באסם מסוודה, ספר
אני גר בג'בל ג'והר, באזור H2 בחברון. אני עובד כספר מזה חמש שנים ואני הבעלים של מספרת אל-וופאא, שנמצאת בקצה רחוב ג'בל ג'והר, כ-500 מטרים מדרום למערת המכפלה. וואיל אבו רומיילה עובד איתי במספרה. האזור שבו נמצאת המספרה נתון בעוצר מאז יום שישי, 15.11.02, היום שבו הייתה הפעולה הצבאית נגד הצבא הישראלי בחברון. האזרחים מצליחים לפעמים להסתובב ובעלי החנויות מצליחים לפתוח את החנויות שלהם, אבל כשהחיילים או אנשי משמר הגבול נמצאים באזור כולם סוגרים את בתי העסק שלהם.
ביום ה-28 של חודש הרמדאן [3.12.02] בערב, הייתי במספרה יחד עם העובד שלי, וואיל, ועוד שלושה לקוחות שבאו להסתפר. בסביבות השעה 18:15, שמעתי אנשים ברחוב קוראים: "צבא, צבא" ומיד יצאתי לבדוק את העניין. הבחנתי בשלושה חיילים. הם היו במרחק של כשלושה מטרים בלבד מהמספרה. וואיל ואני נכנסנו מיד פנימה וסגרנו את דלת הברזל. תוך שניות שמענו דפיקות חזקות וצעקות מחוץ למספרה. ידעתי שאלה החיילים. הם המשיכו לדפוק במשך כעשרים דקות. שמעתי גם את קולו של שכני, בילאל אבו קווידר וקולו של אדם אחר, נוואף אל- עג'לוני. שניהם ביקשו מאתנו לפתוח את הדלת. הם אמרו לנו שלא נפחד. שלושת הלקוחות התחבאו מאחורי הארון שמשמש כמחיצה בין המספרה לבין חדר השירותים. אני פתחתי את הדלת.
חייל נמוך, בעל מבנה גוף מלא ועור בהיר, נכנס פנימה. הוא התחיל לרקוד. שלושה חיילים אחרים נכנסו אחריו. כשארבעת החיילים היו בפנים, שלושת הלקוחות יצאו מאחורי הארון. החיילים דרשו מאתנו להוריד את המעילים שלנו ולעמוד בפינת המספרה. הם ערכו עלינו חיפוש ובמהלכו נתנו לנו אגרופים בבטן. אחר כך הם דרשו מאיתנו לשבת על הספה. החייל הנמוך שאל מי בעל המספרה ואמרתי לו שזה אני.
שני חיילים דרשו מאחד הלקוחות, שאהר שריף אל-עג'לוני, בן 20, לצאת החוצה ולעמוד ליד דלת המספרה. הם יצאו איתו. אחד מהם היכה את שאהר, פיסק לו את הרגליים וערך עליו חיפוש קפדני. שמעתי את שאהר צועק.
אחד החיילים שנשארו בפנים דרש ממני לשבת על הכיסא ולא אמר לי למה. כשישבתי, הוא לקח את מכונת הגילוח, מספר חמש. הבנתי שהוא הולך לספר לי את השיער. המכונה הזאת מקצצת את כל השיער. קיוויתי שהיא לא תעבוד. כשהחייל הניח את המכונה על שערי, תפסתי את היד שלו ושאלתי אותו מה הוא עושה. הוא נתן לי סטירה על הפנים ודרש בערבית שאשתוק. החייל הצמיד את המכונה לשיערי בכוח. זה כאב. החייל גזז את השיער בקווים אקראיים, כך ששערי נראה מצחיק. ביקשתי ממנו להחליף את המכונה והצעתי שאני אמשיך את התספורת, אבל הוא התעלם ממני.
בזמן שהחייל גזז לי את השערות, החיילים לקחו לקוח אחר, בילאל דאווד מעדי א-רג'בי, בן 22, החוצה. הם ערכו עליו חיפוש והיכו גם אותו. גם הוא צעק.
החייל סיפר אותי במשך כחמש דקות ואז הורה לי לקום מהכיסא. הוא קרא לוואיל ודרש ממנו לשבת על הכיסא. החייל התחיל לספר לוואיל את השיער באותה מכונה ושמעתי את וואיל נאנח מכאב. כשוואיל ביקש מהחייל לספר אותו בעדינות, הוא נתן לו סטירה על הפנים. אחר כך, החייל אמר לי לצאת החוצה. כשיצאתי, ראיתי את בילאל ושאהר עומדים ליד הדלת. שלושת החיילים שעמדו בחוץ היכו אותם. שאהר בכה. החיילים העמידו אותי, את בילאל ואת שאהר באמצע הרחוב במרחק של כמטר אחד מהשני, בזמן שאבנים נזרקו על החיילים מהבתים שמול המספרה ולידה. החיילים עמדו מאחורינו, שמו את הרובים שלהם על כתפינו וירו כלפי מעלה. הרעש החזק של הירי הכאיב לאוזניי. הירי נמשך יותר מחצי שעה כשאנחנו עומדים ופנינו מופנות לעבר מעלה הרחוב. באיזשהו שלב, נראה היה שאחת האבנים שנזרקו עומדת לפגוע בשאהר. שאהר זז הצידה והחייל בעט בו בכוח.
במהלך הזמן שהייתי בחוץ, החייל, "הספר", יצא מהמספרה כשבידו מספריים. הוא ניגש לבילאל וגזז לו קווצת שערות. הוא החזיק חלק מהשערות קרוב לפה של בילאל ודרש ממנו לפתוח את הפה. בילאל סירב והחייל הניח את השערות על הפה של בילאל.
כעבור כמה דקות, שתי נשים מבוגרות הגיעו מכיוון המסגד, הכיוון ההפוך לזה שאליו ירו החיילים. בילאל ואני ביקשנו מהן להיכנס למספרה כדי לעזור לבחור שבפנים. בזמן שעמדנו ברחוב, שמעתי את צעקותיו של וואיל וחשבתי שהחייל שבפנים מכה אותו.
באותו רגע, מכונית של ארגון TIPH הגיעה למקום והחייל סגר את דלת המספרה שבתוכה היו וואיל ומוחמד ג'בריל א-רג'בי, הלקוח בן ה-23. ארבעת החיילים התאספו יחד מחוץ למספרה. כשאחד מנציגי TIPH ירד מהמכונית, אחד החיילים ניגש אליו ונזף בו: "מה אתה משוגע? אתה יוצא כשאבנים נזרקות ברחוב". האיש עמד ליד דלת המכונית ואז ראיתי את החיילים רצים ברחוב כשתעודות הזהות שלנו בידיהם.
כשהחיילים עזבו את המספרה, מספר גדול של אזרחים התקהלו מולה. הם לקחו את וואיל לאחד הבתים וניסו לטפל בו. אני סגרתי את הדלת ואחר-כך שלושת הלקוחות, וואיל ואני ניגשנו לבית החולים על שם מוחמד עלי אל- מוחתסב, שם וואיל קיבל טיפול רפואי. ירד לו דם מהאף. וואיל אמר לי שהחייל היכה אותו בדלי ממתכת על האף כשהוא סיפר לו את השיער. לאחר קבלת הטיפול, שוחררנו. וואיל ואני ניגשנו לספר, ח'מיס אל-עג'לוני, ידיד שלי, שהמספרה שלו נמצאת במרחק של כמאה מטרים מהמספרה שלי. הוא סידר לנו את התספורת. אחר כך ליוויתי את וואיל לביתו. הגעתי הביתה בסביבות השעה 21:00. למחרת בבוקר, וואיל התקשר אליי ואמר לי שאזרח שהיה בדרכו לתפילת הבוקר, מצא את תעודות הזהות שלנו זרוקות על הכביש ליד קריית ארבע והביא אותן אליו.
המפקד היה גבוה ורזה, צבע עורו שחום, עם שפם. חייל אחר היה נמוך, בעל מבנה גוף בינוני והרכיב משקפיים. כולם נראו כבני עשרים ולבשו מדים וקסדות.
באסם יאסר ח'לף מסוודה, בן 24, נשוי ואב לילד, הוא ספר תושב שכונת ג'בל ג'והר באזור H2 בחברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש במספרת אל-וופאא, בחברון, ב-25.12.02