מדיניות הפתיחה באש

על הצבא להפנים את חומרת אירוע הירי בניעלין

בית הדין הצבאי המיוחד בקריה גזר היום את דינם של סא"ל עמרי בורברג וסמל ליאונרדו קוריאה, שהורשעו בפרשת הירי בעציר הפלסטיני הכפות בכפר ניעלין שחשף בצלם בשנת 2008. השופטים גזרו על בורברג, שהורשע בניסיון לאיומים ובהתנהגות שאינה הולמת, עונש מאסר על תנאי וקבעו כי ישמור על דרגותיו. כמו כן המליצו השופטים לעכב את קידומו במשך שנתיים וקבעו כי לא יוכל לשרת בתפקיד פיקודי במשך שנה. השופטים גזרו על קוריאה הורדה לדרגת טוראי.'

בתגובתו לגזר הדין, בצלם הביע תקווה שהצבא יפנים את קביעת השופטים כי הירי בניעלין היה אירוע חמור ובלתי ראוי, על אף הפער בין גינוי המעשים בהכרעת הדין, לקולת העונש שהוטל על השניים. בצלם הזכיר כי בשנים האחרונות נחשפו מקרים חמורים בהרבה של פגיעה בפלסטינים על ידי כוחות הביטחון אולם מערכת אכיפת החוק הצבאית בחרה להתעלם מהם. מדיניות זו של אי מתן דין וחשבון על פגיעות בפלסטינים, שבה נוקטת הפרקליטות הצבאית מזה שנים ארוכות, היא שאפשרה למקרה הירי בניעלין ולמקרים רבים אחרים להתרחש.

עוד ציין בצלם את העובדה שבית המשפט שלל את הטענה כי סרטון הירי סולף. בצלם הדגיש כי אם נגרם נזק לתדמיתה של ישראל, כפי שהיו שטענו, הרי שהוא נובע מחומרת המעשים שתועדו בסרטון, ולא מפרסומו.


תיעוד הירי באבו רחמה בסרטון וידאו

רקע

חשיפת האירוע

ב-20 ביולי 2008 פרסם בצלם סרטון וידאו שהגיע לרשותו, המתעד חייל יורה כדור פלדה מצופה גומי באשרף אבו רחמה, עצור פלסטיני כפות ומכוסה עיניים, מטווח קצר ביותר. הירי בוצע על-ידי חייל (לאונרדו קוריאה), בעת שקצין בדרגת סגן אלוף (עמרי בורברג) אחז בזרועו של אבו רחמה. בשעת הירי נכחו במקום כמה אנשי כוחות הביטחון.

האירוע התרחש ב-7 ביולי, בכפר ניעלין שבמערב הגדה. מפגין פלסטיני תושב הכפר בלעין, אשרף אבו רחמה, בן 27, עוכב על ידי חיילים שהחזיקו אותו למשך כחצי שעה כשהוא כפות ועיניו מכוסות בפלנלית. אבו רחמה מסר לבצלם כי במהלך עיכובו הכו אותו החיילים. לאחר מכן, הובילה אותו קבוצת חיילים ושוטרי מג"ב לג'יפ צבאי. בסרטון נראה חייל כשהוא מכוון את נשקו אל רגליו של המפגין, מטווח של כמטר וחצי, ויורה עליו כדור פלדה מצופה גומי. לפי עדותו של אבו רחמה, הוא נפצע בבוהן השמאלית, קיבל טיפול מחובש צבאי במקום, ושוחרר על ידי החיילים.

את הסרטון צילמה נערה פלסטינית תושבת ניעלין, מחלון ביתה בכפר ועותק של הקלטת נמסר לבצלם מאוחר יותר. בצלם העביר מיד את העותק למצ"ח, בתביעה לפתוח לאלתר בחקירה ולמצות את הדין עם החייל היורה. בנוסף, דרש בצלם לחקור את מעורבותו של המג"ד שהחזיק את העצור בעת הירי. בצלם הדגיש כי על אנשי כוחות הביטחון חלה החובה לדווח על מעשים בלתי חוקיים וכי חמור עוד יותר, אם קצין בכיר מעל בחובתו זו.

התנהלות הפרקליטות הצבאית

בעקבות הפרסום פתחה מצ"ח בחקירה ועצרה את החייל היורה, סמל לאונרדו קוריאה. עד לפרסום הסתפק הצבא בתחקיר מבצעי של האירוע, שממצאיו הועברו למפקד אוגדת איו"ש (הגדה המערבית), שלא טרח ליידע את מצ"ח או את הפרקליטות הצבאית, או לנקוט באמצעים כלשהם נגד החייל או המג"ד, סא"ל עמרי בורברג.

במהלך חקירת האירוע הציגו קוריאה ובורברג גרסאות סותרות. קוריאה טען כי מפקדו הורה לו לירות באבו רחמה, בעוד שבורברג טען כי הורה לו רק "להפחידו".

עם תום החקירה החליטה הפרקליטות הצבאית להעמיד את השניים לדין בגין "התנהגות שאינה הולמת".

העתירה לבג"ץ

ב-19.8.08 עתרו אשרף אבו רחמה והארגונים בצלם, האגודה לזכויות האזרח, הוועד הציבורי נגד עינויים ויש דין לבג"ץ נגד החלטת הפרקליטות בטענה כי "התנהגות שאינה הולמת" היא עבירה קלה שאינה משקפת את חומרת המעשה - לכאורה, איומים לפגיעה מכוונת, התעללות נפשית ושימוש בנשק כלפי אדם כבול וחסר ישע, המצוי באחריותם של אלה שפגעו בו.

בעקבות העתירה הורו שופטי בג"ץ לפרקליטות הצבאית לשקול מחדש את החלטתה להעמיד לדין את סא"ל עמרי בורברג ואת ליאונרדו קוריאה בגין עבירה זו בלבד ולהודיע בתוך ארבעים ימים על החלטתם.

ב-4.11.08 הודיע הפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל אביחי מנדלבליט, לבג"ץ כי החליט שלא לשנות את כתב האישום המקורי.

ב-1.7.09 פסק בג"ץ כי "החלטת התביעה הצבאית להעמיד לדין פלילי את המג"ד והחייל בסעיף האשמה של התנהגות שאינה הולמת דינה להתבטל, מחמת חוסר סבירות קיצוני" והורה לפצ"ר לשנות את סעיף "באופן שהעבירות שתיוחסנה לכל אחד מהם תשקפנה כראוי את טיבן של העובדות ואת אופיים של המעשים המתוארים בכתב האישום."

בעקבות פסיקת בג"ץ שונו כתבי האישום: סא"ל בורברג הואשם בעבירות של איומים והתנהגות שאינה הולמת וסמל ליאונרדו קוריאה הואשם בשימוש בלתי חוקי בנשק ובהתנהגות שאינה הולמת

משפטם של בורברג וקוריאה

ב-15.7.10 הרשיע בית הדין הצבאי בקריה את סא"ל עמרי בורברג, לשעבר מפקד גדוד 71 של השיריון, בניסיון לאיומים, ואת החייל, סמ"ר (מיל') לאונרדו קוריאה, בשימוש בלתי חוקי בנשק. שניהם הורשעו בהתנהגות בלתי הולמת. העבירות שבגינן הורשעו השניים נושאות עונש מירבי של שלוש שנות מאסר, ורישום פלילי.

בפסק הדין כתבו שלושת שופטי ההרכב כי סא"ל בורברג ביקש להביא את אשרף אבו-רחמה, העציר הכפות, לחשוב שחייל צה"ל ירה בו. "הנאשם אף החטיא את פקודו בכך שגרם לו לירות אל עבר עציר כפות שעיניו מכוסות". השופטים הדגישו כי לחימה איננה תירוץ להכשרת פעולה פלילית. "מעשיו של המג"ד לא נעשו במהלך הפגנה אלא באזור בו היתה שליטה ישראלית מלאה והאיום בירי לא נעשה במהלך לחימה או פעולת שיטור. ... יש בכך פגיעה קשה בערכי יסוד וכרסום משמעותי בתדמיתם של צה"ל, מפקדיו וחייליו".

במסגרת הטיעונים לעונש, העלו פרקליטיו של סא"ל בורברג טענות בדבר זיופים בקלטת הווידאו שתיעדה את האירוע. בעקבות זאת, סייע בצלם בתיווך בין התביעה הצבאית למשפחת הצלמת, והמשפחה העבירה את הקלטת המקורית למצ"ח וממנה לבדיקה במעבדה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל.

בדיקת המז"פ העלתה כי כל הקטעים שצולמו בקלטת הירי בניעלין הם אותנטיים ולא נמצאו בהם סימני עריכה, עיבוד תמונה או כל התערבות מסוג אחר. כך נקבע בחוות דעת של רפ"ק אלן צ'ייקובסקי, ראש תחום ראיה דיגיטלית במחלקה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל שהוגשה ב-6 בינואר 2011 לבית הדין הצבאי בקריה במשפט הירי בניעלין.

כאמור לעיל, ב-27.1.11 גזרו שופטי בית הדין הצבאי המיוחד על בורברג עונש מאסר על תנאי וקבע כי ישמור על דרגותיו. כמו כן המליצו השופטים לעכב את קידומו במשך שנתיים וקבעו כי לא יוכל לשרת בתפקיד פיקודי במשך שנה. השופטים גזרו על קוריאה הורדה לדרגת טוראי.

פריטים מומלצים

מפגינים בבילעין. צילום: שרית מיכאלי, בצלם, 1.4.22

מדיניות הפתיחה באש

חיילים ירו ירי "טוטו" ללא הצדקה בצעיר ופצעו אותו במהלך הפגנה בבילעין

ביום שישי, 1.4.22, בסביבות השעה 13:30, יצאה מהכפר בילעין שממערב לרמאללה תהלוכה לציון "יום האדמה" שחל יומיים קודם לכן. כ-150 משתתפי התהלוכה, פלסטינים ופעילים ישראלים ובינלאומיים, צעדו כקילומטר ועצרו במרחק של כמאה מטרים מגדר ההפרדה. המפגינים הניפו דגלים וקראו סיסמאות נגד הכיבוש. בצידה השני של הגדר עמדו לפחות שלושה חיילים על עמדה מוגבהת וממוגנת הצמודה לגדר. לאחר כעשר דקות, התקדמו כעשרה צעירים, בהם עהד תמימי, בת 21, ובן דודה אוסאמה תמימי, בן 26, לכיוון הגדר ונעצרו במרחק של כשני מטרים ממנה. הצעירים קללו את החיילים וחלקם יידו אבנים לעברם ולעבר הגדר. החיילים שבעמדה הממוגנת ירו לעברם רימוני גז מדמיע והשליכו לעברם רימוני הלם. ג'יפ צבאי יצא משער בגדר והחיילים שישבו בו ירו עשרות רימוני גז מדמיע. עהד תמימי ברחה מענני הגז בדרך הסיור העוברת במרחק של כעשרה מטרים מהגדר ובמקביל לה. לאחר שהחיילים ירו כדור בקוטר 0.22 אינץ' ("טוטו"), רץ אליה בן דודה אוסאמה תמימי. בשלב זה ירה אחד החיילים בעמדה המוגבהת שני כדורי "טוטו" נוספים שפגעו באוסאמה, אחד בכף רגלו והשני בזרועו. פרמדיקים שהמתינו במקום הגיש לו עזרה ראשונה והוא פונה במכונית פרטית לאמבולנס של הסהר האדום שלקח אותו למרכז הרפואי פלסטין ברמאללה. בבית החולים התברר ששני הכדורים שחדרו לגופו יצאו מן הצד השני והוא טופל ושוחרר למנוחה בביתו לאחר כמה שעות. הירי שביצעו החיילים במקרה זה משקף את מדיניות הפתיחה באש של ישראל בשטחים, במסגרתה ירי אש חיה – עליה נמנים כדורי ה"טוטו" – לא נעשה רק כאמצעי אחרון, רק בהעדר ברירה אחרת, ורק כאשר נשקפת סכנת חיים לחיילים. במקום זאת, ירי כזה נעשה גם נגד מפגינים שאינם מסכנים את חייו של איש. למרות אי חוקיותה, מדיניות זו – המבוססת על זלזול בוטה בחייהם, בגופם ובשלומם של הפלסטינים – זוכה לגיבוי גורף מהדרג המדיני ומקצינים בכירים בצבא. בהתחשב בכך, מובן שגם הפעם איש לא יידרש לתת את הדין על הירי. עהד תמימי, בת 21, תושבת א-נבי סאלח, סיפרה בעדות שמסרה ב-1.4.22 לתחקירן בצלם איאד חדאד על הירי בהפגנה: הגענו לאזור של גדר הפרדה בשעה 14:00, וראינו שהחיילים כבר מחכים לנו מאחורי הגדר. ראיתי שלושה חיילים עומדים בעמדה הממוגנת שעל הגדר. שניים מהם היו חמושים במטולים לירי גז מדמיע וכדורי גומי, ובאמצע ביניהם עמד צלף שהיה חמוש ברובה לירי כדורי "טוטו". בערך עשר דקות אחרי שהגענו לשם, התקדמתי עם קבוצה של בערך עשרה מפגינים עד למרחק של שני מטרים מהגדר כדי להתגרות בחיילים. כמה מהבחורים יידו אבנים. שמעתי את אחד החיילים קורא בשם שלי. אני לא יודעת איך הוא הכיר אותי. הוא אמר לי "תמימי, לכי מכאן". הבחורים צעקו וקיללו את החיילים, והחיילים זרקו כמה רימוני הלם כדי להפחיד ולהרחיק אותם. אחר כך הם ירו וזרקו כמה רימוני גז מדמיע, שנפלו רחוק מאיתנו. התרחקנו בגלל ריח הגז. באותם רגעים נכנס ג'יפ צבאי דרך שער בגדר, והחיילים ירו ממנו צרור גדול של עשרות רימוני גז מדמיע בבת אחת. הגז התפזר על שטח גדול והגיע עד לקהל המפגינים, שהיו במרחק של יותר מ-100 מטר מהגדר. ניסיתי להתרחק מהגז והתקדמתי בדרך העפר שמקבילה לגדר. הייתי במרחק של עשרה מטרים בערך מהחיילים ופתאום הצלף ירה כדור טוטו. נבהלתי ונלחצתי ולא ידעתי מה לעשות. הצעירים והעיתונאים צעקו לי "תברחי, תברחי, הוא יורה עליך". בן דוד שלי, אוסאמה תמימי, רץ אליי וניסה להרחיק אותי מטווח הירי. בזמן ששנינו ניסינו להתרחק הירי של כדורי הטוטו התחדש. שמעתי כמה יריות, קשה לקבוע בדיוק כי הצליל של ירי הטוטו עמום. אחד הכדורים פגע באוסאמה בכף הרגל והוא נפל ואז עוד כדור פגע לו בזרוע הימנית. הוא קם מהר ושנינו ניסינו לברוח משם. התרחקנו בריצה בערך 30 מטרים ואז אוסאמה נפל ולא היה מסוגל לקום ולהמשיך לרוץ. כמה פרמדיקים ניגשו אליו, נתנו לו עזרה ראשונה והוא פונה במכונית אזרחית לבית חולים ברמאללה. אחרי הירי נגמרה ההפגנה וכולם עזבו. מאוחר יותר הלכנו לראות את אוסאמה בבית החולים. התברר שהפגיעות שלו לא מצריכות אשפוז. הכדורים שפגעו בו חדרו ויצאו. טיפלו בו והוא שוחרר הביתה. אלוהים חס עליו והוא ניצל בנס. עד עכשיו אני בהלם ממה שקרה. אוסאמה תמימי, בן 26, תושב א-נבי סלאח, סיפר בעדות שמסר ב-3.4.22 לתחקירן בצלם איאד חדאד על פציעתו: התהלוכה הגיעה ליעד שלה בסביבות השעה 14:00, וכל המפגינים נעצרו במרחק של 100 מטר מהגדר. כמה בעלי תפקידים נאמו נגד הכיבוש וההתנחלויות. 3 חיילים עמדו בעמדה ממוגנת מהצד השני של הגדר וכיוונו את הרובים שלהם אל המפגינים. בערך עשר דקות אחרי שהתחילו הנאומים הייתי בקבוצה של אולי עשרה צעירים שהתקדמה לכיוון הגדר. אני וחלק מהצעירים קיללנו את החיילים וצעקנו עליהם כדי להרגיז אותם. החיילים ירו רימוני גז מדמיע והשליכו רימוני הלם כדי לפזר אותנו. כמה מהצעירים זרקו אבנים לכיוון החיילים בעמדה הממוגנת ואז החיילים זרקו כמה רימוני גז מדמיע לכיוון שלנו, והתרחקנו קצת. כשהגז המדמיע התפוגג שוב התקרבנו לגדר ואז החיילים זרקו הרבה מאוד רימוני גז מדמיע. חלק מהבחורים נסוגו וברחו בגלל ריח הגז. ברחתי עם עוד ארבעה צעירים לכיוון הגדר, כי הרוח שנשבה נשאה את הגז מהגדר והלאה. נצמדנו לגדר כי חשבנו שהחיילים לא יוכלו לירות לכיוון שלנו בזווית הזאת. ראיתי את בת דודה שלי, עהד, עומדת על דרך העפר שעוברת ליד הגדר ושמעתי יריה אחת של "טוטו", ואז ראיתי את עהד בורחת. רצתי אליה כי חשבתי שהיא נפגעה. היא הייתה במרחק של 5 מטרים ממני. כשהגעתי אליה היא אמרה שלא נפגעה. ניסינו להתרחק ביחד מדרך העפר ומטווח הירי של החיילים, כי חשבנו שהם מכוונים אלינו. המרחק בינינו לבין החיילים היה לא יותר מ-20 מטרים. פתאום הרגשתי שנפגעתי בעקב של כף רגל שמאל מכדור טוטו שירה אחד החיילים. מעדתי ונפלתי. בינתיים החייל ירה עוד כדור טוטו שחדר לזרוע הימנית שלי מאחור ויצא מקדימה. קמתי וניסיתי לרוץ עוד כמה עשרות מטרים, ושוב נפלתי. צוות פרמדיקים רץ אליי והם והגישו לי עזרה ראשונה. הם חבשו לי את הפצעים ומישהו לקח אותי למכונית אזרחית שהייתה קרוב לשם והסיעה אותי לכיוון רמאללה. בדרך, ליד ביתוניא, העבירו אותי לאמבולנס שלקח אותי למרכז הרפואי פלסטין ברמאללה. הכניסו אותי למיון ועשו לי בדיקות וצילומי רנטגן. נתנו לי גם אינפוזיה וזריקות נגד כאבים. הצילומים הראו ששני הכדורים לא גרמו לשברים ושהם חדרו ויצאו ולא נשארו בגוף שלי. כעבור שעתיים שחררו אותי להמשך מנוחה בבית.

29 מאי 2022

היעדר דין וחשבון

על רקע החקירה שמתנהלת בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, דו"ח חדש של בצלם ושל המרכז הפלסטיני לזכויות האדם מראה כי ישראל אינה רוצה ואינה יכולה לחקור את התנהלותה בהפגנות השיבה ברצועת עזה:

״אינה רוצה ואינה יכולה״ טיוח חקירות הפגנות השיבה בידי ישראל המרכז הפלסטיני לזכויות האדם (PCHR) ובצלם מפרסמים היום דו"ח משותף המנתח את החקירות, לכאורה, שביצעה ישראל בעקבות הפגנות השיבה שהתקיימו ברצועת עזה, החל ממארס 2018 במשך כשנה וחצי. הדו״ח מראה כיצד ישראל פעלה לטייח את האמת ולהגן על האחראים בדרג המדיני והצבאי, במקום לפעול לנקיטת צעדים נגד אלה שקבעו ויישמו את מדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית, שהביאה למותם של למעלה ממאתיים פלסטינים ולפציעתם של כ-8,000. ישראל נחפזה להודיע כי היא חוקרת את ההפגנות, בעיקר בשל ההליכים המתקיימים בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. זאת מאחר שאחד העקרונות המנחים את בית הדין הוא עקרון המשלימוּת, הקובע שבית הדין יתערב רק כאשר המדינה "אינה רוצה או אינה יכולה" לנהל בעצמה את החקירה. לפיכך, אם המדינה כבר חקרה בעצמה את האירועים – בית הדין לא יעסוק בכך. אלא שאין די בהכרזה שמתקיימת חקירה כדי למנוע את התערבותו של בית הדין אלא יש צורך בביצוע חקירות אמיתיות ואפקטיביות, שיופנו כלפי האחראים לקביעת המדיניות וליישומה ושיובילו לנקיטת צעדים נגד האחראים. החקירות שניהלה ישראל בנוגע להפגנות לא היו כאלה: החקירות – שנוהלו באופן בלעדי על ידי הצבא – לא בחנו כלל את הוראות הפתיחה באש הבלתי חוקיות שניתנו לכוחות הביטחון ואת המדיניות שיושמה במהלך ההפגנות, אלא התמקדו בדרגים הנמוכים בלבד ורק בשאלה האם אלו פעלו בניגוד לאותן הוראות בלתי חוקיות. זאת ועוד, בית המשפט העליון דן, במקביל לקיומן של ההפגנות, בעתירות נגד חוקיות ההוראות. השופטים דחו עתירות אלו והתירו לצבא להמשיך וליישם את אותה מדיניות פתיחה באש. אלא שהשופטים לא אישרו את ההוראות שיושמו בפועל בשטח – שכלל לא הוצגו בפניהם – אלא רק את ההוראות שהמדינה טענה בבית המשפט שהצבא פועל לפיהן, תוך שהם מתעלמים מהפער הבוטה והזועק לעין בין טענות המדינה לבין המציאות בשטח כתוצאה מיישומן של ההוראות: עד הדיון בעתירות נהרגו כבר עשרות מפגינים ונפצעו כמעט אלפיים. אפילו את התפקיד המצומצם שהוצב בפני מערכת אכיפת החוק הצבאית – חקירה של "מקרים חריגים" בלבד – היא מתקשה למלא. באופן שרירותי וללא כל הסבר, הצבא החליט לחקור רק מקרים שבהם פלסטינים נהרגו על ידי כוחות הביטחון. אלפי המקרים שבהם פלסטינים נפצעו – חלקם פציעות קשות שהותירו את הפצועים משותקים או שהביאו לקטיעת אברים – לא נחקרו כלל. מספר הפצועים בהפגנות כמעט בלתי נתפס: בסך הכול נפצעו בהפגנות 13,457 פלסטינים: 8,079 נפצעו מאש חיה, 2,424 – מירי כדורי מתכת מצופי גומי, ו-2,954 מרימוני גז שפגעו בהם ישירות. מבין הפצועים, 155 נותרו קטועי גפיים. כל הפגיעות האלה אינן נחקרות כלל. על פי נתונים שהעביר דובר צה"ל לבצלם, עד 25.4.21 הופנו לבדיקת המנגנון המטכ"לי לתחקור אירועים חריגים 234 מקרים שבהם נהרגו פלסטינים. נתון זה כולל פלסטינים נוספים שנהרגו בתקופה שבה נערכו ההפגנות, אך ללא קשר אליהן. המנגנון סיים לבחון 143 מקרים והעביר אותם לבחינת הפרקליטות הצבאית. ב-33 מתוכם החליט הפצ"ר לפתוח בחקירת מצ"ח וכן הורה על חקירה כזו בשלושה מקרים נוספים שלא טופלו על ידי המנגנון. בארבעה מקרים החקירה הסתיימה ונסגרה בלא כלום. ב-95 מקרים שהמנגנון סיים לטפל בהם, החליט הפצ"ר לא לפתוח בחקירה פלילית וסגר את התיק בלא כלום. כל שאר המקרים שהועברו אליו נמצאים עדיין בטיפול. רק חקירה אחת הקשורה להפגנות – בגין הריגתו של עות'מאן חילס בן ה-14 – הסתיימה בהגשת כתב אישום נגד חייל שהורשע בעסקת טיעון בעבירה משמעתית קלה של "חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או בריאות", ונידון לחודש עבודות שירות. הדרג המדיני, היועץ המשפטי לממשלה, שופטי בג"צ, הפצ"ר וקצינים בכירים נוספים בצבא הם האחראים על קביעת מדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית ועל יישומה – והם אלה האמורים להיחקר ולתת את הדין בגין התוצאות הקטלניות של יישומה. החקירות שישראל מבצעת הן רק מסך עשן שנועד – לשיטתה – לגונן על האחראים מפני בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, אלא שלמעשה הן מוכיחות את ההיפך: שישראל אינה רוצה ואינה יכולה לחקור את הפרות זכויות האדם שביצעו כוחות הביטחון שלה במהלך הפגנות השיבה ברצועת עזה. בהתחשב בכך, האחריות לפעול למתן דין וחשבון בגין הפרות אלה מונחת כעת לפתחו של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

2 דצמבר 2021

היעדר דין וחשבון

אינה רוצה ואינה יכולה

דו"ח משותף של המרכז הפלסטיני לזכויות האדם (PCHR) ובצלם המנתח את החקירות, לכאורה, שביצעה ישראל בעקבות הפגנות השיבה שהתקיימו ברצועת עזה, החל ממארס 2018 במשך כשנה וחצי. הדו״ח מראה כיצד ישראל פעלה לטייח את האמת ולהגן על האחראים בדרג המדיני והצבאי, במקום לפעול לנקיטת צעדים נגד אלה שקבעו ויישמו את מדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית, שהביאה למותם של למעלה ממאתיים פלסטינים ולפציעתם של כ-8,000.

2 דצמבר 2021