אחמד איבראהים, בן 16
לפני בערך חודש, באמצע חודש אוגוסט, התחלתי לעבוד בעמותת הסיוע הרפואי הפלסטיני ברמאללה. התפקיד שלי הוא להעביר חולים על אלונקה, בין שני מחסומי העפר שבמחסום סורדא. המחסום נמצא בין ביר זית ורמאללה. הצבא הישראלי הציב מחסום עפר אחד ממול סורדא ומחסום עפר שני ליד הכניסה לאל- בירה, כך שמכוניות לא יכולות לעבור באזור הזה. המרחק בין שני מחסומי העפר הוא כקילומטר. באזור המחסום יש לנו שולחן, שמשייה ושלט שעליו כתוב שם העמותה ואנחנו נמצאים שם באופן קבוע.
ביום שבת, 13.9.03, בסביבות 15:30, הייתי במחסום סורדא עם עובד נוסף ששמו מוחמד סארי, בן 17. ג'יפ צבאי הגיע מכיוון הכביש העוקף של התנחלות דולב. הג'יפ עצר ליד השולחן שלנו, שנמצא באמצע הדרך. שלושה חיילים ירדו ממנו. אחד מהם היה גבוה, מקריח, בעל גוון עור בהיר, מבנה גוף בינוני ונראה כבן 55. היה לו שפם. החייל השני היה נמוך, בעל מבנה גוף רזה, גוון עור כהה ונראה כבן 25. אני לא זוכר איך נראה החייל השלישי. ראיתי שחייל רביעי נשאר בתוך הג'יפ מאחורי ההגה. החייל המבוגר קרא לי: "בוא, בוא" וסימן לי ביד שאבוא אליו. קמתי מהשולחן וניגשתי אליו. הוא הורה לי להראות לו את תעודת הזהות שלי. אמרתי לו שאין לי תעודת זהות, אבל יש לי תעודת לידה. נתתי לו אותה והוא אמר לי בערבית: "לך ותביא את העגלה". הוא התכוון כנראה לאלונקה. הבאתי את האלונקה והוא אמר לי בעברית: "תסובב". הוא התיישב על האלונקה והבנתי מהסימן שעשה באצבע שהוא רוצה שאסובב אותו. התחלתי להסיע את האלונקה והוא ושאר החיילים צחקו. הוא דיבר בעברית ולא הבנתי מה הוא אמר. הלכתי כעשרה מטרים והחייל סימן לי לעצור ולהסתובב. הוא קפץ מהאלונקה. ביקשתי ממנו את תעודת הלידה שלי בחזרה אבל הוא הרים את האצבע האמצעית, בתנועה גסה, ולא החזיר לי את התעודה. הוא קרא למוחמד סארי ודיבר איתו בעברית. אני עזבתי את שניהם וחזרתי לשולחן, כי החייל לא הסכים להחזיר לי את תעודת הלידה שלי. החייל כנראה אמר גם למוחמד שיסיע אותו על האלונקה, כי ראיתי את מוחמד מסיע אותו חמישה או שבעה מטרים. כשהם חזרו, החיילים עזבו אותנו ונסעו לכיוון בית אל.
ראוי לציין שההתנהגות הזו של החיילים פוגעת בנו ומשפילה אותנו, גם בגלל שאנחנו נציגים של עמותת הסיוע הרפואי הפלסטיני.
אחמד סאטי מוחמד איבראהים, בן 16, הוא תושב אל-מזרעה אל-ר'רבייה שבמחוז רמאללה. את עדותו גבה איאד חדאד, במחסום סורדא, ב-18.9.03