מוחמד פרחאת ג'אבר, בן 55, אב לשבעה, תושב שכונת ג'אבר במרכז העיר חברון, נעצר בידי חיילים ב-15.8.24 ושוחרר אחרי כמה ימים של התעמרות
אני גר עם אשתי ושלושת הילדים שלנו, לואאי, בן 29, עוביידה, בן 22, ועודיי, בן 16. הבית שלנו נמצא מול מחסום ג'אבר 2, במרחק של כ-50 מטר מבית הספר זיאד ג'אבר.
רשויות הכיבוש הופכות את החיים שלנו לבלתי נסבלים כדי לגרש אותנו, ולרוקן את האזור מפלסטינים
מאז המלחמה המצב באזור שלנו החמיר מאוד ואנחנו סובלים מאוד מכוחות הכיבוש. זה מתבטא בעיכובים ארוכים במחסומים, לפעמים של שעות וקרה כבר שנאלצנו לישון אצל קרובי משפחה כי לא אפשרו לנו להגיע הביתה. החיילים גם אלימים מאוד כבר כמה פעמים עיכבו את הבנים שלי עודיי ועוביידה, לקחו אותם למחנה הצבאי שליד השער של ההתנחלות קריית ארבע והכו אותם שם. אפילו מצוקת המים החמירה. בגלל שאנחנו לא מקבלים אספקה סדירה של מים בברזים, אנחנו נאלצים גם לקנות מים ממכליות ולמלא בורות אגירה ומכלים. אבל כדי שמכלית תיכנס לאזור צריך לקבל היתר ולתאם את הכניסה שלה, ומאז המלחמה הצבא מסרב לתאם את זה בטענה שיש כרגע מצב חירום. לכן אנחנו נאלצים למלא מים בדלי מהמסגד שלידנו.
רשויות הכיבוש הופכות את החיים שלנו לבלתי נסבלים כדי לגרש אותנו, ולרוקן את האזור מפלסטינים.
ביום חמישי, 15.8.24, בסביבות השעה 20:00, ראיתי עשרות חיילים שהתפרסו ברחוב ליד המחסום שמול הבית שלי. עמדתי בכניסה לבית והסתכלתי על מה שמתרחש ואז החיילים צעקו עליי והורו לי להיכנס הביתה. צייתי, נכנסתי וסגרתי את הדלת. אחרי בערך שעה שמעתי דפיקה בחלון של הבית. פתחתי את החלון והיו בחוץ ארבעה חיילים שהורו לי לצאת אליהם.
אחד החיילים כיסה לי את העיניים ואזק לי את הידיים מאחורי הגב באזיקוני פלסטיק והידק אותם [....] הכריח אותי לכרוע על הברכיים על הקרקע ליד המחסום והשאיר אותי ככה שעות ארוכות
יצאתי מהבית והחיילים אמרו שהם רוצים לעלות לגג הבית דרך המדרגות החיצוניות. פתחתי להם את השער שמוביל למדרגות האלה ונכנסתי בחזרה פנימה. אחרי בערך שעה הגיעו לבית כמה חיילים עם האחיין שלי, מאלכ עבד אל-ג'באר, בן 29. מאלכ קרא לי ויצאתי לרחוב.
החיילים לקחו אותי למחסום בציר המתפללים ושם היו עשרות חיילים. אחד מהם התחיל לתשאל אותי בערבית על שני צעירים שעברו במחסום מול הבית שלי, ואז הראה לי סרטון שזיהיתי בו את הבן שלי עוביידה והאחיין שלי מחמוד, בן 20. הם הורו לי להתקשר לעוביידה ומחמוד ולהורות להם להגיע למחסום. אמרתי לחיילים שעוביידה יצא מהאזור לבלות את הלילה אצל חברים ומחמוד בבית של אחד השכנים, כי הם תכננו לעשות שם על האש.
התקשרתי לעוביידה ולמחמוד וביקשתי מהם להגיע. החייל שאל אותי על מחמוד ואמר שהוא החזיק שקית שיש בה נשק. הכחשתי את זה ואמרתי להם שלילדים שלנו אין שום קשר לדברים כאלה. החייל אמר לי שמחמוד החזיק שקית. עניתי לו שאולי היו בשקית דברים אחרים ואז הוא קילל אותי והאשים אותי שאני משקר. אחד החיילים כיסה לי את העיניים ואזק לי את הידיים מאחורי הגב באזיקוני פלסטיק והידק אותם. ביקשתי ממנו לא להדק אותם חזק ואז הוא שוב קילל אותי, הכריח אותי לכרוע על הברכיים על הקרקע ליד המחסום והשאיר אותי ככה שעות ארוכות עד 3:00 לפנות בוקר. אחר-כך הכניסו אותי לג'יפ. בגלל הכריעה הממושכת לא הייתי מסוגל לעמוד על הרגליים והיו לי התכווצויות ברגליים.
הג'יפ הסיע אותי למחנה הצבאי בוואדי אל-ר׳ורוס ושם לקחו אותי לרופא כדי למלא טופס רפואי. אחר-כך החזירו אותי לג'יפ שלקח אותי למחנה הצבאי בוואדי אל-חסין, ושם הורידו אותי מהג'יפ והכריחו אותי שוב לכרוע בחצר על הברכיים וגם לכופף את הראש. החזיקו אותי שם ככה בערך שעה ואז החזירו אותי לג'יפ.
הג׳יפ לקח אותי למחנה הצבאי בתל רומיידה ושם השאירו אותי בתוכו בערך שעתיים. אחר-כך הג'יפ נסע למקום שלא זיהיתי ושם לקחו אותי לחדר ושוב אילצו אותי לכרוע באותה תנוחה מכאיבה למשך שלוש שעות כשהעיניים שלי עדיין מכוסות ואז שוב לקחו אותי למקום אחר שלא הכרתי ושם נשארתי גם בג'יפ במשך בערך שעתיים.
בכלא עופר הוציא אותי מהג'יפ והסוהרים ערכו עליי חיפוש בעירום ולקחו את החפצים האישיים שלי
אחר-כך לקחו אותי שוב בג'יפ והפעם הגענו למחנה עציון, אבל לא השאירו אותי שם והג'יפ שוב נסע למחנה צבאי אחר שאני לא מכיר, אבל השאירו אותי בג'יפ ואחר-כך הוא נסע משם לכלא עופר.
בכלא עופר הוציא אותי מהג'יפ והסוהרים ערכו עליי חיפוש בעירום ולקחו את החפצים האישיים שלי. אחר-כך הם נתנו לי מדי אסיר ללבוש והכניסו אותי לתא קטן שהיו בו מיטה ושירותים.
אחרי בערך שלוש שעות סוהר לקח אותי לחדר חקירה. היו שם שני חוקרים דוברי ערבית שהאשימו אותי בהחזקת נשק. הכחשתי את ההאשמות ואמרתי להם שהחיילים הוציאו אותי מהבית שלי ואני לא יודע על מה הם מדברים. אחד החוקרים קילל והעליב אותי. הוא קילל גם את חמאס וסינוואר.
החקירה נמשכה בערך 15 דקות ואחר-כך החזירו אותי לתא. נשארתי בתא עד שבת בצהריים ואז סוהר לקח אותי לחדר חקירות שבו היה חוקר אחר, שחקר אותי בערבית על נשק ועל זה שאני מטייח על הצעיר ולא רוצה להגיד שהוא נשא נשק. הוא התכוון לאחייני מחמוד.
עניתי: "המצלמות שלכם תיעדו בחור צעיר שמחזיק שקית, זה לא אומר שיש נשק בתוך השקית." החוקר כעס וצעק עליי, האשים אותי שאני משקר ואיים לעצור את ילדיי. אחרי בערך עשר דקות של חקירה, החזירו אותי לתא.
בשעות אחר הצהריים, סוהר שוב לקח אותי לחדר חקירה, שהפעם היו בו שני החוקרים הראשונים שחקרו אותי. הם חקרו אותי שוב על אותן חשדות. הכחשתי את כל הטענות נגדי ונגד אחייני מחמוד. אחרי חקירה של חצי שעה החזירו אותי לתא.
עשיתי כמו שהם הורו לי והתחלתי לצרוח ולהשמיע קולות כאילו מכים אותי
נשארתי בתא בלי להיחקר שוב עד יום שני, 18.8.24, אחר הצהריים ואז סוהר שוב לקח אותי לחדר החקירה. הפעם החוקר התייחס אלי יפה יותר ואמר, "אנחנו נשחרר אותך, אבל לפני כן ניקח אותך לתא קרוב לתא של מחמוד ואנחנו רוצים שתצעק חזק ככה שמחמוד יוכל לשמוע אותך". הסוהר לקח אותי לתא הזה.
לא ראיתי את מחמוד, אבל הם אמרו שהוא בתא שליד. עשיתי כמו שהם הורו לי והתחלתי לצרוח ולהשמיע קולות כאילו מכים אותי, כדי שמחמוד ישמע אותי. מחמוד לא הגיב לי ולא שמעתי ממנו כלום.
אחרי בערך עשר דקות הסוהר החזיר אותי לחדר החקירה ואמר לי שבגלל שהתוכנית נכשלה הם יתכננו משהו אחר.
אחר-כך הכריחו אותי לשבת על כיסא מול, שולחן הכתיבה, ואחד החוקרים התחבא מתחת לשולחן. הם תיכננו שמחמוד יחשוב שאני לבד בחדר, והורו לי לשאול אותו שאלות מסוימות. החוקר השני יצא מהחדר והסוהר הכניס את מחמוד. היה ברור שהוא הוכה קשות והוא לא היה מסוגל לעמוד על הרגליים. היו סימני מכות גם על הפנים שלו. הסוהר הושיב אותו על כיסא מולי ויצא מהחדר בזמן שהחוקר מתחבא עדיין מתחת לשולחן.
שאלתי את מחמוד את השאלות שהורו לי לשאול. קודם כל שאלתי על מצבו ואחר-כך שאלתי אותו האם הוא עבר במחסום עם נשק. מחמוד הופתע מהשאלה שלי וענה: "איזה נשק, דוד? מי נושא נשק באזור הזה?״. עניתי לו כמו שהחוקר הורה לי מראש, שהוא תועד במצלמות של הצבא עם נשק ושראיתי את הסרטון.
הם הורו לי לגלח גם את השיער השפם והזקן שלי, ואיימו שהם יעשו את זה אם לא אציית. צייתי גם הפעם
מחמוד כעס וענה: "על מה אתה מדבר?" הוא אמר שלא היה לו כלום ושבשקית היה ציוד למנגל.
בינתיים נכנס החוקר והסוהר הוציא את מחמוד מהחדר. החוקר שהסתתר מתחת לשולחן יצא והחוקר השני שאל אותו על השיחה שלנו, והוא אמר לו מה נאמר בשיחה.
אחרי שזה נגמר החוקר אמר לי שהם ישחררו אותי ואת מחמוד עד תום ההליכים. הם החזירו אותי לתא ואחרי בערך ארבע שעות סוהר לקח אותי למסדרון שבו עמדו שלושה שוטרים במדי משטרה כחולים. השוטרים לקחו אותי לשירותים ומחמוד היה שם. הם הורו לנו להתפשט ואז נתנו לי מכונת גילוח והורו לי לגלח לו את השיער, השפם והזקן.
בהתחלה סירבתי, אבל אז הם איימו שאם לא אציית הם יעשו לו את זה בדרך שלהם. צייתי וגילחתי למחמוד את השיער, הזקן והשפם, בזמן שהם צחקו ולעגו לנו.
כשחזרתי לשכונה שלי, כולי מגולח, התביישתי. התביישתי אפילו לארח את קרובי המשפחה שבאו לברך אותי על שחרורי
כשסיימתי לגלח את מחמוד, הם הורו לי לגלח גם את השיער, השפם והזקן שלי, ואיימו שהם יעשו את זה אם לא אציית. צייתי גם הפעם וגילחתי את השפם, הזקן והשיער שלי. הם החזירו לנו את הבגדים שלנו.
אחר-כך הם לקחו אותי למשרד והושיבו אותי על הרצפה למשך בערך שעה וחצי ואז לקחו אותי לחדר שבו הורדתי את מדי האסיר ולבשתי את הבגדים שלי. אחר-כך הם לקחו אותי לשער חשמלי והורו לי להתפשט לגמרי. צייתי. הם הכניסו אותי לחדר שהיה בו רק שולחן, והושיבו אותי על הרצפה למשך בערך שעה.
אחר-כך לקחו אותי לחדר שבו היו החפצים האישיים שלי והחזירו לי אותם ואת תעודת הזהות שלי, אבל לא את הטלפון הנייד.
שאלתי אותם על הטלפון הסוהר ענה: ״אין טלפון״. אחרי שקיבלתי את החפצים הם הביאו את מחמוד, ונודע לי ממנו שגם לו לא החזירו לו את הטלפון ושלא החזירו לו גם סכום כסף שלקחו ממנו. הכניסו אותנו לרכב שלקח אותנו למעבר שאני לא מכיר. עצרנו שם מונית שלקחה אותנו לבית קרובי משפחה שלי בסמיראמיס ברמאללה, ומשם האחיין שלי, נור איסמעיל ג'אבר, לקח אותנו הביתה.
מעולם לא הרגשתי עלבון והשפלה כאלה בחיים שלי. אני מתקשה להתאושש מזה ומצבי הנפשי גרוע.
כשחזרתי לשכונה שלי, כולי מגולח, התביישתי. התביישתי אפילו לארח את קרובי המשפחה שבאו לברך אותי על שחרורי.
מחמוד השתחרר במצב גרוע, עם חבורות כחולות ממכות על כל הגוף ועל הפנים וסימנים מהאזיקים שהידקו לו על פרקי הידיים. הוא נבדק בבית חולים, חזר הביתה ואז הרגיש מאוד לא טוב ושוב היה כמה שעות בבית החולים.
אני עדיין לא במצב גופני טוב. האזיקונים השאירו עקבות על פרקי הידיים שלי ויש לי גם עדיין התכווצויות בזרוע השמאלית וכאבים בצוואר.
הערה: מוחמד ג'אבר ואחיינו מחמוד ג'אבר שוחררו ב-19.8.24 ולא נפתחו נגדם שום הליכים משפטיים.
* העדות נגבתה על-ידי תחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי ב-21.8.24