פלסטינים. את הדחף הפתאומי להתאמן בשטחים אלו דווקא כעת, קשה לנתק מהעובדה שממשל אמריקאי חדש החל בימים אלו בכהונתו. האם ממשלת ישראל משגרת בלוני ניסוי כדי לבדוק איך ובאיזו מידה היא תוכל להוסיף ולממש את תוכניותיה תחת הממשל הנוכחי, מבלי לתת דין וחשבון כלשהו על מעשיה? האנשים שהגו את הרעיון לפיו ניתן לגרש תושבים באמצעות "אימונים צבאיים" כבר לא יצמיחו מצפון ולא יעצרו את פעולת הגירוש. אבל הקהילה הבינלאומית כולה, והממשל האמריקאי החדש בפרט, יכולים – וצריכים – להבהיר לישראל שעל מעשים כאלה היא תידרש לשלם מחיר משמעותי.

2 פברואר 2021

הריסת מבנה בפסאייל א-תחתא. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 25.11.20

מדיניות התכנון בגדה

ישראל מבצעת פשע ומתארת את הפלסטינים כעבריינים: בתיהם של 44 פלסטינים מתוכם 22 ילדים נהרסו אתמול בגדה המערבית

במסגרת מאמציה להשתלט על שטחים נוספים בגדה המערבית, אתמול הרסה ישראל את בתיהם של 44 פלסטינים (בהם 22 קטינים) וניתקה קהילות שלמות מתשתיות המים. ההריסות הן ביטוי הקצה של מדיניות ישראלית המבקשת לרוקן אזורים שלמים בגדה המערבית מתושביהם הפלסטינים באמצעות שימוש מתמשך באימונים צבאיים בשטחי מגורים וחקלאות, מניעת גישה לאדמות, איסור על בניית מבנים ועל חיבור לתשתיות בסיסיות והחרמות. כבר עכשיו, בנובמבר 2020 מספר הפלסטינים שישראל הרסה השנה את ביתם בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים) עולה על 900. אזור רמאללה בכפר א-לובן אל-ר'רבייה שבמחוז רמאללה הרס המנהל האזרחי שלד של מבנה בשלבי בנייה (רצפה ועמודים), שנועד למגורי משפחה בת 8 נפשות, מתוכן 6 ילדים, וכן צריף בבעלות תושב אחר ששימש כמוסך. בקעת הירדן בפסאייל א-תחתא שבצפון בקעת הירדן, המנהל האזרחי: החרים 2 שלדים של צריפים שנועדו למגורי משפחה מורחבת המונה 7 נפשות בהן שני ילדים, ונתרמו לה על-ידי ארגוני סיוע הומניטארי, לאחר שהמנהל הרס את צריפי המגורים שלהם בחודשים הקודמים. הרס 2 צריפי מגורים של משפחה בת 10 נפשות בהן 4 ילדים, וכן מטבח ושירותים, דירים, גדר ורשת חשמל. הרס 8 צריפים ששימשו שתי משפחות וכללו: שירותים, אחסון למספוא, אורוות סוסים, לול תרנגולות וטאבונים, והשחיתו מספוא לחיות. בקהילת תל א-סמאדי שמצפון מערב לכפר אל-ג'יפתליק החרים המנהל האזרחי צריף ששימש למגורי זוג וכן מבנה שירותים ומיכל מים שנתרמו לזוג על ידי ארגון סיוע הומניטארי לאחר שהכוחות הרסו את צריף המגורים שלהם, מבנה שירותים ומיכל מים מפלסטיק ב-21.10.20. מסאפר יטא (דרום הר חברון) בח'ירבת א-רכיז הרס המנהל האזרחי 2 מבני מגורים של משפחה המונה שש נפשות, מתוכן שלושה ילדים ומבנה לשימוש חקלאי בבעלות משפחה אחרת בקהילה. בח'ירבת א-סארורה, הרס המנהל מבנה שירותים בבעלות תושב הקהילה. בחירבת ח'לת א-דבע נהרסו 2 מבני מגורים בשלבי בנייה שנועדו למגורי 2 משפחות, המונות יחד 11 נפשות, בהן 7 ילדים, וכן מבנה שהכיל שירותים ומטבח. במר'אייר אל-עביד נהרסו 2 מבנים לשימוש חקלאי ומבנה שירותים בבעלות תושב הקהילה. אנשי המנהל האזרחי חתכו קו מים באורך של כ-2 קילומטרים שסיפק מים לקהילות אל-פח'ית, א-ספאיי, מר'אייר אל-עביד וא-תבאן. עלות הנחתו של קו המים עמדה על קרוב למאה אלף יורו, והוא נתרם על-ידי ארגונים הומניטאריים. המנהל האזרחי כבר השחית את קו המים הראשי המוביל למסאפר יטא בחודש פברואר 2019 והוא שוקם מאז, ובחודש אוקטובר השנה השחית המנהל קו חלוקה פנימי שהוביל מים לקהילות מר'אייר אל-עביד וח'ירבת אל-מג'אז. בחירבת ג'ינבה נהרסו מכל מים וחלק מגדר רשת ונעקרו ארבעה עצי זית. נכון לסוף נובמבר 2020 לפחות 919 פלסטינים איבדו את ביתם, בהם לפחות 460 קטינים. לשם השוואה, ב-2019 כולה איבדו את ביתם 677 פלסטינים, ב-2018 – 397, וב-2017 – 521. בנוסף, במהלך 2020 ישראל הרסה 330 מבנים ומתקנים שלא נועדו למגורים, כולל תשתיות הומניטריות כגון בורות, רשתות מים ותשתיות חשמל, החיוניות לקיום אנושי. חלק מהבתים שנהרסו אתמול היו בשלבי בניה וטרם אוכלסו וההריסות בוצעו, פעם נוספת, לפני מערכת חורפית משמעותית ובמהלך מגפה עולמית. מוקדם יותר החודש, ערב יום הבחירות בארצות הברית, הרסה ישראל כליל את ח'ירבת חומסה שבבקעת הירדן, בפעולת ההרס הגדולה מסוגה מזה כעשור. ישראל מתמידה ביישום מדיניות זו של העברה בכפייה כשהיא מגובה בפסיקות של בתי המשפט בישראל – ובעיקר של בית המשפט העליון – ובתגובה נרפית מצד הקהילה הבינלאומית. הריסת הבתים חושפת רק פן אחד של מדיניות נפשעת זו, שתיפסק רק כאשר במקום גינויים או דרישות לפיצויים תידרש ישראל לתת דין וחשבון על מעשיה. הניסיונות להתמודד עמה בדרכים אחרות כשלו – כישלון שחורבותיו פזורות בכל רחבי הגדה המערבית.

26 נובמבר 2020