מיפלח משארקה, בן 35
ביום שלישי, 14.9.04, בסביבות 5:00, שמעתי דפיקות על הדלת של הבית. פתחתי את הדלת ויצאתי החוצה. ראיתי מספר גדול של חיילים עומדים מול הבית. אחד החיילים ניגש אלי ואמר לי שקוראים לו קפטן שרון ושהוא האחראי על האזור בשב"כ. הוא היה לבוש בגדים אזרחיים. הוא דרש ממני להוציא את כל מי שבבית. בבית גרים המשפחה שלי, אמא שלי, אישתו של אחי, פלאח, ואחי עיסא. ביקשתי מבני המשפחה לצאת מהבית ואחד החיילים הוביל אותנו לבית של אבו דאוד שנמצא כמאה מטרים צפונית מזרחית לבית שלנו. בבית של אבו דאוד, המפקד דרש ממני ומאישתו של פלאח, כיפאיה משארקה, ללכת עם החיילים לבית של אחי, אחמד, שנמצא בין הבית שלנו לבית של אבו דאוד. הם אמרו שהם יודעים שפלאח נמצא שם. הם נתנו לכיפאיה רמקול כדי לקרוא לפלאח שיסגיר את עצמו. כיפאיה קראה לבעלה ברמקול, אבל הוא לא ענה. אחר כך, המפקד דרש ממני לקרוא לו ברמקול אבל גם לי הוא לא ענה.
המפקד הורה לי בערבית להיכנס לבית של אחמד. החיילים הוציאו מהבית את המשפחה של אחמד ואני נכנסתי. פתחתי את החלונות ואת הדלתות, כמו שהמפקד אמר לי לעשות וקראתי לפלאח. לא ראיתי אותו והוא לא ענה לי. יצאתי מהבית והלכתי למקום שבו עמדו החיילים. כמה חיילים הקיפו את הבית ואחרים נכנסו לבתים של השכנים. אני מעריך שהיו שם בסך הכל כעשרים חיילים. הודעתי למפקד שלא מצאתי אף אחד בתוך הבית.
אחר כך, ראיתי חיילים זורקים ארבעה רימוני יד אל תוך הבית ושמעתי פיצוצים בתוך הבית של אחמד. המפקד הורה לי להיכנס לבית של מוסטפא חמדאן, שנמצא ליד הבית של אחמד, לפתוח את הדלתות ואת החלונות ולקרוא לפלאח בתוך הבית. נכנסתי לבית של מוסטפא חמדאן. הבית היה ריק כי החיילים פינו את הדיירים. כשיצאתי ממנו, החיילים נכנסו פנימה וערכו בו חיפוש. אני נשארתי בחוץ.
אחר כך, המפקד אמר לי להיכנס לבית אבו נג'יב א-שעלה, שנמצא ממערב לבית של אחמד, לפתוח את הדלתות והחלונות ולקרוא לפלאח. נכנסתי ולא מצאתי אף אחד. יצאתי והחיילים נכנסו פנימה. נשארתי בחוץ עם עוד חיילים. אחר כך, המפקד הורה לי להיכנס לבית של אבו חסן א-ניב, לפתוח את הדלתות והחלונות ולקרוא לאחי. נכנסתי וגם הפעם לא מצאתי אף אחד. המפקד הורה לי להיכנס לבית של אבו מג'די א-זעבוט כדי לחפש את פלאח. החיילים אמרו לי להיכנס בכזה אופן גם לעוד בתים. בסך הכל נכנסתי לשבעה בתים אבל לא מצאתי את פלאח. החיפושים בתוך הבתים הסתיימו בסביבות השעה 11:00.
אחר כך, החיילים הושיבו אותי למשך שעה ליד הבית של אחמד. בזמן הזה, החיילים שהקיפו את הבית זרקו פנימה רימונים. אחרי כשעה, המפקד אמר לי שעכשיו הולכים להיכנס לבית של אחמד כדי לקרוא לפלאח. בסביבות השעה 13:00, נכנסתי לבית של אחמד וערכתי בו חיפוש. בזמן שחיפשתי בין העפר וההריסות ראיתי את פלאח יושב בפינה של אחד החדרים בבית. הוא נראה מותש לגמרי והפנים שלו היו מלאים עפר ועשן. אמרתי לו: "אחי פלאח, תסגיר את עצמך. הכלא עדיף ממוות". הוא אמר: "בוא שב פה". ברגע זה כלב גדול בצבע חום כהה נכנס פנימה. על הגוף של הכלב הוצמד מכשיר בחגורה מעור. פלאח ירה על הכלב עם הנשק שלו, מסוג קלאצ'נקוב. אני נשארתי צמוד לפינת החדר ולא יכולתי לזוז.
באותם רגעים, החיילים התחילו לירות לתוך הבית ולזרוק רימוני יד. אני ופלאח כיסינו את הראשים שלנו בשמיכה בזמן הירי. פלאח היה פצוע ביד ימין כתוצאה מהתמוטטות של קיר עליו. נשארתי בתוך הבית עד ששמעתי את המואזין קורא לתפילת אחר הצהרים. ישבתי בפינה ולא זזתי. במשך כל הזמן הזה הירי של החיילים לעבר הבית נמשך. ואז פלאח קם והלך להתרחץ לקראת התפילה. הוא אמר לי לצאת מהבית ושהוא יישאר בתוכו. בזמן הזה, החיילים קראו לי לצאת. אחרי התפילה, שמעתי פיצוץ אדיר בתוך הבית שבו הייתי וכנראה איבדתי את ההכרה.
התעוררתי כשאחי אחמד הסיר מעלי ומעל פלאח את העפר וההריסות. ניגשתי לפאלח והוא ביקש ממני לנגב לו את הפנים ולתת לו לשתות מים. אחר כך, אחמד הוציא אותי מהבית. יצאתי עם הידיים מעל לראש לכיוון החיילים. החיילים קשרו לי את הידיים, כיסו לי את העיניים והכניסו אותי לג'יפ צבאי.
הג'יפ לקח אותי למת"ק בטול כרם ושם המפקד שרון חקר אותי. הוא שאל אותי למה לא יצאתי מהבית כשביקשו ממני. אמרתי לו שפחדתי כשהחיילים ירו וזרקו רימוני יד. הוא התחיל לקלל אותי. נשארתי במת"ק בערך שעתיים ואז החיילים הכניסו אותי לג'יפ צבאי והחזירו אותי. הם הורידו אותי בצומת שוויקה בטול כרם. משם, אחד האזרחים הסיע אותי לנור א-שמס. הייתי מותש לגמרי ועייף משאיפת הגז והאבק בתוך הבית של אחמד. מאוחר יותר שמעתי שפלאח נפטר מפצעיו בבית החולים בילינסון בישראל.
מיפלח חסן נעים משארקה, בן 35, נשוי ואב לארבעה, הוא מובטל תושב מחנה הפליטים נור א-שמס שבטול כרם. עדותו נגבתה על-ידי עבד אל-כרים סעדי במחנה הפליטים נור א-שמס ביום 15.09.04