אוקטובר-נובמבר 2013: חיילים פצעו ארבעה פלסטינים שניסו להיכנס לישראל ללא היתר לצורך עבודה

9 מרץ 2014

עובדים פלסטינים עוברים בריצה דרך פרצה במכשול ההפרדה בדרום הגדה המערבית. צילום: עמאר עוואד, רויטרס, 6.7.13. הקליקו על התמונה להגדלה

לפי הערכות שונות, בין 15,000 ל-30,000 פלסטינים עובדים בישראל ללא היתר בדרך קבע. עובדים אלה פגיעים יותר מעובדים אחרים: הם מסתכנים בעת שהם נכנסים לישראל ובעת שהם שוהים בה בלי היתר וחשופים לאלימות מצד כוחות הביטחון, למעצר ולכליאה. בנוסף, הם חשופים לפגיעות נוספות מצד מעסיקיהם, כולל אי תשלום שכר ותנאי עבודה מסוכנים.

בצלם תיחקר ארבעה מקרים שאירעו בחודשים אוקטובר-נובמבר 2013, שבהם נפצעו ארבעה פלסטינים מירי חי כאשר ניסו להיכנס לישראל במטרה לעבוד בה ללא היתר: שני מקרים אירעו במחוז קלקיליה ושניים באזור א-רמאדין שבמחוז חברון.

פציעתו של ר.ה. בסמוך לעזון עתמה, מחוז קלקיליה ב-8.10.13

ב-8.10.13, בסביבות השעה 11:00, ניסו כמה צעירים לעבור את הגדר בסמוך לכפר עזון עתמה, במטרה להיכנס לישראל לצורך עבודה. לפי תחקיר בצלם, זמן קצר לאחר שחצו את הגדר ירו לעברם חיילים קליע חי, שפגע בבטנו של אחד מהם. הפצוע, ר.ה., בן פחות מ-18 בעת האירוע, קיבל טיפול ראשוני מהחיילים ופונה לבית החולים בילינסון, שם נותח ואושפז. אחיו, מ.ה., שהיה עמו בעת האירוע, נעצר בידי החיילים ושוחרר לאחר יומיים. ככל הידוע לבצלם, לא קדמו לירי אזהרה מילולית או ירי אזהרה באוויר. ר.ה. תיאר בעדות שמסר לתחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי את שקרה:

ביום שלישי, ה-8.10.13, אח שלי, אני וצעירים אחרים, עברנו את גדר ההפרדה דרך פתח בגדר באזור עזון עתמה. אחרי שהצלחנו לחצות את הגדר והלכנו למרחק של 100 מטרים בערך, שמעתי פתאום ירי. נפצעתי מכדור בבטן שלי וכמה רגעים אחר-כך נפלתי על האדמה. הכדור פגע בצד ימין של הבטן שלי.

הסתובבתי כדי לדעת מאיפה יורים, ואז ראיתי 3 או 4 חיילים, שעמדו במרחק של בערך 30 מטרים מאיתנו. אח שלי ניסה לעזור לי לקום, אבל כשהבין שלא אצליח ושאני צריך עזרה, הוא התחיל לקרוא לחיילים. הג'יפ הצבאי הראשון הגיע אלינו תוך כמה רגעים. החיילים הזמינו כוחות אחרים שהגישו לי עזרה ראשונה. היה לי דימום רציני מהבטן, ורבע שעה אחרי שנפצעתי אמבולנס צבאי לקח אותי לבית החולים בילינסון. בבית החולים הכניסו אותי מיד לניתוח שנמשך 6 שעות. כשהתעוררתי ראיתי בחדר שלי שני חיילים והיד שלי היתה קשורה באזיקון פלסטיק למיטה. היא נשארה קשורה במשך שלושה ימים ואז מנהל בית החולים הכריח את החיילים להתיר את האזיקון והוציא אותם מהחדר שלי. בזמן האשפוז קיבלתי את כל סוגי הטיפולים והתרופות שהייתי צריך, והתייחסו אלי יפה. השתחררתי מהאשפוז לביתי ב-25.10.13.

אני והאחים שלי עובדים בישראל כבר שנתיים בערך. בגלל שאנחנו צעירים ועדיין רווקים, אנחנו לא יכולים לקבל היתרי כניסה רשמיים לעבודה בישראל. לכן, אין לנו ברירה אלא להיכנס בלי היתר. אין לנו שום אפשרויות פרנסה אחרות. בקלקיליה כמעט שאין מקומות עבודה.

פציעתו של ב.ע. בסמוך לראס עטיה, מחוז קלקיליה ב-10.11.13

ב-10.11.13, בסביבות השעה 15:00, ניסו שני פלסטינים, ב.ע., בן 22, וח.ע., בן 18, לחצות את גדר ההפרדה שממערב לראס עטיה, במחוז קלקיליה, כדי להיכנס לישראל. מתחקיר בצלם עולה כי כוח של חיילים המתין ככל הנראה מעברה השני של הגדר, ולאחר שהשניים חצו אותה, החיילים ירו לעברם אש חיה. לפי העדויות שגבה בצלם, לפני הירי החיילים לא קראו קריאת אזהרה ולא ירו ירי אזהרה באוויר. ב.ע. נפצע בחזהו, בבטנו ובירכו. הוא פונה לבית החולים בקלקיליה על ידי עובר אורח. בעקבות פניית בצלם לפרקליטות הצבאית, נפתחה חקירת מצ"ח לבירור נסיבות האירוע.

פציעתו של ס.ח. בסמוך לכפר א-רמאדין ולהתנחלות סנסנה, מחוז חברון ב-6.10.13

ב-6.10.13 ניסה ס.ח., בן 23, סטונדט לחקלאות תושב הכפר א-סמוע, להיכנס לישראל. הוא פגש עובדים נוספים ליד הגדר באזור א-רמאדין, אזור שדרכו עוברים פלסטינים רבים לישראל ללא היתר, והמתין איתם שהשטח יתפנה מחיילים. בסביבות השעה 10:00 התקרב ס.ח. לגדר וגילה שהפירצה דרכה התכוון לעבור נחסמה. הוא החל לפרק את הרשת של הגדר כשארבעה חיילים הופיעו במרחק של כ-100 מטרים ממנו. אחד מהם צעק לו בעברית לעצור, אך בו בזמן נורתה עליו יריה שפגעה בברכו. ס.ח. פונה מהמקום על ידי החיילים והועבר לאמבולנס שלקח אותו לבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם אושפז למשך כמעט שלושה חודשים, שלאחריהם נזקק לטיפולים נוספים. בתאריך ה-26.1.14 סיפר ס.ח. בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש:

אושפזתי בבית החולים סורוקה ל-88 יום. שחררו אותי ב-1.1.14. הרופאים הסבירו לי שאצטרך להיות בטיפול שנה שלמה וקבעו לי תורים בבית החולים. כיום אני מרותק לבית ולא מסוגל ללכת בגלל הפציעה. הלימודים שלי וכל החיים שלי הושבתו. מה שקרה לא הגיע לי. החייל צעק לי לעצור וירה בי באותו רגע. היה לי מזל רע והפציעה שלי הייתה קשה.

פציעתו של מ.מ. בסמוך לכפר א-רמאדין ולהתנחלות סנסנה, מחוז חברון ב-19.10.13

ב-19.10.13 ניסה מ.מ., בן 23, מהכפר א-שויוח' שבמחוז חברון להיכנס לישראל, יחד עם עשרות עובדים נוספים. הם הגיעו לאזור א-רמאדין, אז ירו עליהם חיילים שהמתינו בקרבת מקום רימוני גז. מ.מ. נשאר במקום עם אנשים נוספים וכשחשב שהחיילים עזבו, הוא חצה את הגדר והחל ללכת לעבר מכונית שהמתינה לו בצדה השני. לאחר שהתקדם למרחק של כעשרה מטרים מהמכונית, ירה בו חייל שבו הוא לא הבחין קודם לכן ואשר עמד במרחק של מטרים ספורים ממנו. הירי, שבוצע ללא קריאת אזהרה וללא יריה באוויר, פגע בכף רגלו. מ.מ. הפצוע ניסה לרוץ בחזרה לכיוון גדר ההפרדה, ואז נורה בכף רגלו השנייה, כנראה על ידי אותו חייל. הוא הצליח לחזור לצדה השני של הגדר ולמכונית שבה הגיע למקום, והנהג פינה אותו לקבלת טיפול רפואי בבית החולים עאליה בחברון. בינואר 2013 נורה למוות באותו אזור עודיי דראוויש בעת שניסה להיכנס לישראל . באופן חריג, החייל שירה בו הועמד לדין והורשע בגרימת מוות ברשלנות. בגזר הדין דן בית הדין הצבאי בהוראות הפתיחה באש החלות במקרים מסוג זה. לפי ההוראות, חיילים רשאים לבצע "נוהל מעצר חשוד" כלפי פלסטיני שמנסה לחצות ללא היתר את גדר ההפרדה. במסגרת נוהל זה, החיילים יכולים לבצע ירי לעבר רגלי החשוד, אולם זאת רק כמוצא אחרון ורק לאחר שקראו קריאת אזהרה ולאחר שירו ירי אזהרה באוויר. בכל האירועים שתוארו לעיל פעלו החיילים, על-פי העדויות, בניגוד להוראות אלה ומיהרו לירות בפלסטינים מבלי שמיצו את כל השלבים שבנוהל. בחלק מהמקרים הם אף לא הסתפקו בירי לעבר הרגליים.

בגזר הדין הנ"ל ציטט בית הדין מסמך נוסף, הנקרא "פנקס הוראות הפתיחה באש", המופץ בקרב קצינים בתפקידי מ"פ וסמ"פ ובכירים יותר. לפי מסמך זה, הכלל הינו כי פלסטיני המנסה לעבור ללא היתר את גדר ההפרדה נחשב ל"חשוד בפשע מסוכן", וכל עוד הוא נמצא בסמוך הגדר, ניתן לבצע כלפיו נוהל מעצר חשוד. עם זאת, המסמך קובע חריג לכלל, לפיו אין לפתוח באש כלל כלפי פלסטיני "שזוהה כאדם תמים שאינו מסכן את כוחותינו".

הבחירה לנסח כך את ההוראות תורמת להתנהלות הבלתי חוקית של החיילים: בכל האירועים שחקר בצלם היה צריך להיות ברור לחיילים כי האנשים אינם מסכנים אותם ולכן, לפי החריג שנקבע בהוראות, לא הייתה כל הצדקה לבצע כלפיהם נוהל מעצר חשוד.

העובדה שהאיסור לירות מנוסח כחריג, עומדת בניגוד לעובדה שהרשויות מודעות היטב לכך שבכל יום עוברים דרך הפרצות בגדר מאות אם לא אלפי פלסטינים בדרכם לעבודה בישראל ללא היתר. רשויות אלה בוחרות להעלים עין מהתופעה הרחבה ולא להציע לה פתרון מערכתי. גם המשטרה אינה מתייחסת אל פלסטינים אלה כאל איום ביטחוני או כאל מי שנשקפת ממנו סכנה, והנוהל המשטרתי בנושא קובע כי פלסטיני שנעצר לראשונה בחשד לשהייה בלתי חוקית בלבד יוזהר ויוחזר לגדה, אך לא ינקטו נגדו כל צעדים נוספים. בהתחשב בכך, האיסור לירות בפלסטינים רק משום שעברו את גדר ההפרדה חייב להופיע באופן בולט ומובהק בהוראות, ולא להיות מנוסח כחריג, באופן המותיר בידי החיילים שיקול דעת נרחב לקבוע מי מסוכן ומי לא.

מדיניות זו אינה חוקית ועל כל הגורמים האחראים, לרבות גורמי הפיקוד בשטח, לספק לחיילים ולשוטרים המשרתים בשטח הוראות התואמות את משימת השיטור המוטלת עליהם. בראש ובראשונה, יש להבהיר כי אסור להתייחס לכל אזרח כאל מפגע פוטנציאלי. אם רוצים לעצור אנשים החשודים בעבירה על החוק, אין לעשות זאת באמצעות ירי, ובוודאי לא ירי חי. בכל מקרה שבו מתעורר חשד שכוחות הביטחון פעלו בניגוד להוראות, על רשויות אכיפת החוק לחקור את נסיבות האירוע, ובכלל זה את ההנחיות על פיהן פעלו הכוחות, ואם יימצא שהם פעלו בניגוד לחוק יש לנקוט צעדים נגד כל המעורבים.

פריטים מומלצים

מדיניות הפתיחה באש

ישראל חזרה להציב מארבים בפרצות המוכרות לה בגדר, חיילים ירו והרגו את נביל ר'אנם, בן 53

נביל ר'אנם, בן 53, היה תושב הכפר סרה השוכן מערבית לעיר שכם. ביום ראשון, 19.6.22, בסביבות השעה 10:00, ניסה ר'אנם לעבור באחד הפתחים שבגדר ההפרדה סמוך למחסום קלקיליה DCO (אייל), כדי להיכנס לישראל בה עבד ללא היתר ולגבות חוב ממעסיקו. מיד כשעבר את התלתלית שבצדה המזרחי של הגדר, ירו חיילים ממארב מספר כדורים לעברו ולעבר פועלים אחרים שהיו איתו. ר'אנם נפצע בפלג גופו העליון ופונה על ידי חיילים לבית החולים "מאיר" בכפר סבא, שם מת מפצעיו זמן קצר לאחר מכן. ישראל, שהצדיקה את הירי בר'אנם בטענה שהשחית את הגדר וניסה לחצות לישראל, החזיקה בגופתו עד ה-23.6.22. לאחר הריגתו שללה ישראל היתרי עבודה משניים מבני משפחתו. ר'אנם הוא הפועל הפלסטיני השני שחיילים הרגו כשניסה לעבור את גדר ההפרדה לישראל בחודשיים האחרונים. ב-8.5.22, חיילים הרגו את מחמוד עראם, בן 27, תושב ח'אן יונס שגר בשנים האחרונות במחנה הפליטים עקבת ג'בר, אחרי שלדברי הצבא ניסה לחצות את הגדר ליד פרעון. הוא מת מפצעיו מאוחר יותר באותו יום בבית החולים תל השומר. גם במקרה זה החזיקה ישראל בגופתו והחזירה אותה למשפחתו רק ב-11.5.22. במשך ארבעה חודשים, בין החודשים אפריל ויולי 2022 יישמה ישראל מדיניות פתיחה באש מקלה ליד גדר ההפרדה, שהתירה ירי אש חיה לעבר פלג הגוף התחתון של פלסטינים החוצים - או מנסים לחצות – את הגדר. השינוי הונהג, על פי הטענה הרשמית, בשל כמה פיגועים שביצעו פלסטינים שהצליחו להיכנס כך לשטח ישראל. עקב שינוי זה, חלה במהלך חודשים אלה עלייה במספר הפלסטינים שנפצעו או שנהרגו מירי אש חיה. לפי פרסומים בתקשורת, מלבד ר'אנם ועראם שנהרגו מהירי, בחודש אפריל לבדו נפצעו 15 פלסטינים מירי זה. לשם השוואה, לפי נתונים של האו"ם,* בשלושת החודשים הראשונים של 2022 נפצע אדם אחד מירי ליד הגדר. כמו בחודשים האחרונים גם בעבר היו תקופות שבהן תיעד בצלם מקרי ירי של אש חיה לעבר פלסטינים שעברו, או ניסו לעבור, דרך הפרצות שבגדר ההפרדה. נראה שישראל, משיקוליה שלה, מחליטה מעת לעת האם לאפשר מעבר של אלפי פועלים פלסטינים דרך הפתחים בגדר או, דווקא, לנסות ולמנוע זאת. כאשר התקבלה החלטה למנוע את המעבר, היא נאכפת גם באמצעות ירי חי. כפי שבצלם כתב בעבר, יהיו אשר יהיו הנימוקים שבהם נתלית ישראל להצדקת ירי זה, השימוש באש חיה לעבר פלסטינים המבקשים להיכנס לישראל דרך פתחים בגדר – רובם המוחלט פועלים המבקשים לעבוד בישראל – אינו חוקי ואינו ניתן להצדקה. ירי זה אינו יוזמה פרטית של חיילים ומפקדים בשטח, אלא יישום של מדיניות מוצהרת – שנוסחה וגובשה באישור הדרגים הבכירים – ולכן מובן כי איש לא ייתן את הדין על הפציעה ועל ההרג. זאת, גם לא לאחר שתסתיים חקירת מצ"ח, שלפי פרסומים בתקשורת נפתחה לאחר הריגתו של ר'אנם, ושסופה – טיוח ההרג – ידוע מראש. י.ע., תושב סרה בן 54, נפגש עם נביל ר'אנם ובנו במחסום קלקיליה, משם יצאו לחפש דרך לעבור את הגדר. בעדות שמסר ב-2.7.22 לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי סיפר: ביום ראשון לפנות בוקר נפגשתי עם נביל ר'אנם ובנו מועתסם במחסום קלקיליה. ישבנו שם מול אחד העסקים וחיכינו כדי לעבור דרך אחד הפתחים בגדר ליד המחסום. נשארנו שם עד שהבוקר עלה. הצטרפו אלינו צעיר מהיישוב שלנו, מ.ר., ועוד שני צעירים שאני לא יודע מאיפה הם. אחד מהם אמר שהוא מכיר פתח בגדר. עלינו על מכונית שהסיעה אותנו לשם וביקשנו מהנהג שיחכה לנו. שמנו לב שיש מארב של חיילים קרוב לפתח ושמענו יריות. נביל אמר שזה מסוכן ושהוא לא מוכן לעבור משם. חזרנו לרכב, שהסיע אותנו חזרה למחסום. דיברנו עם מתווכים שמכירים את הפתחים ומעבירים דרכם פועלים. כמה אנשים, כולל מועתסם, הלכו וניסו לעבור דרך אחד הפתחים, אבל אחרי בערך חצי שעה הם חזרו ואמרו שיש שם צבא ויריות. מועתסם אמר שהוא רוצה לחזור הביתה כי מאז הבוקר המצב מסוכן. שתינו קפה וחלקנו אכלנו ארוחת בוקר. מ.ר. הציע שנחזור לפרצה, אולי הצבא כבר עזב. הלכנו וניסינו לעבור דרך השטחים החקלאיים שליד הגדר, אבל שמענו צעירים שאמרו: "צבא, צבא", אז חזרנו לאחור כי פחדנו שהחיילים יתפסו אותנו. נביל וצעיר נוסף שאני לא מכיר רצו מאוד להיכנס והמשיכו להסתובב באזור כדי למצוא פתח שאפשר יהיה לעבור בו. שמעתי את אחד הצעירים אומר שיש דרך לעבור, למי שרוצה. אמרתי להם שלא ילכו כי המצב מסוכן, אבל נביל לא הקשיב לי. הצעיר דרך על הרשת, הוא היה במרחק של עשרים מטרים ממני בערך. מ.ר. ונביל ועוד שני צעירים הלכו אליו. ראיתי את הצעיר שדרך על הרשת עובר וגם את נביל, ואז שמעתי שלוש-ארבע יריות, אני לא בטוח כמה. מייד הסתובבתי וברחתי. תוך כדי שמעתי מישהו אומר "אוי, אני מת". פחדתי שהחיילים ירדפו אחרינו ויתפסו אותנו או יירו עלינו. כמה צעירים הסבירו לי איך להגיע לכביש הראשי, ושם עליתי על רכב וחזרתי הביתה. בדרך הביתה ראיתי ברשתות החברתיות שיש פצוע, שהוא אחד מהפועלים שניסו לעבור את הגדר. הבנתי שזה נביל. הייתי בהלם. ישבתי איתו לשתות קפה יותר פעמים מאשר עם בני המשפחה שלי. כבר שנים שאנחנו ישנים ביחד שבועות בישראל. מאוחר יותר נודע לי שהוא נפל שהיד. מ.ר., תושב סרה בן 21, רווק, אינו יכול לקבל היתר כניסה לעבודה בישראל שכן הוא אינו עונה על הקריטריונים שקבעה ישראל,. לכן הוא נכנס לישראל דרך הפתחים בגדר. בעדות שמסר ב-20.6.22 לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי תיאר מ.ר. את מה שאירע באותו בוקר: בסביבות השעה 10:00 אחד הצעירים הלך לגדר ודרך עליה כדי לעבור לצד השני. אחרי שהוא הצליח לעבור, הוא קרא לנו לעבור גם. הלכנו לכיוון שלו. לפניי הלך תושב הכפר שלי, נביל ר'אנם. הוא הניח את הרגל על רשת ההפרדה, ואז שמעתי ארבע יריות. ראיתי שלושה חיילים שהסתתרו במקום נמוך מאחורי הרשת, במרחק של שבעה-עשרה מטרים מאיתנו. לא הייתה לי שום ברירה אלא לברוח משם. הסתובבתי ורצתי בלי הפסקה, עד שהתרחקתי. לא ידעתי מה קרה לנביל. כל מי שהיה איתי ברח. החלטתי לחזור הביתה, פחדתי מאוד ממה שקרה. אחרי בערך שעה התקשרתי לנהגים באזור. הם אמרו לי שהם ראו אמבולנס ושכנראה יש פצוע. בהמשך נודע לי דרך הרשתות החברתיות שנביל נפל שהיד. למחרת נאלצתי ללכת עוד פעם לגדר. אני לא יכול להישאר בלי עבודה. המעסיק שלי חייב לי כסף ואם ולא אלך אליו לא אקבל את הכסף הזה. אלה החיים שלנו. אין לנו ברירות אחרות. מועתסם ר'אנם, בנו של נביל, טייח בן 23, יצא עם אביו לפנות בוקר מביתם לעבר גדר ההפרדה. הם הגיעו למחסום בסביבות השעה 5:00. בעדות שמסר ב-27.6.22 לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי סיפר מה אירע: הנהגים באזור אמרו לנו שיש פתח בגדר באזור שנקרא אבו אל-עדס. נסענו לשם. היו שם עוד פועלים שניסו להיכנס לישראל. כשהיינו במרחק של מאתיים מטרים מהגדר שמעתי יריות אבל לא ידעתי מה קורה בדיוק. חזרנו למכונית ונסענו שוב למחסום. אכלנו שם ארוחת בוקר. אבא שלי אכל שניצל ואני אכלתי פלאפל. חיכינו עד השעה 6:30 בערך ואז הלכתי לבדוק פתחים אחרים ליד המחסום, אבל בכולם היו חיילים. התקשרתי לאבא ואמרתי לו שלא נוכל לעבור. הוא ביקש שאחזור אליו. כשהגעתי בדיוק עבר האוטובוס לקלקיליה ואבא שלי סימן לו לעצור ואמר לי ללכת. בקשתי ממנו שיבוא איתי, אבל הוא רצה להישאר ולנסות בכל זאת לעבור את הגדר. הוא רצה ללכת למעסיק שלו כדי לקבל ממנו את המשכורת שלו, כדי לתת כסף לאחי מועתז, בן 31, ולעזור לו לקנות דירה. עליתי לאוטובוס וחזרתי הביתה. בשעה 8:30 בבוקר אבא שלי התקשר ושאל אם הגעתי הביתה. עניתי לו שכן והוא אמר שהוא עדיין מחכה כדי לעבור. ביקשתי ממנו שיחזור כבר הביתה והוא אמר שעוד מעט הוא יעבור את הגדר. סיימנו את השיחה וחזרתי לישון. ב-11:00 התעוררתי והתקשרתי אליו אבל הוא לא ענה. הטלפון שלו היה סגור. דאגתי כי הפעמים היחידות שבהן הוא לא ענה היו כשהוא נעצר. התקשרתי למ.ר. שפגשתי בבוקר ליד הגדר והוא אמר לי שהוא ראה את אבא עובר דרך הפתח בגדר ואז הוא שמע ירי וברח מהמקום ושאחר כך נודע לו שהגיע אמבולנס. הוא חשב שהחיילים עצרו את אבא. לא האמנתי לו. יצאתי מהחדר ומצאתי את אמא, את האחיות שלי ואת אחי מועתז בוכים. שאלתי אותם מה קרה והם אמרו שאבא נפצע. אמרתי להם שזה לא הגיוני. גם אחרי שעה, כשהתפרסם ברשתות החברתיות שהוא נפל שהיד, כולם בכו ואני לא האמנתי, אמרתי שאבא נעצר ולא קרה לו כלום. מהר מאוד התחילו להגיע בני משפחה, חברים ושכנים. התחלתי לעכל את העובדה שהוא מת. נוסף על האבל על אבא היה גם הסירוב של ישראל למסור את הגופה. מהקישור הפלסטיני אמרו לנו שהגופה מעוכבת כי הצבא אמר שאבא טרוריסט ושהוא רצה לחתוך את הגדר. רק ביום רביעי בערב הקישור הישראלי מסר לנו את הגופה במחסום חווארה. אבא לא היה טרוריסט. הוא עבד בישראל במשך 35 שנים בלי היתר, ותמיד עבר דרך הפתחים בגדר כדי לפרנס אותנו. הוא נעצר הרבה פעמים בישראל כי לא היה לו היתר עבודה. המעצר האחרון היה ב-2018, אז הוא היה חודשיים בכלא. למרות זאת בכל פעם הוא חזר לעבוד בישראל. אין לנו ברירה אחרת. אין עבודה בגדה ואם יש עבודה אז היא לא קבועה והמשכורות נמוכות מאוד. אנחנו רק רוצים לעבוד ולהתפרנס כמו כל האנשים בעולם. * לפי מסד הנתונים בעניין הגנה על האזרחים בניהול משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים. * עדכון: ב-1.7.22 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח.

4 אוגוסט 2022

עובדים פלסטינים נכנסים לישראל דרך פרצה בגדר ההפרדה, פרעון, מחוז טול-כרם. צילום: אחמד אל-באז, אקטיבסטילס, 5.8.20

מדיניות הפתיחה באש

שוב – חיילים ממארב ירו ופצעו 12 עובדים פלסטינים שניסו להיכנס לישראל

מדי יום נכנסים לישראל לצורך עבודה אלפי פלסטינים תושבי הגדה המערבית, ללא היתר. המדינה מודעת היטב למציאות זו, שאף משרתת אותה בכך שהיא מבטיחה לה כוח עבודה זול ומוחלש. למרות זאת, מפעם לפעם, חיילים המוצבים במארב מול פרצות בגדר ההפרדה, או מסיירים בג'יפ צבאי על כביש הביטחון של הגדר, יורים אש חיה בפלסטינים העוברים בפרצות אלה. כפי שבצלם כתב בעבר, ירי מתוכנן זה אינו יוזמה נקודתית של חייל או מפקד כזה או אחר, אלא יישום של מדיניות. ברור כי מדיניות זו איננה – ואינה יכולה להיות – חוקית. הפועלים הרי אינם מסכנים איש והם מבקשים – כפי שידוע היטב לצבא – רק לפרנס את משפחותיהם. אבל מבחינת ישראל, כאמור, זוהי מדיניות. ומאחר שכך, איש לא יידרש לתת את הדין על מעשים אלה – לא החיילים שירו, לא מפקדיהם שתכננו את המארבים, לא היועצים המשפטיים שאישרו את המדיניות ולא הדרג הצבאי הבכיר. מאז אוקטובר 2019 ועד היום תיעד בצלם 36 עובדים שנפצעו מירי אש חיה כשניסו להיכנס לישראל או לשוב ממנה דרך פרצות בגדר. חלק גדול מהמקרים הללו אירעו בפרעון ואחרים אירעו בחלקים אחרים של מחוז טול כרם או במחוז ג'נין. 11.1.21 – פציעתם של תשעה עובדים, גדר ההפרדה, פרעון ביום שני, 11.1.21, הציב הצבא מארב של חיילים מול פרצות בגדר ההפרדה בסמוך לכפר פרעון, בהן עוברים פלסטינים המנסים להיכנס לעבודה בישראל ללא היתר. במהלך היום ירו החיילים כדורי "טוטו" ממרחק של כ15-10 מטרים, ללא אזהרה, ופצעו לפחות תשעה פלסטינים ברגליהם. כל התשעה פונו לבתי חולים בטול-כרם, חמישה מהם סבלו משברים ברגליהם. להלן עדויותיהם של חלק מהפצועים, אותן גבה תחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי. מ. פ., תושב בית אימרין שמצפון לשכם, בן 25, יצא מביתו בסביבות השעה 3:30 לפנות בוקר. הוא הגיע לגדר לאחר כשעה, חצה אותה ולאחר שהתקדם מספר צעדים נורה ברגלו. בעדותו סיפר: כשהגעתי לפתח בגדר היה עדיין חשוך. חלק מהפועלים כבר התחילו להגיע לאזור בדרך לעבודה שלהם. נכנסתי דרך הפרצה בגדר ואחרי כמה צעדים נורו לכיווני כמה כדורים. נפגעתי ברגל שמאל ונפלתי על הכביש. בגלל הבהלה והפחד קמתי וברחתי בריצה לכיוון המכוניות שחונות בפרעון, מזרחית לגדר, מרחק של 200 מטרים בערך. מצאתי מכונית שפינתה אותי לבית חולים בטול-כרם. לא ראיתי את החיילים שירו בי, רק שמעתי אותם רודפים אחריי וקוראים לי לעצור. בבית החולים עברתי בדיקות וצילומי רנטגן ואז התברר שהכדור גרם לשבר בעצם. הרופאים גיבסו לי את רגל שמאל ואני עדיין מאושפז, מקבל טיפולים ועובר עוד בדיקות. ב.א., תושב כפר עבוש שמדרום לטול-כרם, בן 25, עובד כפחח במוסך בישראל. הוא הגיע לפרצה בגדר בסביבות השעה 6:30 בבוקר, כבכול יום. לאחר שעבר בפרצה והתקדם כמה מטרים, הוא נורה ברגלו. בעדותו תיאר מה אירע באותו בוקר: ביום שני, בסביבות השעה 6:30 בבוקר, הגעתי לאזור הפרצות בגדר. היו שם עשרות פועלים שהגיעו ממקומות שונים בצפון הגדה, שכולם מגיעים לעבודה שלהם בישראל דרך אחת הפרצות האלה. עברתי את הגדר והלכתי כמה צעדים. לפניי היו עוד פועלים. ואז נורו שלושה כדורים ואחד מהם פגע לי ברגל ימין. נפלתי על כביש הביטחון ואז יצאו שלושה חיילים מתוך מטע הזיתים הסמוך. הם הקיפו אותי והתחילו לטפל בי כדי לעצור את הדימום. כעבור רבע שעה בערך הגיע אמבולנס צבאי. הפרמדיקים נתנו לי זריקה נגד כאבים, כי לא הייתי מסוגל לעמוד על הרגליים. אחר כך האמבולנס הצבאי לקח אותי למחסום ג'בארה, ושם חיכה אמבולנס פלסטיני שפינה אותי לבית החולים בטול-כרם. בבדיקות וצילומי רנטגן שעברתי במיון התברר שיש לי שבר בשוק הימנית. הרופאים גיבסו את כל הרגל. אני אמור להישאר באשפוז כמה ימים להמשך טיפול. חיי העוני דחפו אותי להרפתקה המסוכנת של חציית הגדר. אם הייתי מוצא עבודה בטול-כרם או בקרבתה לא הייתי מסכן את עצמי ככה. אני הרי לא הולך לישראל כדי לטייל ולשנות אווירה, אני הולך לעבוד שם כדי שאוכל לפרנס את המשפחה שלי. אני לא יודע עד מתי אהיה מרותק ולא אוכל לעבוד, אבל ייקח זמן עד שהעצם תתאחה. ב.ע. תושב בלעא שממזרח לטול-כרם, בן 29, עובד כטייח בישראל. הוא הגיע לגדר בסביבות השעה 8:30 בבוקר. לאחר שלא הבחין בחיילים במקום, עבר את הפרצה בגדר ונורה ברגלו. בעדותו סיפר: כשהגעתי לאזור הגדר, בסביבות 8:30 בבוקר, דאגתי כל הזמן להסתכל לכביש הביטחון כדי לבדוק אם יש שם חיילים או ג'יפים צבאיים. כשראיתי שאין, התקדמתי עם עוד כמה פועלים שאני לא מכיר לעבר הפרצה בגדר שאני רגיל לעבור בה. אחרי שעברו חמישה-שישה פועלים, הגיע תורי ועברתי. אחרי כמה צעדים שמעתי כמה יריות. לא ידעתי מאיפה הן נורו. הרגשתי כמו מכת חשמל ברגל ימין. מרוב בהלה התחלתי לרוץ בחזרה דרך הפרצה בגדר, לכיוון פרעון. חמישה-שישה חיילים יצאו מבין עצי הזית שמול הפרצה וקראו לי לעצור. הם רדפו אחריי אבל המשכתי לרוץ. אחרי בערך 400 מטרים נעלמתי מטווח הראייה שלהם והגעתי לאוטו פרטי שחנה שם. עליתי עליו והנהג לקח אותי עד לצומת הכפר פרעון, ליד המחסום של הביטחון הפלסטיני. הכוח הפלסטיני הזעיק אמבולנס שפינה אותי לבית החולים בטול כרם. במיון עברתי בדיקות וצילומי רנטגן. למזלי, התברר ששני הכדורים חדרו לרגל ימין ויצאו ממנה בלי לגרום לשברים בעצמות, אבל נשארו רסיסים בתוך הרגל. אני עדיין מאושפז ומקבל טיפולים נוגדי דלקת. נ. ע., תושב ג'ינסאפוט שמדרום-מערב לשכם, בן 20, הגיע לגדר בשעות הבוקר. לאחר ששמע שכמה עובדים נורו על ידי חיילים באותו יום, הוא החליט לחזור לביתו, לנסות לעבור שוב בשעות הערב ולהישאר ללון בישראל. בסביבות השעה 17:00 הגיע נ.ע. לפרצה שליד הגדר, עבר אותה ואז נורה. בעדותו סיפר: לקראת ערב, בסביבות השעה 17:00, חזרתי לאזור הגדר מערבית לפרעון. לא ידעתי שיש חיילים שאורבים לפועלים. כמה מטרים אחרי הפתח בגדר, חטפתי כדור ברגל ימין. מיד התחלתי לרוץ לכיוון פרעון כי פחדתי שהחיילים יתפסו אותי. למרות הכאב העז והדימום המשכתי לרוץ בצליעה. אחרי 300 מטרים בערך מצאתי מונית חונה, עליתי עליה ונסעתי לבית החולים בטול-כרם. עשו לי צילומי רנטגן ואז נודע לי שפגעו בי שני כדורים. כאב לי מאוד, אבל למזלי הכדורים לא פגעו בעצם. אני אמור להשתחרר מבית החולים במהלך השבוע והרופאים אמרו לי שהפצעים יחלימו תוך זמן קצר. 1.2.21 – פציעתם של שני עובדים, גדר ההפרדה, ברטעה א-שרקייה ביום שני, 1.2.21, בסביבות השעה 6:30 בבוקר, הגיעו שני עובדים מאזור ג'נין לפרצה בגדר ההפרדה שממזרח למובלעת ברטעה א-שרקייה. מיד לאחר שחצו את הפרצה בגדר, הבחינו השניים בג'יפ צבאי במרחק של כמאה מטרים מהם, שהתקדם לעברם. הם החלו להימלט אולם החיילים בג'יפ ירו לעברם מיד כדור חי, שפגע ברגליו של אחד העובדים, יזיד דאווד, תושב עראבה, בן 23. בעדות שמסר ב-7.2.21 סיפר דאווד מה אירע באותו בוקר: ביום שני בבוקר הגעתי לפרצה בגדר ההפרדה יחד עם חבר שלי, שגם הוא עובד בישראל. עברתי דרך הפרצה ופתאום הגיע ג'יפ צבאי. רק התחלנו לברוח ואחד החיילים ירה כדור אחד לעברי, ממרחק של בערך מאה מטרים. הכדור פגע ברגליים שלי. בהתחלה, מרוב בהלה ופחד, לא הרגשתי שנפגעתי. רצתי עם חבר שלי למרחק של מאה מטרים בערך, לכיוון ברטעה, ואז התחלתי להרגיש כאבים ודממתי מאוד. אחר כך חבר שלי ובחורים נוספים שהיו שם עזרו לי לחזור דרך הפרצה שבגדר ופינו אותי ברכב פרטי שעמד שם למרפאה ביישוב שלי, עראבה. אבל לצערי, המרפאה הייתה סגורה, אז הזמנו אמבולנס שפינה אותי לבית חולים בג'נין. במיון טיפלו בי ועשו צילומי רנטגן. אחרי כמה שעות שוחררתי הביתה והרופאים הורו לי לנוח עד להחלמה המלאה, וקבעו ביקור חוזר למעקב. מאוחר יותר באותו יום, בסביבות השעה 15:30, חזר וסים אבו אל-ח'ייר, תושב סילת אל-חארית'יה בן 25, מעבודתו בישראל יחד עם עובדים נוספים. כשניסה לעבור דרך הפרצה שבגדר ירו חיילים ברגלו ממארב, ממרחק של כ-150 מטרים מערבית לו. בעדות שמסר ב-7.2.21 תיאר מה קרה: ביום שני, בערך בשעה 15:30, חזרתי הביתה יחד עם קבוצה של פועלים נוספים שעובדים בישראל. הגעתי לפתח בגדר ההפרדה ולא ראיתי באזור חיילים. ברגע שניסיתי לעבור בפתח שמעתי ארבע-חמש יריות. מסתבר שקבוצה של חיילים, אני לא יודע בדיוק כמה, ארבו לנו במרחק של בערך 150 מטרים מהפתח בגדר שבו עברנו וירו לעברנו ללא אזהרה. אחד הקליעים פגע לי בכף רגל שמאל. נפלתי מיד ופועלים שהיו לידי הרימו אותו והעבירו אותי דרך הפתח בגדר. הם הביאו אותי לרכב פרטי שהיה שם והסיע אותי לבית החולים הממשלתי בג׳נין. בבית החולים עשו לי צילומי רנטגן והוציאו לי רסיס מהרגל. ישנו רסיס נוסף שהרופאים העדיפו לא להוציא כי הם חששו שזה יפגע ברגל. הם גיבסו לי את הרגל ושחררו אותו הביתה באותו יום לנוח ולהחלים. אחרי הפציעה סבלתי מכאבים והגיע אלי רופא הביתה כדי לעקוב אחרי מצבי. 10.2.21 – פציעתו של נער בן 16, גדר ההפרדה, ברטעה א-שרקייה ביום רביעי, 10.2.21, בסביבות השעה 16:30, הגיעו שני בני דודים תושבי יעבד, לפרצה בגדר ההפרדה שממזרח למובלעת. השניים – ש. ע., בן 16, וא. ע., בן 17, ראו קבוצת עובדים חוזרת מישראל דרך הפרצה והחליטו לעבור בה. מיד לאחר שש. ע. עבר בפתח, ירו אנשי כוחות הביטחון ברגלו מתוך כלי-רכב שהיה במרחק של כמאה מטרים מהנערים. בעדות שמסר ב-11.2.21 תיאר מה קרה: התקדמתי לפתח בגדר, וקרוב המשפחה שלי היה מאחורי. ברגע שעברתי בפתח ירו עליי כדור שפגע בי ברגל שמאל. ברחתי כמה מטרים אחורה, ואז שמתי לב שאני מדמם מאוד. לא הייתי מסוגל להמשיך לרוץ ונפלתי על הקרקע. כמה חיילים ירדו מהרכב ורצו אליי אבל למזלי היו שם כמה פועלים ונהגים, שהרימו אותי מיד ופינו אותי במכונית פרטית למרפאה ביעבד. משם העבירו אותי באמבולנס לבית החולים הממשלתי בג׳נין. בבית החולים עשו לי צילומי רנטגן והתברר שהקליע נכנס ויצא דרך השוק השמאלית. ההורים שלי ובני משפחה הגיעו לבית החולים, ונשארתי שם כמה שעות כדי לקבל טיפול ואז השתחררתי הביתה. הרופאים לא רצו שאשאר בבית החולים כדי שלא אסתכן בהידבקות בקורונה.

9 מרץ 2021

עובדים פלסטינים עוברים בפרצה בגדר ההפרדה ליד פרעון שבאזור קלקיליה. צילום: אלכס ליבק, 6.6.20.

מדיניות הפתיחה באש

חיילים ארבו לפועלים פלסטינים וירו בהם בנוהל קר ומחושב, היכו ושברו את ידו של נער בן 15

מאז תחילת מאי 2020 תיעד בצלם חמישה אירועים בהם חיילים ארבו לפלסטינים שניסו להיכנס לישראל, לצורכי פרנסה, דרך פרצות בגדר ההפרדה באזור הכפר פרעון שמדרום לטול כרם. בארבעה מקרים החיילים ירו בפועלים ופצעו חמישה מהם. במקרה הנוסף החיילים היכו נער בן 15, עד שזרועו נשברה והוא סבל מדימום פנימי בבטנו. במרבית המקרים, לאחר הירי טיפלו החיילים בפצועים שנותרו במקום, ואמבולנס ישראלי שהגיע לגדר פינה את הפצועים למחסום אל-כפריאת הסמוך, שם חיילים צילמו את הפצועים ואת תעודות הזהות שלהם והם פונו באמבולנס של הסהר האדום לבית חולים בטול כרם. בכל יום נכנסים לישראל אלפי פלסטינים לצורך עבודה, ללא היתר, בהעדר כל ברירה אחרת: השגת היתרים כרוכה עבור רבים במכשולים בלתי עבירים שמציבה מדיניותה של ישראל, שמונעת במקביל פיתוח של כלכלה פלסטינית עצמאית. מאז התפרצות מגפת הקורונה הטילה ישראל הגבלות נוספות על כניסת פועלים לישראל, בין השאר באמצעות צמצום מספר ההיתרים שהיא מנפיקה ודרישה כי הנכנסים ישהו בישראל פרק זמן ממושך מבלי לשוב לביתם. ישראל מודעת היטב למציאות זו והיא אף מרוויחה ממנה בשל קיומו של כוח עבודה זול ומוחלש. הפגיעה בפלסטינים המנסים לחצות את הגדר אינה פרקטיקה חדשה או ייחודית לפרעון – כפי שבצלם תיעד ופרסם בעבר. בחודשים אוקטובר-דצמבר 2019 לבדם חיילים באותו מחוז ירו ירי חי ברגליהם של לפחות 17 פלסטינים שביקשו להיכנס לישראל דרך פרצות בגדר, וכדור מתכת מצופה גומי ברגליו של פלסטיני נוסף. אין כל דרך להצדיק את הכאתו של קטין או את הירי ברגליהם של פועלים שלא סיכנו איש. מעשים אלה נעשו ממארב – בידיעה שפלסטינים יעברו בפרצות שמיקומן ידוע היטב לצבא ובהמתנה לרגע שבו ניתן יהיה לפגוע בהם. חשוב להדגיש: הבחירה בהתנהלות זו אינה יוזמה מקומית של חיילים בודדים אלא יישום מדיניות שמתופעלת היטב. בהתחשב בכך, מובן גם שאיש לא יידרש לתת את הדין על המעשים המתוארים כאן – לא מי שביצעו אותם ולא מי שאישרו את ביצועם. תחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי גבה עדויות מעובדים תושבי האזור, שחלקם נפצעו מירי החיילים. חיילים הכו קשות נער בן 15, שברו את זרועו וגרמו לדימום פנימי בבטנו, 7.5.20 ביום חמישי,ה-7.5.20, בסביבות השעה 6:30, תכננו שני בני דודים תושבי הכפר פרעון, א.י., בן 15, ול.פ., בן 18, להיכנס לישראל דרך פרצה בגדר התיל שבאזור הכפר פרעון בכדי לחפש עבודה זמנית בישראל. כשעמדו ותצפתו על המקום, בצדה המזרחי של הגדר, הגיע למקום ג'יפ ועצר על כביש הביטחון, במרחק של כ-15 מטר מהם. מהג'יפ ירדו שלושה חיילים שצעקו לצעירים לעצור וירו כמה יריות באוויר. ל.פ. הצליח לברוח לכיוון בתי הכפר אולם א.י. נפל ארצה. שלושת החיילים רצו אליו, ואז בעט בו אחד מהם וחייל שני היכה אותו עם קת הרובה. א.י. איבד את הכרתו למספר דקות והחיילים נעמדו סביבו. בשלב הזה התאספו מספר תושבים שראו את מה שאירע, התקרבו אל א.י. והכניסו אותו למכוניתו של אחד התושבים, מבלי שהחיילים יביעו התנגדות כלשהי. התושב הסיע אותו לבית משפחתו ומשם לבית החולים ת'אבת ת'אבת שבטול-כרם, ביחד עם שניים מבני משפחתו. בבדיקות וצילומי רנטגן שעבר א.י. בבית החולים אובחנו דימום פנימי בבטן ושבר בזרועו הימנית. הוא אושפז במחלקת טיפול נמרץ עד ל-12.5.20, אז הועבר למחלקת כירורגית ילדים, משם שוחרר לביתו ב-14.5.2020. כך תיאר א.י. את תקיפתו בידי החיילים בעדות שמסר לתחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי ב-9.5.20: ב-7.5.20 בן דוד שלי ואני רצינו לעבור את הגדר כדי למצוא עבודה זמנית בישראל, לאותו יום, כדי שיהיה לנו כסף לקנות בגדים לחג. הגענו לגדר ההפרדה בסביבות השעה 6:30 בבוקר, ועצרנו כמה מטרים לפניה. פתאום הופיע ג'יפ צבאי וירדו ממנו שלושה חיילים. הם התחילו לירות ולצעוק עלינו לעצור. פחדתי מאוד, במיוחד כשראיתי שהחיילים רודפים אחרינו. נבהלתי מאוד. אני ובן דוד שלי התחלנו לרוץ מזרחה, לכיוון הבתים של הכפר, אבל אחרי שלושה או ארבע צעדים מעדתי על אבן ונפלתי על הבטן. כאב לי מאוד. התחלתי לצעוק ולא יכולתי לזוז ולנשום. בינתיים, הבן דוד שלי התרחק והצליח לברוח. החיילים הגיעו אליי ובזמן ששכבתי על הבטן אחד מהם בעט לי בגב והשני הכה אותי בכתף ימין עם הרובה שלו. מרוב כאבים מהנפילה והמכות כבר לא ידעתי מה קורה איתי ואיבדתי את ההכרה. התושב שהגיע לאזור במכוניתו ופינה את א.י. תאר את מה שראה: ראיתי ג'יפ צבאי שנסע מהר ועצר מול אחת הפרצות בגדר. שלושה חיילים ירדו ממנו. הם צעקו על שני צעירים, הורו להם לעצור וירו אש חיה באוויר. באותו זמן הייתי במרחק של 40-30 מטרים מהפרצה בגדר. ראיתי את שני הצעירים רצים. אחד מהם הצליח לברוח והשני ניסה לברוח ונפל על הקרקע בגלל אבנים. ראיתי את החיילים מגיעים לבחור שנפל. בינתיים יצאתי מהאוטו כדי לראות מה קורה. מאוחר יותר נודע לי שלצעיר שנפל קוראים א.י. התחלתי להתקדם אל הצעיר ששכב על הקרקע, שהיה מוקף בחיילים. יחד איתי באו כמה צעירים. הרמנו את א.י. ועזרנו לו להגיע עד למכונית שלי. החיילים לא התנגדו. הסעתי את א.י. לבית שלו והוא צעק ובכה מכאבים כל הדרך. כשהגענו לשם אמא שלו ואחיו נכנסו למכונית והסעתי אותם לבית החולים ת'אבת ת'אבת בטול כרם, ואז חזרתי הביתה. לא רק תקיפה, גם ירי חי: חיילים שארבו ליד פרצה בגדר ירו ברגלו של ע. ח., 3.5.20 ביום ראשון, 3.5.20, בסביבות השעה 6:45, הגיעו ו.ח., בן 55 ושני בניו הבגירים, תושבי הכפר ד'ינאבה שבמחוז טול-כרם, לשער חקלאי ממערב לכפר פרעון. השלושה מחזיקים בהיתרי כניסה חקלאיים לאדמותיהם שמעבר לגדר ההפרדה והשער היה אמור להיפתח בשעה 7:00, אלא שהחיילים לא הגיעו. בשעה 7:30 התייאשו השלושה והחליטו, יחד עם אנשים נוספים שהמתינו במקום, לנסות לעבור בפרצה סמוכה בגדר. מיד לאחר שעברו בפרצה ירו חיילים ממארב, ללא אזהרה, ירי חי באחד הבנים, ע. ח., בן 31, ופצעו אותו ברגל שמאל. הוא פונה באמבולנס ישראלי למחסום אל-כפריאת הקרוב, ומשם נלקח באמבולנס של הסהר האדום לבית החולים ע"ש ת'אבת ת'אבת בטול-כרם. החיילים לא אפשרו לאביו ואחיו ללוותו והורו להם לעזוב את המקום. בעדות שמסר לתחקירן בצלם בטלפון ב-6.5.20 סיפר ע.ח., נשוי ואב לארבעה: חיכינו לחיילים שהיו אמורים להגיע לפתוח את השער בשעה 7:00 ובינתיים הגיעו עוד ארבעה אנשים. כשהחיילים לא הגיעו עד 7:30 החלטנו להיכנס לאזור התפר דרך אחת הפרצות בגדר שליד השער החקלאי. אני עברתי ראשון. הספקתי לעבור וללכת צעד או שניים ומיד ראיתי שני חיילים שהתחבאו בין עצי הזית ממערב לגדר, במרחק של 15-10 מטרים ממני. אחד מהם ירה ארבע או חמש יריות ואחד הכדורים פגע לי בכף רגל שמאל. נפלתי מיד על הקרקע. אחד החיילים צעק עלינו לעצור וכולם עצרו ולא זזו. שני החיילים התקרבו אלי ואחד מהם התחיל להגיש לי עזרה ראשונה. תוך פחות משתי דקות הגיע אמבולנס ישראלי וקבלתי טיפול במקום. אחר כך האמבולנס פינה אותי למחסום אל-כפריאת, שם החיילים צילמו אותי ואת תעודת הזהות שלי, ואמבולנס פלסטיני שחיכה שם לקח אותי לבית חולים בטול כרם. בבית החולים בדקו וצילמו אותי, והוציאו את הקליע שחדר לרגל שמאל. אחרי שלושה ימים שוחררתי הביתה עם גבס על הרגל. חיילים שארבו ליד פרצה בגדר ירו ברגלו של א. ע., 7.5.20 ביום חמישי, 7.5.20, בסביבות השעה 6:00 בבוקר, הגיע א.ע., קבלן בניין בן 39, תושב מחנה הפליטים טול-כרם, נשוי ואב לארבעה, לשער החקלאי שליד פרעון. א.ע. החזיק בהיתר כניסה, אך ההיתר חייב אותו להישאר בישראל במהלך כל חודש הרמדאן, ולפיכך החליט שלא להשתמש בו ולהיכנס דרך אחת הפרצות בגדר שלידן המתינו כמה עשרות פלסטינים. אחרי שעבר בפרצה ירו בו חיילים ממארב, מבלי לתת לו אזהרה אפקטיבית, ופצעו אותו ברגל ימין. א.ע. פונה באמבולנס ישראלי למחסום אל-כפריאת, שם צילמו החיילים אותו ואת תעודות הזהות שלו. משם הוא נלקח באמבולנס של הסהר האדום לבית החולים ע"ש ת'אבת ת'אבת בטול-כרם. בעדות שמסר א.ע. ב-9.5.20 הוא תיאר את מה שאירע: התקדמתי אל אחת הפרצות בגדר, וראיתי עשרות פועלים שחיכו לעבור בפרצות. עברתי את התלתלית ואת הגדר והלכתי עוד כמה צעדים עד שהגעתי לכביש הביטחון. פתאום הופיעו שני חיילים שיצאו מבין עצי הזית. הם ירו כדור אחד באוויר וכדור אחד שפגע ברגל ימין שלי, מתחת לברך. הרגשתי כאב חזק ונפלתי על הקרקע. לא שמעתי שום קריאות אזהרה של החיילים. שני החיילים, שאחד מהם היה רעול פנים, נגשו אלי ואז הגיעו עוד חיילים. אחד מהם אמר בעברית לחייל אחר לאזוק לי את הידיים. הצגתי להם את ההיתר החדש שלי, והם לא אזקו לי את הידיים. אחד מהם ניסה לעצור את הדימום מהרגל שלי. חייל אחר הזמין אמבולנס שהגיע תוך דקה או שתיים. קיבלתי עזרה ראשונה, ואחרי 15-10 דקות פינו אותי באמבולנס למחסום אל-כפריאת, שם החיילים צילמו אותי ואת תעודת הזהות שלי ואז אמבולנס פלסטיני שחיכה לי פינה אותי לבית חולים בטול-כרם. בבית החולים עברתי בדיקות וגיבסו לי את הרגל מהירך עד כף הרגל. אחרי שלוש שעות העבירו אותי לבקשתי לבית חולים פרטי בטול כרם ומשם השתחררתי בערב עם הוראה לנוח ולא לדרוך על הרגל. חיילים שארבו ליד פרצה בגדר ירו ברגליהם של ס.ס. וח.ק., 10.5.20 ביום ראשון, 10.5.20, בסביבות השעה 7:00 בבוקר, הגיעו ס. ס., תושב טול-כרם בן 21, ודודו, ח. ק., תושב מחנה הפליטים אל-פארעה שמצפון-מזרח לשכם, בן 58, לאחת הפרצות שבגדר ועברו בה. כשהגיעו השניים לכביש הביטחון שבין הגדרות ירו בהם חיילים שהגיחו מבין עצי הזית שממערב לגדר ופצעו את שניהם ברגליהם. גם הפעם קיבלו השניים עזרה ראשונה מהחיילים, הועברו באמבולנס ישראלי למחסום אל-כפריאת, שם צולמו הם ותעודות הזהות שלהם, ופונו משם באמבולנס של הסהר האדום פינה לבית החולים ע"ש ת'אבת ת'אבת בטול-כרם. בעדות שמסר ב-20.5.20 סיפר ס.ס.: נכנסתי ראשון דרך אחת הפרצות והתקדמתי עד לאמצע כביש הביטחון. דוד שלי הלך אחרי. לא ראיתי חיילים באזור עד שפתאום ירו עלינו בערך ארבעה כדורים, בלי אזהרה מוקדמת או קריאות לעצור. נפגעתי בקרסול שמאל ובאזור הברך הימנית. לא ראיתי את החיילים שירו, אבל אחרי הירי שמעתי אותם ממרחק של 15-10 מטרים מאתנו. ניסיתי לברוח כמה מטרים עד שנפלתי. בערך שישה חיילים התאספו סביבי מיד ואחד מהם ניסה לעצור את הדימום עם חתיכות בד. דיממתי הרבה וכאב לי מאוד. לא יכולתי לעמוד. החיילים השכיבו את דוד שלי לידי וראיתי שגם הוא נפצע ברגל. תוך כמה דקות החיילים לקחו אותנו באלונקות לשער החקלאי של פרעון, שנמצא מאה מטרים משם, ותוך חמש דקות הגיע אמבולנס ישראלי והצוות נתן לנו טיפול ראשוני ופינה אותנו למחסום אל-כפריאת. החיילים צילמו אותנו ואת תעודות הזהות שלנו, ואמבולנס של הסהר האדום פינה אותנו לבית חולים בטול כרם. בבית החולים הרופאים בדקו אותי ועשו לי צילומי רנטגן וגילו שיש חורי כניסה ויציאה של הכדור ברגל שמאל ופציעה מתחת לברך ימין. דוד שלי נפגע מכדור שנכנס לרגל ימין מתחת לברך ונשאר בפנים. הייתי בבית החולים 6 שעות בערך ואז שחררו אותי הביתה עם תרופות להמשך טיפול במרפאה האורטופדית של בית החולים. כרגע אני לא עובד ונעזר בקביים כדי להסתובב בבית.

18 יוני 2020