נאפזה בדר, בת 42
אני גרה ברחוב א-שלאלה במרחק של כ150- מטרים מבית רומנו. ביתי נמצא קרוב לביתו של גיסי, ג'ואד א-שלודי. ביום שלישי, 7.1.03, בשעות הצהרים הייתי בביתי ובישלתי. בסביבות 13:40, אחייניתי, ניבין בת השמונה, הגיעה לביתי ואמרה שחיילים מכים את אחיה, זיאד בן ה15-, בבית שלהם. יצאתי מיד ורצתי לכיוון ביתה של ניבין. בניי ראמי וכמאל רצו אחריי. רצתי בשביל הארוך שמוביל משער הבית לכניסה אליו. על מדרגות הכניסה לבית עמד חייל. הוא כיוון אליי את הרובה שלו אבל התעלמתי ממנו והמשכתי לכיוון הבית. ראיתי את זיאד על ספה ארוכה במרפסת הכניסה לבית. שלושה חיילים עמדו סביבו. עמדתי במרחק של כשני מטרים מהספה וראיתי את החיילים מכים את זיאד. אחד מהם היכה אותו באגרופיו בגבו ואחר היכה אותו בקסדה על הראש. ניסיתי להתקדם לעבר הספה, אבל אחד החיילים דחף אותי לאחור וכמעט נפלתי. דחפתי את החייל שעמד על המדרגות וניגשתי לזיאד. החייל דחף אותי שוב ולמרות זאת המשכתי להתקדם לעבר זיאד.
שלושת החיילים קשרו את ידיו של זיאד מאחור והתחילו לגרור אותו לעבר המדרגות. הפנים של זיאד היו אדומות. שילבתי את זרועי בזרועו של זיאד והלכתי איתו. אחד החיילים ניסה להפריד ביננו ונתן לי כמה אגרופים בזרוע. החזקתי את זיאד בשתי ידיי בכוח רב כדי למנוע מהחיילים להפריד ביני ובינו. החייל ניסה בכל כוחו להפריד ביננו, אבל נשכתי את ידו. החייל קרא לי משוגעת. החיילים גררו את זיאד בכוח ואני המשכתי לאחוז בו.
החיילים הובילו את זיאד ואותי לרחוב. הם המשיכו לתת לזיאד אגרופים על הגב ובעטו בו. באמצע הדרך, ניסיתי להרחיק את ידו של החייל מזיאד, אבל הוא נתן לי כמה אגרופים על הכתף. בני, כמאל, הלך אחרינו והצליח לשכנע את החיילים לתת לו לדבר עם זיאד לכמה שניות. הוא שאל אותו מה קרה וזיאד הסביר לו.
המשכנו ללכת עד שהגענו לשער ברזל שחוסם את הגישה לבית הדסה. זיאד ואני התיישבנו על מדרגות מול השער. החיילים שהביאו אותנו לשם הלכו לכיוון באב א-זאוויה. מאחוריי השער היו כמה חיילים. שני חיילים יצאו מהשער. הם נתנו לזיאד כמה סטירות בזה אחר זה. ביקשתי מהחיילים להפסיק לתת לו סטירות ואחד מהם אמר שהוא ימשיך להכות אותו אם אמשיך לדבר. אמרתי שאני אשתוק ואז החיילים הפסיקו להכות את זיאד.
כעבור דקות ספורות, אביו של זיאד הגיע למקום ואחד משני החיילים שוב נתן לזיאד כמה סטירות בפנים. כשדודה נוספת של זיאד, עלייה א-שלודי, הגיעה למקום, החייל נתן לו עוד סטירה. ראיתי שכפות הידיים של זיאד מכחילות כי האזיקים היו קשורים חזק מאוד.
כעבור דקות ספורות, אביו של זיאד הגיע למקום ואחד משני החיילים שוב נתן לזיאד כמה סטירות בפנים. כשדודה נוספת של זיאד, עלייה א-שלודי, הגיעה למקום, החייל נתן לו עוד סטירה. ראיתי שכפות הידיים של זיאד מכחילות כי האזיקים היו קשורים חזק מאד.
אנשי ה-TIPH ,(Christian Peacemakers Team) CPT (הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון) כמה עיתונאים ואנשי הצלב האדום הגיעו למקום. דודתו של זיאד ואנשי ה-CPT ביקשו מהחיילים להסיר את אזיקי הפלסטיק מידיו של זיאד. אחד החיילים הסתכל על הידיים של זיאד ואמר שהוא לא יכול להסיר את האזיקים כי אין לו אחרים. הוא אמר שזיאד בסדר ואין מה לדאוג.
בסביבות השעה 16:00, זמן התפילה, עזבתי את המקום והלכתי להתפלל. מאוחר יותר, נודע לי מהוריו של זיאד שהוא נלקח מהמקום בג'יפ צבאי בסביבות 16:30.
נאפזה עבד א-רחים עבד א-רחמאן בדר, בת 42, נשואה ואם לחמישה, היא מורה תושבת רחוב א-שלאלה באזור H2 שבחברון. את עדותה גבה מוסא אבו השהש, בבית הקורבן, ב-9.1.03