שגרה אלימה
בחודשים מאי ויוני 2023 תיעד בצלם תיעד ארבע כניסות של עשרות חיילים לבתי מגורים של משפחות פלסטיניות מורחבות באזורים H1 ו-H2 בעיר חברון. החיילים התפרצו לדירות בשעות הקטנות של הלילה והעירו את הדיירים משנתם, לרבות ילדיהם הקטנים, רובם היו רעולי פנים ונכנסו לבתים גם עם כלבים. בכל בניין החיילים כלאו את בני המשפחות באחת הדירות, הפרידו חלק מבני המשפחה אלה מאלה וערכו על גופם חיפוש. בכל מהמקרים העבירו החיילים את הדיירים מחדר לחדר במהלך הלילה, ובנוסף, ערכו חיפושים בדירות שבמהלכם השחיתו חלונות, דלתות ורכוש אחר ורוקנו את תכולת ארונות המטבח והבגדים ופיזרו אותה על הרצפה. חיילים אף הכו את אחת הנשים כשהתקשתה למצוא את מפתחות המכונית המשפחתית לפי דרישתם. בכל המקרים החיילים גנבו מהמשפחות תכשיטי זהב וכסף מזומן שהחזיקו בבית. רק במקרה אחד הוגשה תלונה במשטרה, אך התכשיטים והכסף שנגנבו לא הוחזרו לבעליהם. כניסות חיילים באישון לילה לבתי פלסטינים, כשהם מעירים את התושבים על טפם, כולאים אותם באחד מחדרי הבית והופכים את תכולתו, הפכו כבר מזמן לחלק מהשגרה שכופה משטר האפרטהייד בגדה המערבית. כניסות אלו מתבצעות מבלי שהחיילים נזקקים לצווי חיפוש, בכל עת ובכל מקום שהצבא קובע, בהתאם לסמכויות הגורפות והשרירותיות שהצבא לקח לעצמו. לפעולות אלה, שנועדו בבירור להטיל אימה על התושבים, אין שום הצדקה. זוהי דוגמה נוספת – אחת מני רבות – לשגרת החיים תחת משטר האפרטהייד. בעדויות שמסרו לתחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי סיפרו חלק מהדיירות על כניסת החיילים לבתיהן: שכונת עקבת תפוח, 12.6.23: חיילים התפרצו לשתי דירות של משפחת מריש המורחבת בעת ששהו בהן תשעה מבני המשפחה, בהם שלושה ילדים בגילאי 8-3 ביום שני, 12.6.23, בסביבות 2:00 לפנות בוקר, התפרצו כעשרים חיילים עם כלב לבניין המגורים של משפחת מריש המורחבת בשכונת עקבת תפוח שבאזור H1 בחברון. החיילים נכנסו לדירתם של סנאא ומוסא מריש, בני 55 ו-60 בהתאמה, הגרים בקומה השנייה עם שלושה מבניהם, בהם נעים, בן 35, עם אשתו ושלושת ילדיו בני שלוש עד שמונה. במקביל, עלו חיילים לדירה בקומה העליונה של בנם מוחמד ומשפחתו, שלא היו בבית אותה שעה ופרצו את מנעול הדלת. החיילים ערכו חיפוש בשתי הדירות, הרסו רכוש ורוקנו את תכולת הארונות. כשמונה מהם התפרצו לחדר שבו ישנו נעים ומשפחתו, אזקו את ידיו והובילו אותו חדר אחר בעת שהוריו ושני אחיו הוחזקו בסלון הבית. לאחר כמה דקות הוציאו החיילים את אשתו וילדיו של נעים והובילו אותם לסלון. חיילת רעולת פנים ערכה חיפוש גופני על אמו ואשתו של נעים. החיילים מנעו ממוסא החולה בסוכרת לגשת לשירותים במשך כחצי שעה. בסביבות 4:30 לפנות בוקר הסירו החיילים את האזיקונים מידיו של נעים ועזבו את הבניין ואז גילו בני המשפחה כי הם גנבו קופסה ובה תכשיטי זהב במשקל של כ-40 גרם מהדירה שבקומה העליונה. סנאא מריש, בת 55 ואם לשבעה, סיפרה על מה שהתרחש באותו לילה: ביום שני, 12.6.23, בסביבות 2:00 לפנות בוקר, אני ובעלי מוסא, בן 60, התעוררנו מדפיקות חזקות בדלת. מוסא פתח את הדלת ובערך עשרים חיילים ושתי חיילות עם כלבים ענקיים התפרצו פנימה. לכלבים היו מחסומים על הפה. ראיתי בחדר המדרגות עוד כמה חיילים שעלו לקומה שמעלינו, שבה גרים הבן שלנו מוחמד, בן 30, אשתו ושני הילדים שלהם. בעלי אמר להם שאין שם אף אחד והציע לתת להם את המפתחות אבל החיילים הורו לו לשתוק והמשיכו לעלות. החיילים חסמו לי את הדרך לחדר של הבן שלנו נעים, בן 35, שגר איתנו בדירה עם אשתו ושלושת הילדים שלהם, וכמה מהם התפרצו לשם כשהם עוד ישנו. אחרי כמה דקות החיילים הוציאו משם את נעים עם הידיים כבולות באזיקוני פלסטיק ולקחו אותו לאחד החדרים בבית. אחרי עוד כמה דקות הם הוציאו משם גם את אשתו והילדים שלהם, מוסא, בן שמונה, מרים, בת ארבע, וסארה, בת שלוש, שבכו ורעדו מפחד. אחרי זה החיילים הביאו לסלון גם את שני הבנים האחרים שלנו שגרים איתנו, יוסף, בן 17, ונועמאן, בן 26, והושיבו את כולנו ביחד בסלון. שמענו את החיילים מסתובבים בכל הבית שלנו ובדירה של מוחמד מעלינו, מזיזים רהיטים ומנפצים זכוכיות. חיילת שהחזיקה כלב לקחה אותי ואת אשתו של נעים לחדר, עשתה עלינו חיפוש גופני ואז החזירה אותנו לסלון. הילדים ביקשו לשתות ואחד החיילים הלך להביא להם בקבוק מים מהמטבח. בעלי שסובל מסכרת היה חייב לשירותים ובקושי היה מסוגל להתאפק אבל רק אחרי 25 דקות הקצין הרשה לו ללכת. רק בסביבות 4:30 לפנות בוקר אחד החיילים שחרר לנעים את האזיקונים ואז החיילים הלכו. הם השאירו בלגן גדול בדירה שלנו. כל התכולה של הארונות הייתה על הרצפה. בדירה של מוחמד הם הרסו את המנעול וגם רוקנו את כל מה שהיה בארונות. התקשרתי לאשתו של מוחמד וסיפרתי לה מה קרה והיא אמרה שהיו לה תכשיטים בשתי קופסאות שהיא החביאה בארון אבל כשבדקתי מצאתי שם רק אחת מהן. בקופסה השנייה, שנעלמה, היו תכשיטי זהב במשקל של 40 גרם. לא הגשנו תלונה במשטרה הישראלית כי אנחנו כבר יודעים שאין בזה שום תועלת ושהם לא יחזירו לנו את מה שהחיילים גנבו. * העדות נגבתה ב-4.7.23. שכונת עקבת תפוח, 12.6.23: חיילים התפרצו לשלוש דירות בבית משפחת אל-קוואסמה המורחבת בעת ששהו בהן 12 מבני המשפחה, בהם שישה ילדים בני שמונה חודשים עד שמונה שנים ביום שני, 12.6.23, בסביבות 1:00 לפנות בוקר, התפרצו כ-20 חיילים עם כלב לבניין המגורים של משפחת אל-קוואסמה בשכונת עקבת תפוח שבאזור H1 בחברון, הכולל חמש דירות. החיילים התפרצו לשתי דירות בבניין: דירתם של נעימה וסאלח אל-קוואסמה, בני 32 ו-36 בהתאמה, בקומתו השנייה של הבניין, שבה היו נעימה, שלושת ילדיה, בני שמונה חודשים עד שש שנים, חמותה מונא, בת 62 ושתי גיסותיה מונא, בת 24 וורוד, בת 26, ודירת הוריו של סאלח שבה היו אביו, ג'מיל, בן 64 וסבתו יוסרא, בת 98, שהוחזקו בסלון. החיילים לקחו את הטלפונים הניידים מארבעת הנשים שבקומה העליונה והובילו אותן ואת הילדים לסלון דירת ההורים. החיילים התפרצו גם לדירתה של גיסה נוספת, מנאר, בת 30, שבקומת ההורים והובילו אותה ואת שלושת ילדיה, לילא, בת שמונה, ר'זאל, בת שלוש ומוחמד, בן שנה וחצי, לסלון דירת ההורים. בשלב זה הורו החיילים לנעימה ולורוד לפתוח את דירותיהן ואז ערכו בהן חיפוש, הפכו את תכולתן והשחיתו רכוש. החיילים דרשו מנעימה את מפתחות המכונית של המשפחה והובילו אותה לדירתה כדי לקחת אותם. כשהתקשתה למצוא אותם בשל הבלגן שיצרו בבית הם איימו להשחית את המכונית ואחד מהם הכה את נעימה בגבו עם קת נשקו. לאחר מכן הוביל אותה חייל אחר בחזרה לדירת ההורים וגם הוא הכה אותה בגבה עם נשקו. בסביבות 4:30 לפנות בוקר עזבו החיילים את הבית ואז גילתה נעימה כי החיילים גנבו תכשיטי זהב במשקל של כ-80 גרם ששמרה בארון חדר השינה שלה. ורוד גילתה גם היא כי נשדדה: החיילים גנבו 15,000 ₪ שהיו בדירתה. בנוסף, שברו החיילים את הטלפון הנייד של חמה, ג'מיל. נעימה אל-קוואסמה, בת 32 ואם לשלושה, סיפרה על אירועי אותו לילה: ביום שני, 12.6.23, בסביבות 1:00 לפנות בוקר חזרתי הביתה עם הבן שלי, תיים, בן שמונה חודשים, מבית החולים. לקחתי אותו לשם כי היה לו חום גבוה. בעלי סאלח, בן 36, עובד בישראל ולא היה בבית ואחותו ורוד נסעה איתנו לבית החולים וחזרה איתנו לדירה. בבית חיכו לנו חמותי וגיסתי מונא ששמרו על שני הילדים שלי, ג'וד, בת שמונה וסנד בן שש. פתאום שמעתי רכבים בחוץ. הסתכלתי דרך החלון וראיתי עשרות חיילים יורדים מכמה ג'יפים צבאיים ומתפזרים באזור של הבניין שלנו. פתאום כמה מהם רצו לכיוון הבניין שלנו ונכנסו פנימה דרך הדלת הראשית, שהייתה פתוחה. נבהלתי והלכתי לנעול את דלת הדירה, אבל אחרי כמה שניות היו דפיקות חזקות בדלת. פחדתי שהחיילים יפוצצו לנו את הדלת אז פתחתי להם ויותר מ-15 חיילים התפרצו פנימה עם כלב ענקי שהיה לו מחסום על הפה. היו שם גם שתי חיילות. הם הורו לנו למסור להם את הטלפונים הניידים שלנו ולצאת מהדירה. הלכתי להעיר את סנד וג'וד שעדיין ישנו בחדר שלהם וכשהם ראו את החיילים ואת הכלב הם נבהלו מאוד ונצמדו אליי. ניסיתי להרגיע אותם. החיילים הובילו אותנו לדירה של ההורים של בעלי שבקומה מתחת ואז הם התפרצו גם לדירה של גיסתי מנאר, שמול הדירה של ההורים של בעלי. הם הוציאו משם את מנאר ושלושת הילדים הקטנים שלה, שרעדו מפחד. בדירה של ההורים של בעלי כבר היו בערך שבעה חיילים שהחזיקו בסלון את אבא שלו ואת הסבתא הקשישה שלו. הם הושיבו את כולנו שם ואז הורו לחמי להתקשר לגיסי אחמד. כשאחמד ענה הקצין לקח את הטלפון ואיים שאם הוא לא יגיע הביתה מייד אבא שלו ייעצר, ואז ניתק. כמה חיילים לקחו את ורוד לדירה שלה כדי שתפתח להם, אחרי כמה דקות היא חזרה ואמרה שהם רוצים שאעלה לפתוח להם גם את הדירה שלי אז הלכתי לפתוח להם. אחר-כך שני חיילים החזירו אותי לדירה של חמי וחמותי. ישבנו שם בסלון וכל הזמן שמענו את החיילים מזיזים רהיטים בדירות וזכוכיות מתנפצות. אחר-כך החיילים שוב לקחו אותי לדירה שלי כדי שאתן להם את מפתחות המכונית של בעלי שחנתה ליד הבניין. הדירה הייתה פתוחה וכשנכנסתי הייתי בהלם מכל הבלגן שם עשו. הם שברו אדניות וזרקו את כל הבגדים על הרצפה. מרוב בלגן לא הצלחתי להיזכר איפה המפתחות של האוטו והחיילים איימו לפוצץ את דלתות המכונית ולנפץ את החלונות שלה אם אני לא אמצא אותם תוך שלוש דקות. בזמן שחיפשתי, אחד החיילים ספר: "אחת, שתיים, שלוש" ואז, כשהתכופפתי לחפש במגירה חייל אחר נתן לי מכה חזקה על הגב עם קת הרובה שלו והורה לי להזדרז. כאב לי מאוד והרגשתי מושפלת. ניסיתי להסביר לו שקשה למצוא משהו בבלגן שהם עשו אבל הוא לא הבין ערבית בכלל. ביקשתי לדבר עם חייל שמדבר ערבית וכשהגיע אחד כזה הסברתי לו אבל הוא הורה לי להתרכז ולהמשיך לחפש. ביקשתי שיבדוק אם המפתחות בתיק של הילד שלקחתי איתי כשהוציאו אותנו מהדירה, ונשאר בסלון של חמי וחמותי. שני חיילים הובילו אותי בחזרה לשם אבל לא מצאתי את המפתחות בתיק, ואז הם החזירו אותי לדירה שלי ועדיין לא מצאתי אותם. אמרתי להם שאני לא מוצאת אותם והתחננתי שלא ישחיתו את המכונית שלנו. הם הובילו אותי שוב לדירה של חמי וחמותי ובדרך, על המדרגה האחרונה לפני הכניסה, אחד החיילים שוב הכה אותי בגב התחתון עם הרובה שלו. זה כאב נורא. אחר כך הם הושיבו אותי עם כולם בסלון והחזיקו אותנו שם עד סביבות 4:30 לפנות בוקר, ואז הם עזבו. חזרתי לדירה שלי ולא מצאתי את תכשיטי הזהב במשקל של בערך 80 גרם ששמרתי בארון בחדר השינה. גיסתי ורוד סיפרה לי שהחיילים גנבו מהדירה שלה 15,000 שקל, שנועדו למשכורות של העובדים של בעלה, שעובד בישראל כקבלן. הצעתי לחמי להגיש תלונה במשטרה אבל הוא אמר שזה לא מועיל ושהמשטרה הישראלית לא הוגנת ואם נתלונן, לא יחזירו לנו את הכסף ואת התכשיטים אבל הם עלולים לשלול את היתרי העבודה של הבנים שלו בישראל. לקח לי יומיים לסדר את הדירה ולנקות אותה כדי שתהיה ראויה שוב למגורים. * העדות נגבתה ב-22.6.23. שכונת אום דאליה, 17.5.23: חיילים התפרצו לשלוש דירות בבית משפחת אל-אטרש המורחבת בעת ששהו בהן 12 מבני המשפחה, בהם חמישה ילדים בני שמונה חודשים עד שש שנים ביום רביעי, 17.5.23, בסביבות 2:00 לפנות בוקר, נכנסו עשרות חיילים רעולי פנים, עם שני כלבים, לבניין מגורים של משפחת אל-אטרש המורחבת בשכונת אום דאליה שבאזור H2 בחברון, שבו גרים 17 מבני המשפחה בשש דירות. כעשרה חיילים התפרצו לדירתם של רובא וראאיד אל-אטרש, בני 27 ו-35 בהתאמה, ושלושת ילדיהם, בני שנה עד שש, ואיימו על ההורים בנשקיהם. לאחר מכן ריכזו החיילים את ההורים וילדיהם בסלון הבית והביאו לשם גם את הוריו של ראאיד, נזמי, בן 59 וראבעה, בת 56, מדירתם הסמוכה, לאחר שאסרו עליהם לקחת עמם כסף מזומן שהחזיקו בדירה. החיילים התפרצו גם לשתי דירות נוספות והובילו את דייריהן לאותו סלון: דירתם של הייא ותאמר, בני 26 ו-34 בהתאמה, שהיו בבית עם בתם דלאל בת השנה ודירתם של הנאא ועימאד, בני 26 ו-29 בהתאמה, שבה היו הנאא ובתה אלין בת שמונה חודשים, בעת שעימאד היה בעבודתו. החיילים אזקו את ידיו של נזמי, הסובל מסוכרת, ומנעו ממנו לגשת לשירותים במשך כשעה וחצי. בשלב מסוים הם העבירו את כל בני המשפחה לדירתם של נזמי וראבעה. רק לאחר שהחזיקו את בני המשפחה בסלון במשך כשלוש שעות וגרמו נזקים לרכוש המשפחה להדירות, הם עזבו את הבניין. כשחזרו בני המשפחה לדירותיהם הם גילו כי החיילים גנבו תכשיטי זהב במשקל של כ-200 גרם, כ-3,000 ש"ח במזומן וטלפון נייד שערכו כ-6,000 ש"ח. כמה מבני המשפחה יצאו אחרי החיילים שעמדו ברחוב, ודרשו כי ישיבו להם את רכושם, אך קצין שהיה במקום הכחיש את הגניבה וטען כי הטלפון הוחרם, למרות שלבעליו לא נמסר שום מסמך המעיד על כך. לאחר מכן איים עליהם הקצין כי אם לא ישובו לביתם הם ייעצרו. בני המשפחה נכנסו לביתם ואז עזבו הכוחות את המקום. ראבעה אל-אטרש, בת 56 ואם לעשרה, סיפרה על אותו לילה: ביום רביעי, 17.5.23, בסביבות 2:00 לפנות בוקר, התעוררתי מרעשים ברחוב. הערתי את בעלי נזמי, בן 59, והלכנו להסתכל ביחד דרך החלון. ראינו קבוצה של חיילים נכנסת לבניין שלנו דרך הדלת הראשית, שהייתה פתוחה. בעלי פתח את דלת הדירה שלנו וראינו שהחיילים עומדים לפוצץ את המנעול של הדירה של הבן שלנו, ראאיד, שגר מולנו עם אשתו ושלושת הילדים שלהם. כשהם ראו את בעלי הם צעקו עליו והורו לו להיכנס הביתה ואז הם פרצו לדירה של ראאיד. אחרי כמה רגעים, בערך עשרה חיילים רעולי פנים ועוד שתי חיילות התפרצו גם לבית שלנו והורו לי ולבעלי לשבת בסלון ולא לזוז. ביקשתי מהם ללכת להביא את התיק שלי מהחדר, כי היו בו 3,000 שקלים, אבל הם אסרו עליי לעשות את זה ואמרו לי לשתוק. הם היו אלימים וברבריים. אחרי כמה דקות החיילים הוביל אותנו לדירה של ראאיד וראיתי כמה חיילים עולים לדירה של הבן שלנו עימאד, בקומה שמעל. בעלי ניסה לעצור אותם וביקש מהקצין לעלות לשם איתם כי אשתו של עימאד הייתה לבד בבית עם התינוקת שלהם. הם אפשרו לו ואותי הם לקחו לדירה של ראאיד והושיבו אותי באחד החדרים שם. אחרי כמה דקות בעלי ירד עם החיילים ועם אשתו של עימאד והתינוקת שלה, וגם הבן שלנו תאמר, אשתו והילדים שלהם שגרים מעלינו ירדו איתם. הילדים פחדו מהחיילים רעולי הפנים שהחזיקו כלבים, והם בכו כל הזמן. החיילים הורו לראאיד להתקשר לאחיו עימאד, וכשעימאד ענה הקצין איים עליו שאם הוא לא יגיע מייד הביתה הוא יעצור את אבא שלו ואת האחים שלו, ואז ניתק. אחרי זה כמה חיילים לקחו את בעלי לאחד החדרים והחזירו אותו לסלון אחרי בערך עשרים דקות, עם הידיים כבולות באזיקוני פלסטיק. הם אפשרו לו ללכת לשירותים רק אחרי שהוא צעק והתלונן במשך חצי שעה שהוא לא מסוגל להתאפק יותר, בגלל הסוכרת. לילדים הם לא נתנו ללכת לשירותים. במשך שעה וחצי בערך שמענו את החיילים מזיזים רהיטים בדירות, ואז כמה חיילים התחילו להוביל את כולנו החוצה מהדירה של ראאיד. ראאיד ביקש שיאפשרו לו להיכנס לחדר השינה שלו כדי לקחת משם את תכשיטי הזהב במשקל של 200 גרם שאשתו שמרה בתיק מסמכים נעול, אבל הם סירבו והמשיכו להוביל את כולנו לדירה שלנו. נכנסנו לדירה והם הושיבו אותנו בסלון. כל הדירה הייתה מבולגנת וכל הבגדים שלנו היו מפוזרים על הרצפה. אחרי כמה דקות החיילים לקחו את ראאיד לאחד החדרים ויותר מאוחר הם החזירו אותו לסלון. מרגע שהחיילים נכנסו אלינו לבניין עד שהם יצאו עברו בערך שלוש וחצי שעות. אחרי שהם יצאו גיליתי ש-3,000 שקל ששמרתי בתיק לא נמצאים שם. גם ראאיד גילה שהחיילים גנבו תכשיטי זהב שאשתו שמרה בתיק בדירה שלהם, ויצאתי איתו ועם בעלי החוצה כדי לנסות לתפוס את החיילים שעדיין עמדו בחוץ. אחד מהם שאל את בעלי בערבית מה הוא רוצה, אז בעלי ענה לו שהחיילים גנבו לנו תכשיטי זהב וכסף וגם את הטלפון היקר של ראאיד. הקצין שעמד שם אמר שהטלפון הוחרם ושהחיילים לא גנבו שום דבר, ושאם אנחנו בטוחים בזה שנלך לתחנת המשטרה. בעלי צעק עליו שאנחנו בטוחים ודרש שהוא יעשה חיפוש על החיילים שלו לפני שהם הולכים, אבל אז הקצין הורה לכולנו להיכנס לבניין ואיים לעצור את בעלי ואת ראאיד אם לא נציית. נכנסנו לבניין ואז הם עזבו. הדירות שלנו נראו כמו אחרי רעידת אדמה. החיילים הפכו את כל הרהיטים, קרעו ווילונות ופיזרו את כל הבגדים שלנו על הרצפה. הם רוקנו גם את כל מה שהיה בארונות המטבח וזרקו אורז ועוד מוצרים על הרצפה. לקח לנו שלושה ימים לעשות סדר. בעלי לא הלך למשטרה. אין דין ואין דיין שיעמיד את החיילים למשפט על המעשים הנפשעים שלהם. * העדות נגבתה ב-19.5.23. שכונת ג'בל כורבאג', 8.5.23: חיילים התפרצו לשלוש דירות בבניין המגורים של משפחה מורחבת בעת ששהו בהן 14 מבני המשפחה, בהם שני ילדים בני שנה וחמש ביום שני, 8.5.23, בסביבות 2:00 לפנות בוקר, נכנסו למעלה מעשרה חיילים רעולי פנים, עם כלב ללא מחסום, לבניין מגורים בשכונת ג'בל כורבאג' שבשטח H2 בחברון. החיילים פוצצו את המנעול של אחת מהדירות ואיימו בנשקיהם על בני המשפחה שהתעוררו מהשינה. לאחר מכן הוציאו החיילים זוג הורים מדירה נוספת והובילו אותם, יחד עם שני ילדיהם, בני שנה וחמש, לדירה אחרת. החיילים פרצו לדירה שבה שהה בן משפחה נוסף, כבלו את ידיו באזיקונים והורו לו לפתוח שתי כספות שבהן החזיק אלפי שקלים במזומן ותכשיטי זהב וכסף. לאחר מכן הובילו אותו לדירה שבה הוחזקו הוריו, אחיו וילדיהם. מאוחר יותר הגיע לדירה בן משפחה נוסף והחיילים הורו לו באיומי נשק לשבת עם יתר בני המשפחה. החיילים הורו לכמה מבני המשפחה לבדוק שחפצי הערך שלהם וכספם נמצאים במקומם, ולאחר מכן הורו להם לשוב ולבדוק, אז גילו כי חלק מהרכוש חסר. החיילים יצאו מהבניין בסביבות 5:00 לפנות בוקר וכמה מבני המשפחה יצאו אחריהם ודרשו כי יחזירו את הרכוש הגנוב, אך אלה לא החזירו להם דבר והציעו כי יגישו תלונה במשטרה. לטענת בני המשפחה החיילים גנבו מבתיהם למעלה מ-4,600 ש"ח ותכשיטי זהב וכסף במשקל של כ-70 גרם. בנוסף, החיילים לקחו עמם את תעודות הזהות של שניים מבני המשפחה. למחרת הגישו בני המשפחה תלונה במשטרה בקריית ארבע. אחת מבנות המשפחה, ר.פ., סיפרה: ביום שני, 8.5.23, בסביבות 2:00 לפנות בוקר, בעלי ואני התעוררנו מדפיקות בדלת. בעלי פתח את הדלת ואמא שלו עמדה שם ואמרה שחיילים נכנסו לבניין. בעלי סגר את הדלת וביקש שאקום מהר ואתלבש. ברגע שהדלת נסגרה היו דפיקות בדלת והילדים שלנו התעוררו והתחילו לבכות. בעלי פחד שהחיילים ישברו את הדלת ופתח להם ואז בערך עשרה חיילים רעולי פנים התפרצו פנימה עם כלב ענקי, בלי מחסום על הפה. החיילים היו אלימים מאוד וצעקו על בעלי בגלל שסגר את הדלת לפני כן. הוא ניסה להסביר להם שהוא רק רצה לתת לי הזדמנות להתלבש. הילדים נצמדו אליי רועדים מפחד ובכו בגלל המראה של החיילים והכלב. החיילים הובילו את כולנו, וגם את ההורים של בעלי ואח שלו שגר איתם, לסלון של הדירה שלנו, וחייל אחד נשאר לשמור עלינו. אחר-כך הם התחילו להסתובב עם הכלב שלהם בכל הבית, ושמענו אותם מזיזים רהיטים. אחרי בערך חצי שעה אחד החיילים קרא לאמא של בעלי להיכנס לחדר השינה שלה. היא הלכה אחריו לשם והוא ביקש ממנה שתיקח את הכסף שהיה במגירה. היא לקחה את הכסף ואחרי זה החיילים החזירו אותה לסלון. אחר-כך חיילת שהייתה שם לקחה אותי ביחד עם אמא של בעלי בחזרה לחדר שלה ועשתה עלינו שם חיפוש גופני, ואז החזירה אותנו לסלון. המשכנו לשמוע את החיילים מזיזים והורסים רהיטים בדירה ושמעתי גם זכוכית מתנפצת מהדירה של אח אחר של בעלי שגר מתחתינו עם אשתו ושני הילדים שלהם. פתאום הגיע עוד אח של בעלי שגר בבניין שליד. החיילים היו מופתעים, איימו עליו עם הרובים שלהם וצעקו עליו להיכנס פנימה. בהתחלה הוא ישב איתנו בסלון ומתישהו החיילים הוציאו אותו מהדירה. כל הזמן הזה החיילים המשיכו לחבל לנו ברהיטים. נזכרתי שיש בארון שלנו בחדר השינה קופסא עם ארבע טבעות, שאחת מהן היא טבעת הנישואין שלנו, מזהב. אמרתי את זה לבעלי והוא ניסה לבקש מהחיילים שיתנו לו לגשת לחדר כדי לקחת משם את הקופסא אבל הם הורו לו לשתוק ולא לזוז. אחר-כך החיילים הביאו את האח של בעלי שגר מתחתינו, עם הידיים כבולות באזיקונים מפלסטיק, השאירו אותו איתנו בסלון ואז יצאו החוצה לחצר. אחרי כמה דקות הם חזרו, נכנסו לחדר השינה שלנו ושמעתי אותם מפילים את ארון הבגדים. אחר-כך הם באו לסלון והורו לבעלי לפתוח את הכספת שבקיר מאחוריו, שבה החזקנו כסף. הוא פתח להם והם ספרו את הכסף והחזירו אותו לכספת, ואז, בסביבות 5:00 לפנות בוקר הם עזבו את הבניין. אחד מהאחים של בעלי יצא אחריהם לחצר וצעק לקצין שהחיילים שלו גנבו לנו כסף ואת תכשיטי הזהב של אשתו. גם אמא של בעלי ועוד אח שלו יצאו אחריהם, אבל אז החיילים דחפו אותם לכיוון הכניסה ואמרו להם שילכו ללכת להגיש תלונה במשטרה. אחרי שהחיילים עזבו ראינו שהם שברו קיר גבס בבית, הפכו את הארונות בחדר השינה ובלגנו את כל הבית. אבא של בעלי גילה שהחיילים גנבו 2,000 שקל שהוא החביא מאחורי המגירות בחדר השינה שלו. הם קרעו את הספות, הפכו אותן והרסו את הווילונות והנברשות בדירה שלהם. החיילים הרסו גם את הדירה של אח של בעלי שגר מתחתינו והוא גילה שחוץ מתכשיטי הזהב של אשתו, במשקל של בערך 70 גרם, הם גנבו גם 2,600 שקלים במזומן שהוא החזיק בבית. בבוקר ההורים של בעלי הלכו להגיש תלונה במשטרה בקריית ארבע. * העדות נגבתה ב-17.5.23.
6 ספטמבר 2023
