היעדר דין וחשבון

חקירת מצ"ח קבעה: שני נערים נהרגו מירי חי של הצבא, למרות שהצבא ירה לטענתו רק כדורי "גומי"

מימין לשמאל: מוחמד ואוסייד קאדוס. התמונות באדיבות המשפחה
מימין לשמאל: מוחמד ואוסייד קאדוס. התמונות באדיבות המשפחה

ב-25.2.15 הודיעה הפרקליטות הצבאית לבצלם על סגירת תיק החקירה אודות הריגתם של הנערים מוחמד ואוסייד קאדוס בכפר עיראק בורין במארס 2010. זאת לאחר חקירה שנמשכה חמש שנים ושממצאיה, כפי שדווחו על-ידי הפרקליטות, מופרכים לחלוטין: מחד נקבע כי החקירה העלתה כי הירי היחיד שבוצע באירוע היה של כדורי גומי, ומאידך אישרה החקירה כי הנערים, שאיש אינו חולק על-כך שנהרגו מירי הצבא, נפגעו מאש חיה. בעקבות מסקנות חסרות שחר אלה החליטה הפרקליטות שלא להעמיד איש לדין. בקשת בצלם לקבל את העתק תיק החקירה נדחתה. בצלם פנה בשנית וקבל על נימוק דחיית הבקשה, ורק בסוף מאי 2015 אושרה הבקשה עקרונית.

בני הדודים מוחמד קאדוס, בן 15, ואוסייד קאדוס, בן 17, נהרגו ב-20.3.10 בכפר עיראק בורין הסמוך לשכם. במכתב, ששלח לבצלם ב-25.2.15 רס"ן הראל וינברג, סגן הפרקליט לעניינים מבצעיים, נאמר כי החקירה העלתה שבעת האירוע, הירי היחיד שבוצע היה של סגן מפקד הגדוד, קצין בדרגת רס"ן, שירה לעבר "מספר מפרי סדר שהיו במרחק של 60-50 מטרים ממנו, ואשר יידו אבנים בצורה מאסיבית לעבר שלושת החיילים [בכוח]". כן נמסר שהממצאים הרפואיים העלו אמנם כי בני הדודים קאדוס נורו כנראה מאש חיה, אך החקירה לא הצליחה ליישב זאת עם טענתו של הקצין כי ירה במהלך האירוע רק כדורי מתכת מצופי גומי. לדברי הפרקליטות, כיוון שבנסיבות האירוע ירי כזה היה בהתאם לפקודות, לא היה מקום להעמיד לדין את הקצין. לבסוף נאמר גם כי הקצין ננזף פיקודית בעקבות האירוע, אך זאת לגבי כשלים בהתנהלותו לאחר הירי, ולא לגבי הירי עצמו.

חקירת המצ"ח של האירוע, בחינת התיק על-ידי הפרקליטות והשלמות החקירה של מצ"ח ארכו כמעט חמש שנים. ממצאי החקירה היו זהים כמעט לחלוטין לאלו שהעלה תחקיר הרמטכ"ל, שפורסם כחודש לאחר קרות האירוע. עובדה זו מעוררת תהיות קשות בדבר יעילותם ועצמאותם של תהליכי החקירה הממושכים ולגבי האפקטיביות שלהם.

התוצאות המופרכות ממחישות היטב את יכולות החקירה המוגבלות של מצ"ח. אכן, כפי שנכתב בהודעת הפרקליטות הצבאית, הממצאים הרפואיים מעידים כי בני הדודים קאדוס נהרגו, קרוב לוודאי, מירי חי. לפיכך, ראוי היה לבדוק באופן נמרץ וביקורתי את טענת הכוחות בשטח כי באירוע בוצע אך ורק ירי של כדורי מתכת מצופים גומי וכי הירי בוצע רק על-ידי הקצין. יתרה מכך, מתשובת הפרקליטות עולה כי אין חולק על כך שהשניים נהרגו מירי הצבא. לאור הממצאים המובהקים הללו, כשלונן של מצ"ח ושל הפרקליטות הצבאית בהתמודדות עם טענתו של הקצין היורה כי לא ירה ירי חי זועק לשמיים.

התחקיר שערך בצלם מוגבל לאמצעי החקירה העומדים לרשות הארגון: גביית עדויות מעדי ראיה פלסטינים ובינלאומיים, בחינת מסמכים רפואיים הנמצאים ברשות משפחות ההרוגים וכדומה. למצ"ח לעומת זאת הייתה נגישות, מכוח חוק, לכל חייל שהיה בזירה, לכל כלי הנשק ועוד ועוד. מטבע הדברים, חשודים בעבירות על החוק לא ימהרו תמיד להפליל את עצמם מרצונם או לחשוף את מלוא המידע שברשותם. לפיכך, מצופה מרשות חקירה לדעת כיצד להתמודד עם עדויות שקר של חשודים ושל עדי ראייה ולהגיע לחקר האמת, ודאי וודאי כשברשותה ראיות תומכות.

תצלום הרנטגן של ראשו של אוסייד קאדוס לאחר שנהרג. בצילום ניתן לזהות קליע מתכת מחודד שחדר לגולגולת.
תצלום הרנטגן של ראשו של אוסייד קאדוס לאחר שנהרג. בצילום ניתן לזהות קליע מתכת מחודד שחדר לגולגולת.

בצילום ניתן לזהות קליע מתכת מחודד שחדר לגולגולת. בצלם טרם קיבל לידיו את תיק החקירה ולפיכך אין בידינו מידע על פעולות החקירה שנעשו בתיק ואין זה ידוע מדוע נדרשו למצ"ח ולפרקליטות קרוב לחמש שנים כדי לחקור את האירוע, לבצע השלמות חקירה ולקבל החלטה בתיק. לאחר קבלת ההודעה על סגירת תיק החקירה, פנה בצלם למצ"ח בבקשה לקבל העתק ממנו, על מנת לבחון האם להגיש ערר על ההחלטה לסגור את התיק, אך נענה בשלילה בנימוק כי במקביל להחלטה לסגור את התיק, הוחלט לפתוח בהליך של נזיפה פיקודית, וכל עוד ההליך הזה מתקיים, לא יהיה ניתן להעביר את העתק התיק. בצלם פנה למצ"ח בעניין זה בשנית, בציינו בין היתר כי הליך נזיפה פיקודית אינו הליך פלילי, בעוד העברת התיק לשם בחינת הגשת ערר הינה חלק מההליך הפלילי, ואין זה סביר כי ההליך הפלילי, שגם כך נפגם ממשך הזמן הארוך מקרות האירוע, ימשיך ויפגע בשל הליך שאינו פלילי. רק ב-28.5.15 הודיעה מצ"ח לבצלם כי הבקשה לקבלת העתק התיק אושרה עקרונית, לאחר שהתיק יעבור צנזורה צבאית.

רקע:

ב-20.3.10 הרגו חיילים שני נערים בכפר עיראק בורין הסמוך לשכם. דובר צה"ל קבע כי השניים נהרגו מירי כדורי מתכת מצופים גומי בעת שהשתתפו בהפגנה אלימה ובלתי חוקית. תחקיר שערך בצלם סתר קביעות אלה ולאחר כמה ימים הודיעה הפרקליטות הצבאית הראשית, באופן חריג באותה התקופה, כי מצ"ח תפתח בחקירה לבדיקת נסיבות האירוע.

ביום שבת, ה-20.3.10, התקיימו בכפר עיראק בורין עימותים בין צעירים מהכפר שיידו אבנים על חיילים. מוחמד קאדוס, בן 15, ואוסייד קאדוס, בן 17, תושבי הכפר, נפצעו מירי ופונו לבית החולים בשכם. מוחמד מת מפצעיו כמה דקות לאחר שהגיע לבית החולים. אוסייד מת מפצעיו למחרת.

עוד ביום האירוע פרסם דובר צה"ל הודעה בה קבע כי כוחות צבא שהגיעו לכפר נתקלו בהמון פלסטיני שיידה לעברם אבנים. על-פי ההודעה, הכוחות השיבו באמצעים לפיזור הפגנות שכללו ירי כדורי מתכת מצופים גומי וזיהו פגיעה בשני פלסטינים שפונו מהמקום. דובר צה"ל הדגיש כי לא נעשה שימוש בירי חי וכי מפרי הסדר נפגעו מכדורי מתכת מצופים גומי שנורו בהתאם לנהלים. תחקיר בצלם סתר לחלוטין הודעה זו. ראשית, מהתחקיר עלה כי שני הנערים נהרגו בשעה שעמדו בריחוק מן החיילים ולא היוו סכנה שתצדיק ירי של כדורי מתכת מצופי גומי. שנית, הממצאים הרפואיים ותחקיר השטח מצביעים על כך שהשניים נפגעו מירי של כדורים חיים ולא מכדורים מצופים גומי. צילום רנטגן של ראשו של אוסייד קאדוס, שבו נראה הקליע בתוך ראשו, ותמונות של פתח הכניסה ויציאה של הקליע שפגע במוחמד קאדוס מעמידים בספק את דבריו של דובר צה"ל, לפיהם באותו יום השתמשו הכוחות רק בכדורי "גומי". בנוסף, עדי ראיה מסרו לבצלם כי במהלך ההפגנה ירו כוחות הביטחון גם כדורים חיים, והעבירו לבצלם סרטון וידיאו שצולם באותו היום, על ידי מתנדב בינלאומי, בו נשמע בבירור קול של ירי חי.

בעקבות חשיפת ממצאים אלה התעורר דיון תקשורתי סביב האירוע. ב-23.3.10 הודיע דובר צה"ל כי הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף אביחי מנדלבליט, הורה על פתיחת חקירת מצ"ח לבדיקת נסיבות האירוע. באותה תקופה הייתה זו החלטה חריגה, שכן עד לשינוי במדיניות החקירות באפריל 2011, הצבא סירב לפתוח בחקירת מצ"ח ברוב המכריע של המקרים שבהם נהרגו פלסטינים בידי כוחות הביטחון והסתפק בתחקיר המבצעי שעורכת היחידה האחראית למקרה.

פריטים מומלצים

מפגינים בבילעין. צילום: שרית מיכאלי, בצלם, 1.4.22

מדיניות הפתיחה באש

חיילים ירו ירי "טוטו" ללא הצדקה בצעיר ופצעו אותו במהלך הפגנה בבילעין

ביום שישי, 1.4.22, בסביבות השעה 13:30, יצאה מהכפר בילעין שממערב לרמאללה תהלוכה לציון "יום האדמה" שחל יומיים קודם לכן. כ-150 משתתפי התהלוכה, פלסטינים ופעילים ישראלים ובינלאומיים, צעדו כקילומטר ועצרו במרחק של כמאה מטרים מגדר ההפרדה. המפגינים הניפו דגלים וקראו סיסמאות נגד הכיבוש. בצידה השני של הגדר עמדו לפחות שלושה חיילים על עמדה מוגבהת וממוגנת הצמודה לגדר. לאחר כעשר דקות, התקדמו כעשרה צעירים, בהם עהד תמימי, בת 21, ובן דודה אוסאמה תמימי, בן 26, לכיוון הגדר ונעצרו במרחק של כשני מטרים ממנה. הצעירים קללו את החיילים וחלקם יידו אבנים לעברם ולעבר הגדר. החיילים שבעמדה הממוגנת ירו לעברם רימוני גז מדמיע והשליכו לעברם רימוני הלם. ג'יפ צבאי יצא משער בגדר והחיילים שישבו בו ירו עשרות רימוני גז מדמיע. עהד תמימי ברחה מענני הגז בדרך הסיור העוברת במרחק של כעשרה מטרים מהגדר ובמקביל לה. לאחר שהחיילים ירו כדור בקוטר 0.22 אינץ' ("טוטו"), רץ אליה בן דודה אוסאמה תמימי. בשלב זה ירה אחד החיילים בעמדה המוגבהת שני כדורי "טוטו" נוספים שפגעו באוסאמה, אחד בכף רגלו והשני בזרועו. פרמדיקים שהמתינו במקום הגיש לו עזרה ראשונה והוא פונה במכונית פרטית לאמבולנס של הסהר האדום שלקח אותו למרכז הרפואי פלסטין ברמאללה. בבית החולים התברר ששני הכדורים שחדרו לגופו יצאו מן הצד השני והוא טופל ושוחרר למנוחה בביתו לאחר כמה שעות. הירי שביצעו החיילים במקרה זה משקף את מדיניות הפתיחה באש של ישראל בשטחים, במסגרתה ירי אש חיה – עליה נמנים כדורי ה"טוטו" – לא נעשה רק כאמצעי אחרון, רק בהעדר ברירה אחרת, ורק כאשר נשקפת סכנת חיים לחיילים. במקום זאת, ירי כזה נעשה גם נגד מפגינים שאינם מסכנים את חייו של איש. למרות אי חוקיותה, מדיניות זו – המבוססת על זלזול בוטה בחייהם, בגופם ובשלומם של הפלסטינים – זוכה לגיבוי גורף מהדרג המדיני ומקצינים בכירים בצבא. בהתחשב בכך, מובן שגם הפעם איש לא יידרש לתת את הדין על הירי. עהד תמימי, בת 21, תושבת א-נבי סאלח, סיפרה בעדות שמסרה ב-1.4.22 לתחקירן בצלם איאד חדאד על הירי בהפגנה: הגענו לאזור של גדר הפרדה בשעה 14:00, וראינו שהחיילים כבר מחכים לנו מאחורי הגדר. ראיתי שלושה חיילים עומדים בעמדה הממוגנת שעל הגדר. שניים מהם היו חמושים במטולים לירי גז מדמיע וכדורי גומי, ובאמצע ביניהם עמד צלף שהיה חמוש ברובה לירי כדורי "טוטו". בערך עשר דקות אחרי שהגענו לשם, התקדמתי עם קבוצה של בערך עשרה מפגינים עד למרחק של שני מטרים מהגדר כדי להתגרות בחיילים. כמה מהבחורים יידו אבנים. שמעתי את אחד החיילים קורא בשם שלי. אני לא יודעת איך הוא הכיר אותי. הוא אמר לי "תמימי, לכי מכאן". הבחורים צעקו וקיללו את החיילים, והחיילים זרקו כמה רימוני הלם כדי להפחיד ולהרחיק אותם. אחר כך הם ירו וזרקו כמה רימוני גז מדמיע, שנפלו רחוק מאיתנו. התרחקנו בגלל ריח הגז. באותם רגעים נכנס ג'יפ צבאי דרך שער בגדר, והחיילים ירו ממנו צרור גדול של עשרות רימוני גז מדמיע בבת אחת. הגז התפזר על שטח גדול והגיע עד לקהל המפגינים, שהיו במרחק של יותר מ-100 מטר מהגדר. ניסיתי להתרחק מהגז והתקדמתי בדרך העפר שמקבילה לגדר. הייתי במרחק של עשרה מטרים בערך מהחיילים ופתאום הצלף ירה כדור טוטו. נבהלתי ונלחצתי ולא ידעתי מה לעשות. הצעירים והעיתונאים צעקו לי "תברחי, תברחי, הוא יורה עליך". בן דוד שלי, אוסאמה תמימי, רץ אליי וניסה להרחיק אותי מטווח הירי. בזמן ששנינו ניסינו להתרחק הירי של כדורי הטוטו התחדש. שמעתי כמה יריות, קשה לקבוע בדיוק כי הצליל של ירי הטוטו עמום. אחד הכדורים פגע באוסאמה בכף הרגל והוא נפל ואז עוד כדור פגע לו בזרוע הימנית. הוא קם מהר ושנינו ניסינו לברוח משם. התרחקנו בריצה בערך 30 מטרים ואז אוסאמה נפל ולא היה מסוגל לקום ולהמשיך לרוץ. כמה פרמדיקים ניגשו אליו, נתנו לו עזרה ראשונה והוא פונה במכונית אזרחית לבית חולים ברמאללה. אחרי הירי נגמרה ההפגנה וכולם עזבו. מאוחר יותר הלכנו לראות את אוסאמה בבית החולים. התברר שהפגיעות שלו לא מצריכות אשפוז. הכדורים שפגעו בו חדרו ויצאו. טיפלו בו והוא שוחרר הביתה. אלוהים חס עליו והוא ניצל בנס. עד עכשיו אני בהלם ממה שקרה. אוסאמה תמימי, בן 26, תושב א-נבי סלאח, סיפר בעדות שמסר ב-3.4.22 לתחקירן בצלם איאד חדאד על פציעתו: התהלוכה הגיעה ליעד שלה בסביבות השעה 14:00, וכל המפגינים נעצרו במרחק של 100 מטר מהגדר. כמה בעלי תפקידים נאמו נגד הכיבוש וההתנחלויות. 3 חיילים עמדו בעמדה ממוגנת מהצד השני של הגדר וכיוונו את הרובים שלהם אל המפגינים. בערך עשר דקות אחרי שהתחילו הנאומים הייתי בקבוצה של אולי עשרה צעירים שהתקדמה לכיוון הגדר. אני וחלק מהצעירים קיללנו את החיילים וצעקנו עליהם כדי להרגיז אותם. החיילים ירו רימוני גז מדמיע והשליכו רימוני הלם כדי לפזר אותנו. כמה מהצעירים זרקו אבנים לכיוון החיילים בעמדה הממוגנת ואז החיילים זרקו כמה רימוני גז מדמיע לכיוון שלנו, והתרחקנו קצת. כשהגז המדמיע התפוגג שוב התקרבנו לגדר ואז החיילים זרקו הרבה מאוד רימוני גז מדמיע. חלק מהבחורים נסוגו וברחו בגלל ריח הגז. ברחתי עם עוד ארבעה צעירים לכיוון הגדר, כי הרוח שנשבה נשאה את הגז מהגדר והלאה. נצמדנו לגדר כי חשבנו שהחיילים לא יוכלו לירות לכיוון שלנו בזווית הזאת. ראיתי את בת דודה שלי, עהד, עומדת על דרך העפר שעוברת ליד הגדר ושמעתי יריה אחת של "טוטו", ואז ראיתי את עהד בורחת. רצתי אליה כי חשבתי שהיא נפגעה. היא הייתה במרחק של 5 מטרים ממני. כשהגעתי אליה היא אמרה שלא נפגעה. ניסינו להתרחק ביחד מדרך העפר ומטווח הירי של החיילים, כי חשבנו שהם מכוונים אלינו. המרחק בינינו לבין החיילים היה לא יותר מ-20 מטרים. פתאום הרגשתי שנפגעתי בעקב של כף רגל שמאל מכדור טוטו שירה אחד החיילים. מעדתי ונפלתי. בינתיים החייל ירה עוד כדור טוטו שחדר לזרוע הימנית שלי מאחור ויצא מקדימה. קמתי וניסיתי לרוץ עוד כמה עשרות מטרים, ושוב נפלתי. צוות פרמדיקים רץ אליי והם והגישו לי עזרה ראשונה. הם חבשו לי את הפצעים ומישהו לקח אותי למכונית אזרחית שהייתה קרוב לשם והסיעה אותי לכיוון רמאללה. בדרך, ליד ביתוניא, העבירו אותי לאמבולנס שלקח אותי למרכז הרפואי פלסטין ברמאללה. הכניסו אותי למיון ועשו לי בדיקות וצילומי רנטגן. נתנו לי גם אינפוזיה וזריקות נגד כאבים. הצילומים הראו ששני הכדורים לא גרמו לשברים ושהם חדרו ויצאו ולא נשארו בגוף שלי. כעבור שעתיים שחררו אותי להמשך מנוחה בבית.

29 מאי 2022

היעדר דין וחשבון

על רקע החקירה שמתנהלת בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, דו"ח חדש של בצלם ושל המרכז הפלסטיני לזכויות האדם מראה כי ישראל אינה רוצה ואינה יכולה לחקור את התנהלותה בהפגנות השיבה ברצועת עזה:

״אינה רוצה ואינה יכולה״ טיוח חקירות הפגנות השיבה בידי ישראל המרכז הפלסטיני לזכויות האדם (PCHR) ובצלם מפרסמים היום דו"ח משותף המנתח את החקירות, לכאורה, שביצעה ישראל בעקבות הפגנות השיבה שהתקיימו ברצועת עזה, החל ממארס 2018 במשך כשנה וחצי. הדו״ח מראה כיצד ישראל פעלה לטייח את האמת ולהגן על האחראים בדרג המדיני והצבאי, במקום לפעול לנקיטת צעדים נגד אלה שקבעו ויישמו את מדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית, שהביאה למותם של למעלה ממאתיים פלסטינים ולפציעתם של כ-8,000. ישראל נחפזה להודיע כי היא חוקרת את ההפגנות, בעיקר בשל ההליכים המתקיימים בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. זאת מאחר שאחד העקרונות המנחים את בית הדין הוא עקרון המשלימוּת, הקובע שבית הדין יתערב רק כאשר המדינה "אינה רוצה או אינה יכולה" לנהל בעצמה את החקירה. לפיכך, אם המדינה כבר חקרה בעצמה את האירועים – בית הדין לא יעסוק בכך. אלא שאין די בהכרזה שמתקיימת חקירה כדי למנוע את התערבותו של בית הדין אלא יש צורך בביצוע חקירות אמיתיות ואפקטיביות, שיופנו כלפי האחראים לקביעת המדיניות וליישומה ושיובילו לנקיטת צעדים נגד האחראים. החקירות שניהלה ישראל בנוגע להפגנות לא היו כאלה: החקירות – שנוהלו באופן בלעדי על ידי הצבא – לא בחנו כלל את הוראות הפתיחה באש הבלתי חוקיות שניתנו לכוחות הביטחון ואת המדיניות שיושמה במהלך ההפגנות, אלא התמקדו בדרגים הנמוכים בלבד ורק בשאלה האם אלו פעלו בניגוד לאותן הוראות בלתי חוקיות. זאת ועוד, בית המשפט העליון דן, במקביל לקיומן של ההפגנות, בעתירות נגד חוקיות ההוראות. השופטים דחו עתירות אלו והתירו לצבא להמשיך וליישם את אותה מדיניות פתיחה באש. אלא שהשופטים לא אישרו את ההוראות שיושמו בפועל בשטח – שכלל לא הוצגו בפניהם – אלא רק את ההוראות שהמדינה טענה בבית המשפט שהצבא פועל לפיהן, תוך שהם מתעלמים מהפער הבוטה והזועק לעין בין טענות המדינה לבין המציאות בשטח כתוצאה מיישומן של ההוראות: עד הדיון בעתירות נהרגו כבר עשרות מפגינים ונפצעו כמעט אלפיים. אפילו את התפקיד המצומצם שהוצב בפני מערכת אכיפת החוק הצבאית – חקירה של "מקרים חריגים" בלבד – היא מתקשה למלא. באופן שרירותי וללא כל הסבר, הצבא החליט לחקור רק מקרים שבהם פלסטינים נהרגו על ידי כוחות הביטחון. אלפי המקרים שבהם פלסטינים נפצעו – חלקם פציעות קשות שהותירו את הפצועים משותקים או שהביאו לקטיעת אברים – לא נחקרו כלל. מספר הפצועים בהפגנות כמעט בלתי נתפס: בסך הכול נפצעו בהפגנות 13,457 פלסטינים: 8,079 נפצעו מאש חיה, 2,424 – מירי כדורי מתכת מצופי גומי, ו-2,954 מרימוני גז שפגעו בהם ישירות. מבין הפצועים, 155 נותרו קטועי גפיים. כל הפגיעות האלה אינן נחקרות כלל. על פי נתונים שהעביר דובר צה"ל לבצלם, עד 25.4.21 הופנו לבדיקת המנגנון המטכ"לי לתחקור אירועים חריגים 234 מקרים שבהם נהרגו פלסטינים. נתון זה כולל פלסטינים נוספים שנהרגו בתקופה שבה נערכו ההפגנות, אך ללא קשר אליהן. המנגנון סיים לבחון 143 מקרים והעביר אותם לבחינת הפרקליטות הצבאית. ב-33 מתוכם החליט הפצ"ר לפתוח בחקירת מצ"ח וכן הורה על חקירה כזו בשלושה מקרים נוספים שלא טופלו על ידי המנגנון. בארבעה מקרים החקירה הסתיימה ונסגרה בלא כלום. ב-95 מקרים שהמנגנון סיים לטפל בהם, החליט הפצ"ר לא לפתוח בחקירה פלילית וסגר את התיק בלא כלום. כל שאר המקרים שהועברו אליו נמצאים עדיין בטיפול. רק חקירה אחת הקשורה להפגנות – בגין הריגתו של עות'מאן חילס בן ה-14 – הסתיימה בהגשת כתב אישום נגד חייל שהורשע בעסקת טיעון בעבירה משמעתית קלה של "חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או בריאות", ונידון לחודש עבודות שירות. הדרג המדיני, היועץ המשפטי לממשלה, שופטי בג"צ, הפצ"ר וקצינים בכירים נוספים בצבא הם האחראים על קביעת מדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית ועל יישומה – והם אלה האמורים להיחקר ולתת את הדין בגין התוצאות הקטלניות של יישומה. החקירות שישראל מבצעת הן רק מסך עשן שנועד – לשיטתה – לגונן על האחראים מפני בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, אלא שלמעשה הן מוכיחות את ההיפך: שישראל אינה רוצה ואינה יכולה לחקור את הפרות זכויות האדם שביצעו כוחות הביטחון שלה במהלך הפגנות השיבה ברצועת עזה. בהתחשב בכך, האחריות לפעול למתן דין וחשבון בגין הפרות אלה מונחת כעת לפתחו של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

2 דצמבר 2021

היעדר דין וחשבון

אינה רוצה ואינה יכולה

דו"ח משותף של המרכז הפלסטיני לזכויות האדם (PCHR) ובצלם המנתח את החקירות, לכאורה, שביצעה ישראל בעקבות הפגנות השיבה שהתקיימו ברצועת עזה, החל ממארס 2018 במשך כשנה וחצי. הדו״ח מראה כיצד ישראל פעלה לטייח את האמת ולהגן על האחראים בדרג המדיני והצבאי, במקום לפעול לנקיטת צעדים נגד אלה שקבעו ויישמו את מדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית, שהביאה למותם של למעלה ממאתיים פלסטינים ולפציעתם של כ-8,000.

2 דצמבר 2021