עיסאם סלמאן, 64 ואב לארבעה, תושב בית לחם, סיפר כיצד נאסר עליו כמעט לחלוטין להגיע למטעי הזיתים שלו שנותרו מעבר לגדר ההפרדה בעדות שמסר לתחקירן בצלם עאמר עארורי ב-9.11.24

מאז הקמת גדר ההפרדה, בתחילת שנות האלפיים, נאסר עליי לגשת באופן חופשי לאדמות שלי, שנמצאות באזור ואדי א-שאמי ולידן הוקמה ההתנחלות הר חומה על ג'בל אבו ר׳נים. הן נשארו בצד "הישראלי" של הגדר, וכדי להגיע אליהן אני צריך להירשם ברשימת בעלי הקרקעות דרך המת״ק הפלסטיני, שמתאם עם רשויות הכיבוש הישראלי. הן שולטות בפתיחה ובסגירה של שער הגדר. במסגרת ה"תיאום" הזה, הרשויות הישראליות מתירות לי להגיע לאדמה רק בשלושה ימים בשנה, יחד עם בעלי האדמות האחרים, דרך השער בגדר בעיירה בית סאחור.

אני ושני האחים שלי ירשנו את הבעלות על חלקה בשטח של עשרה דונם. בעבר, עד שהקימו את הגדר מסיק הזיתים סיפק לנו שמן זית וזיתים ​​בשפע לכל השנה – היינו מפיקים כ-10 מכלי שמן זית ומחלקים אותם בינינו. היום, אחרי בניית גדר ההפרדה, אני והאחים שלי נאלצים לקנות שמן זית וזיתים מחקלאים שיש להם אדמות חקלאיות בתוך בית לחם.

גם בימים שמותר לנו להגיע, הכניסה לאדמה היא לא תהליך פשוט. החיילים שולטים בפתיחת שער הגדר ולרוב אנחנו מחכים שעה, ולפעמים גם שעתיים-שלוש, עד שהחייל הישראלי מגיע ופותח לנו אותו. אוסרים עלינו להיכנס לאדמות עם רכבים, אז אנחנו נאלצים ללכת אליהן ברגל. לי לוקח חצי שעה להגיע לאדמה שלי. פעם אחת קרה שהגעתי בשעה שבה אמורים לפתוח את השער בגדר, ואחרי שהמתנתי שעתיים הגיע חייל ישראלי ואמר לבעלי האדמות: ״היום אסור להיכנס. תחזרו מחר״. בגלל שהייתי עסוק בעבודה שלי לא יכולתי להגיע לאדמה למחרת.

בגלל שהקרקע זקוקה לטיפול והעצים זקוקים לגיזום בעונות השונות לאורך השנה כולה, אין כבר תועלת בהגעה לאדמה בשלושת הימים ששלטונות הכיבוש מקצים לנו במהלך עונת המסיק. העצים המוזנחים הפסיקו להניב פרי. בנוסף, אפילו בימים האלה נאסר על בעלי האדמות להביא עובדים כדי לטפל בהן ובעצי הזית ולטפח אותם כמו שנהגתי לעשות עד שבנו את גדר האפרטהייד הזו. מעבר לכך, חלק מעצי הזית שלנו נשרפו על ידי אלמונים, מה שגרם לי כאב ועצב עצומים. למרות שהכיבוש אוסר עלינו לעבוד באדמתנו ואין הרבה תועלת בימים שבהם מאפשרים לנו להגיע אליה, נהגתי להמשיך להגיע לאדמה כשאפשרו לי. אבל להגיע ולראות את עצי הזית שרופים זה בלתי נסבל. עץ הזית הוא עבורי כמו ילד וילדה, אני אוהב אותו ומוודא שהוא בטוח ומטופל. תאר לעצמך שמשהו רע יקרה לבן או לבת שלך, איך תגיב? בוודאי תהיה עצוב וחרד.

כל בני משפחתי ומשפחותיהם של האחים שלי רשאים להגיע לאדמה רק על פי הרשימות שהוגשו למת״ק הפלסטיני, שבתורו מתאם עם המת״ק הישראלי. אבל גם אם כולנו נגיע לאדמה ביחד לא תהיה בזה שום תועלת – גם בגלל שאין זיתים על העצים וגם נפשית - מראה האדמה המוזנחת, העשבים השוטים בכל מקום וגדרות האבן (הטרסות) שנהרסו מחוסר תחזוקה מאפילים את השמחה על ההגעה לקרקע ומוהלים אותה בעצב.

חשוב לי שהילדים והנכדים שלי ייכנסו לאדמה שלנו, כדי שידעו שיש להם זכות שהגדר לא יכולה למחוק. הייתי מאוד רוצה שהנכדים שלי יחיו את החוויה של עונת מסיק הזיתים, ולפני זה את החוויה של טיפול באדמה ובעצים, כפי שחוויתי בילדותי ובנעוריי.