מאות שוטרים פשטו על שכונת אל-עיסאוויה שבמזרח ירושלים ועצרו 51 תושבים, 26 מהם נערים

17 דצמבר 2017

א.ד. וו.ד. ממתינים לחברם בפתח בית משפט השלום בירושלים. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 7.11.2017

הפשיטה על עיסאוויה, 22.10.17 ב-22.10.17, בסביבות השעה 23:30, פשטו מאות שוטרים, שוטרי מג"ב ויס"מ על שכונת אל-עיסאוויה שבמזרח ירושלים. השוטרים נכנסו לעשרות בתים ועצרו 51 תושבים, בהם 26 נערים בני 17-15. רק לפנות בוקר עזבו הכוחות את השכונה.

מעדויות שגבה תחקירן השטח של בצלם, עאמר עארורי, עולה תמונה קשה: שוטרים נכנסו לבתי משפחות באישון לילה, העירו את בני המשפחה, אזקו את ידיהם של נערים ולקחו אותם איתם – לתחנת המשטרה במגרש הרוסים או למגרש שנמצא מול מחנה צבאי באזור E1, ומשם לתחנות המשטרה במגרש הרוסים, בקישלה ובג'בל מוכבר. בתחנות המשטרה הוכנסו הנערים לחקירה – חלקם מבלי להיפגש קודם עם עורך דין – ובסיומה הוחתמו חלקם על עדותם, שנרשמה בעברית, שפה שאינם קוראים.

מעצרם של חלק מהנערים הוארך – לעתים ביום ולעתים ביומיים – ולבסוף הם שוחררו לבתיהם – מי בלא כלום, מי למעצר בית בן כמה ימים.

מהעדויות עולה תמונת השגרה הקשה שעליה כבר דיווחו בצלם וארגוני זכויות אדם אחרים בהרחבה: במזרח ירושלים, מעצר בני נוער פלסטינים הוא כמעט תמיד האמצעי הראשון – ולא האחרון, בניגוד להוראות החוק, וזכויותיהם מופרות ונרמסות עד לשחרורם. הנערים הנעצרים נותרים לבד לגמרי לאורך כל מעצרם, ללא הגנת הוריהם או מבוגר אחר שעליו הם יכולים לסמוך, כשהם מנותקים באחת ממשפחותיהם ומשגרת חייהם ואינם יודעים מה יעלה בגורלם. כל זאת תוך היתלות פורמלית בלשון החוק ובחריגים שהוא מאפשר, באופן המרוקן אותו ממהותו ומההגנות שהוא אמור לספק לקטינים. התנהלות זו היא חלק ממדיניות שמטרתה לאפשר לרשויות הישראליות להוסיף ולנהוג כך בנערים פלסטינים, תוך מתן כסות פורמליסטית להפרה שיטתית, רחבה ומתועדת של זכויות אדם בסיסיות של מאות נערים בכל שנה, במשך עשרות שנים. מציאות זו היא חלק מתשתית השליטה והדיכוי הישראליות של האוכלוסייה הפלסטינית במזרח ירושלים. כל עוד אלו נמשכות, צפויות הרשויות הישראליות להוסיף ולהתייחס אל התושבים הפלסטינים כאל אוכלוסייה בלתי רצויה וכאל בני אדם שווים-פחות, על כל המשתמע מכך. שינוי אמיתי במצב זה מחייב את שינוי המציאות בירושלים מיסודה.

מעצרו של א.ד., בן 15:

בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר התעוררו עות'מאן ד., בן 62, ואשתו ג'יהאד, בת 47, מדפיקות על דלת חדר השינה שלהם .

בעדותו סיפר עות'מאן ד.:

בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר אני ואשתי ג׳יהאד התעוררנו מדפיקות על דלת חדר השינה שלנו. ראינו שוטרת משמר הגבול וארבעה שוטרי משמר הגבול ואנשי שב"כ עומדים בפתח חדר השינה שלנו עם כלב. יצאנו מהחדר ואז אחד מאנשי השכ"ב אמר לי ״למה אתם משאירים את הדלת פתוחה כשאתם ישנים?״. אשתי ענתה: ״צאו עכשיו מהבית ואנחנו ננעל את הדלת! שכחנו לנעול את הדלת לפני שהלכנו לישון״.

איש השב"כ דרש שנביא את הבן שלנו, א., ואשתי ואני הלכנו לחדר שהוא חולק עם אחיו בן ה-21. כשהגענו לשם ראיתי שהוא כבר ער. איש השב"כ הורה לו להתלבש ואחר-כך הם קשרו לו את הידיים מאחורי הגב ולקחו אותו מהבית. אני ואמא שלו לא אמרנו לו אף מילה. אנחנו כבר רגילים שעוצרים אותו. עצרו אותו בפעם הראשונה כשהיה בן תשע והפעם האחרונה הייתה באוגוסט 2017.

השוטרים הוציאו את א.ד. מהבית לג'יפ משטרתי שלקח אותו לתחנת המשטרה במגרש הרוסים, שם הכניסו אותו לחדר שבו היו כעשרה עצורים נוספים וכפו עליו לכרוע על ברכיו. הוא הוחזק שם, בתנוחה זו, במשך כארבע שעות. בחדר נכחו גם מספר שוטרים, ובכל פעם שביקש ללכת לשירותים נאלץ א.ד. לחזור על הבקשה כמה פעמים ולהמתין בין עשר לעשרים דקות לפני שנלקח לשם.

בעדות שמסר ב-26.10.17 סיפר א.ד.:

היו אתנו בחדר בערך עשרה מאנשי הכיבוש, שלבשו בגדים אזרחיים. אחרי שלוש שעות בערך התחלתי לסבול מכאבים קשים בגלל הישיבה על הברכיים. לא הייתי מסוגל לשאת את זה ונעמדתי מבלי לקבל רשות. אחד האנשים בבגדים אזרחיים בעט בי במותן ואמר לי: ״שב״. נפלתי על הרצפה והתיישבתי בחזרה על הברכיים. ראיתי עצורים אחרים חוטפים מכות בכל פעם שניסו לשנות תנוחה או להסתכל אחורה. חלק קיבלו מכות בצוואר ואחרים חטפו בעיטות בגב. זה לא קרה הרבה פעמים, היו אולי ארבעה עצורים שקיבלו מכות.

בערך רבע שעה אחר-כך לקחו אותי לחדר שבו ישב עורך הדין מוחמד מחמוד, שדיבר אתי כמה דקות. אחר כך לקחו אותי לחדר אחר שבו ישב ילד שאני מכיר, ו.ד.. הוא ישב על הברכיים, עם הידיים קשורות מאחורי הגב. כשנכנסתי לחדר דיברנו קצת והתבדחנו. מיד נכנס איש בלבוש אזרחי, הרים את ו.ד. מהרצפה וזרק אותו כך שהראש שלו נחבט בקיר. אחר כך הוא חזר אלי ובעט לי בגב. הוא הכה אותי במשך דקה ונתן לי מכות אגרוף וסטירות בחלקים שונים של הגוף. זה כאב אבל לא בכיתי ולא צעקתי.

אחרי זמן קצר איש ביטחון אחר לקח אותי לחדר החקירות, שם אזקו לי את הידיים מלפנים במקום מאחור. מיד כשנכנסתי לשם ביקשתי מים כי שלא שתיתי מרגע שנעצרתי, והחוקר הביא לי כוס מים. הוא אמר לי בערבית: ״אתה זורק אבנים ובקבוקי תבערה. זה עניין פשוט, תודה ואז הכול יגמר״. אמרתי לחוקר: ״לא עשיתי כלום!״. הייתי בחדר החקירות במשך כשעה. בכל פעם החוקר יצא מהחדר ואז חזר ושאל אותי שוב: ״זרקת אבנים? למה זרקת בקבוקי תבערה?״, ואני כל הזמן עניתי: ״לא עשיתי את זה״. סירבתי לחתום על מסמך בעברית שהחוקר טען שהוא העדות שלי, והוא לא הכריח אותי לחתום עליו. אחר-כך לקחו אותי לחדר אחר שבו ישבו כמה עצורים על כסאות מברזל.

השוטרים הסירו את האזיקים מידיו של א.ד. והשאירו אותו בחדר זה, שבו היו כשמונה עצירים נוספים. לאחר זמן קצר לקחו אותו השוטרים לבדיקת רופא, ולאחריה הוחזר לחדר המעצר. רק בשעות הערב, כ-14 שעות לאחר מעצרו, קיבל א.ד. ארוחה ראשונה. ביום רביעי אחר הצהריים, יומיים לאחר מעצרו, הוא שוחרר לביתו ללא תנאים.

מעצרו של ו.ד., בן 15:

בסביבות השעה 1:30 בלילה דפקו כ-15 שוטרים ואנשים בלבוש אזרחי על דלת דירה בה גר ו.ד., בן 15, עם סבו, סבתו ואחותו הבגירה בדירה בקומה השנייה של בית. אביו גר בקומה הראשונה. כשפתחה אחותו של ו.ד. את הדלת הורו לה אנשי כוחות הביטחון לקרוא לאחיה. היא קראה לסבה וסבתה, שהלכו להעיר את ו.ד.. כשחלק מהשוטרים ואדם בלבוש אזרחי נלווים אליהם. האיש בלבוש אזרחי העיר את ו.ד., אמר לו בערבית שהוא עצור והורה לו להתלבש. ו.ד. עשה כפי שנדרש ואז לקחו אותו השוטרים לסלון, אזקו את ידיו מלפנים באזיקונים ולקחו אותו מהבית. הוא הועלה לכלי-רכב משטרתי, שם התלונן שהאזיקים מכאיבים לו, ואחד השוטרים הסיר אותם ושב ואזק את ידיו מאחור. כלי-הרכב נסע לשטח הסמוך למחנה צבאי באזור E1, שם הורידו השוטרים את ו.ד. וכפו עליו לכרוע על ברכיו, בקור, במשך כחצי שעה ביחד עם עצירים נוספים. לאחר מכן הוא נלקח לתחנת המשטרה במגרש הרוסים, שם שוב אילצו אותו שוב לכרוע על ברכיו עד לשעה תשע בבוקר. במהלך פרק זמן זה הותר לו ללכת לשירותים.

בעדות שמסר ב-30.10.17 סיפר מה קרה לאחר מכן:

הגיע עורך דין ודיבר איתי מחוץ לחדר כמה דקות. אחר כך לקחו אותי לחדר ריק. אחרי כמה זמן הכניסו לשם גם את א.ד., שאני מכיר. שנינו ישבנו על הברכיים. צחקתי כשראיתי אותו ודיברנו קצת. מיד נכנס אדם בלבוש אזרחי, הרים אותי מהרצפה ודחף אותי על הקיר ככה שהראש שלי התנגש בו, וזה כאב. אחר-כך הוא ניגש לא.ד. ובעט לו בגב. הוא נתן לו סטירות והכה אותו באגרופים בראש.

אחרי כמה זמן לקחו אותי לחקירה. בחדר החקירות ישבתי על כיסא וחוקר בבגדים אזרחיים אמר לי בערבית: ״אתה זורק אבנים ובקבוקי תבערה״. התחלתי לצחוק ואז הוא צעק עלי: ״למה אתה צוחק?״. נכנס אדם אחר, אחד מאנשי הביטחון שהיו בחוץ, ואמר לי: ״אתה צוחק? אתה צוחק?״. הוא משך את הכיסא מתחתי ונפלתי לרצפה. זה כאב. אמרתי לחוקר שהיד שלי התנפחה בגלל האזיקים ואני רוצה שירפו אותם. הוא לא הסכים.

החקירה נמשכה לדעתי כשעה וכל מה שקרה בה היה ששאלו אותי שאלות ודרשו ממני להודות בהאשמות. בכל פעם החוקר יצא מהחדר ואז חזר וכתב משהו במחשב. אחרי שהחקירה הסתיימה הסירו את האזיקים והחוקר ביקש ממני לחתום על מסמך בעברית, שהיה לטענתו העדות שלי. סירבתי לחתום. לקחו אותי לחדר שבו צילמו אותי ואחרי זה לראות רופא ואז העבירו אותי לבית המשפט. בבית המשפט האריכו לי את המעצר עד למחרת, יום שלישי. אחר כך החזירו אותי למעצר.

בעדות שמסרה ב-5.11.17 סיפרה סבתו של ו.ד., סבאח ד., מה אירע כשהגיעה לבית המשפט:

ביום שלישי ראיתי את הנכד שלי, ו.ד., בבית המשפט. הגיעה לשם שוטרת, שהייתה אחראית על התרגום, וכשניסיתי לגשת לדבר אתו היא נעמדה מולי ומנעה ממני להגיע אליו. התאפקתי ולא התווכחתי איתה, חשבתי שזה לטובתו. לא רציתי לעורר בעיות שישפיעו לרעה על ההחלטה של השופט בעניינו. השופט החליט להאריך את המעצר שלו ביום נוסף. מאז גיל 12 הוא נעצר כבר שלוש פעמים, תמיד מהבית, ובכל הפעמים הקודמות זה היה לפרק זמן קצר, של יום או יומיים.

בערב, כ-16 שעות לאחר מעצרו, קיבל ו.ד. אוכל לראשונה – לחם, חומוס ולבנה. למחרת, יום שלישי, נלקח שוב לבית המשפט, שם הוארך מעצרו שוב, והוא הוחזר לתחנת המשטרה. ביום רביעי הוא נלקח שוב לבית המשפט, ואחר הצהריים שוחרר ללא תנאים וחזר לביתו.

אנשי כוחות הביטחון בכניסה לכפר אל-עיסאוויה בשנת 2015. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 18.10.15

מעצרו של מ.ד., בן 15:

בין השעות 2:30 ל-3:00 לפנות בוקר דפקו שלושה אנשים בלבוש אזרחי וכעשרים שוטרי יס"מ על דלת הכניסה לחצר ביתה בן שלוש הקומות של משפחתו של מ.ד..

בעדותו סיפר סב המשפחה, מוניר ד. בן ה-69:

התעוררתי מדפיקות חזקות בדלת שבכניסה לחדר המדרגות. מיד קמתי והסתכלתי מהחלון שמשקיף על הכביש. ראיתי עשרות שוטרים ברחוב הראשי ליד הבית. ירדתי למטה ומיד כשפתחתי את הדלת אמר לי אחד מאנשי השב"כ "אנחנו רוצים את מ.ד.". היו שם שלושה גברים בלבוש אזרחי, ועוד כעשרים שוטרים במדים שחורים. אמרתי להם "חכו כאן. אני אעלה לדירה של ההורים שלו ואודיע להם. הם גרים בקומה השלישית". אבל השוטרים הלכו אחרי עד לבית של הנכד שלי. דפקתי בעדינות על הדלת, כי לא רציתי להבהיל את הנכדים שלי ואת שאר הדיירים בבניין אבל אחד השוטרים ניגש לדלת ודפק עליה חזק. הבן שלי הגיע ופתח את הדלת והאיש בבגדים אזרחיים אמר לו "רוצים את מ.ד.!". בני אמר להם "חכו כאן. אני אלך להעיר אותו". נשארתי ליד הדלת עם השוטרים.

אמו של מ.ד. נכנסה לחדרו והורתה לו להתלבש. מ.ד. התלבש ויצא אל השוטרים, שלדבריו הובילו אותו כשאחד מהם מסובב את ידו. כשהתלונן, השוטרים אזקו את ידיו מלפנים באזיקונים והכניסו אותו לניידת משטרה שנסעה למגרש שמול מחנה צבאי באזור E1, שם הוכנס לאוטובוס שבו המתינו עצירים נוספים. בעת שהוחזק באוטובוס ביקש מ.ד. ללכת לשירותים אך השוטרים סירבו לבקשתו. לאחר כשעתיים הוא נלקח לתחנת המשטרה בעיר העתיקה (תחנת הקישלה).

בעדות שמסר ב-26.10.17 סיפר מ.ד.:

כשהגענו לקישלה אמרתי לאחד השוטרים שאני חייב להשתין ושאני מתאפק כבר הרבה זמן ולא יכול יותר. הוא לקח אותי לשירותים בלי להוריד לי את האזיקים. בקושי משכתי את הריצ'רץ' של המכנסיים. אחר-כך הכניסו אותי לחדר שבו היו עוד עצורים. ישבנו על הברכיים בחדר הזה במשך חמש שעות בערך. היו בחדר שני שוטרים במדים כחולים. הם לא הביאו לנו מים או אוכל, ולא ביקשנו כי פחדנו מהם.

אחרי חמש שעות בערך הגיע התור שלי לחקירה. לפי השעון בחדר החקירה זה היה בעשר בבוקר. הורידו לי את האזיקים מהידיים, והחוקר, שהיה בבגדים רגילים, האשים אותי בערבית בזריקת אבנים, בקבוקי תבערה וזיקוקים. אמרתי לו שלא עשיתי שום דבר ושאני חף מפשע. הייתי בחקירה בערך שעה. החוקר צעק עליי: "תודה שזרקת בקבוקי תבערה וגרמת כוויות לשני חיילים, אתה אדם מסוכן!". חתמתי על ההודאה שלי, שנרשמה בעברית, שפה שאני לא מבין.

אחרי חקירתו לקחו השוטרים את מ.ד. בניידת משטרה לחדר ההמתנה בבית משפט השלום, ואחרי כשעתיים הוא נלקח לאולם בית המשפט, שם הוארך מעצרו עד למחרת, יום שלישי. לאחר הדיון הוא הועבר לחדר במגרש הרוסים, שם לדבריו סטר לו סוהר על פניו כשהוא אזוק באזיקי מתכת מלפנים. לאחר-מכן לקחו אותו השוטרים לרופא, ששאל אותו מספר שאלות ואז העבירו אותו לחדר שבו היו שני עצירים נוספים. למחרת שוב לקחו השוטרים את מ.ד. לבית המשפט, שם הוחזק בחדר המתנה לפני הדיון בעניינו ולאחריו. לאחר מספר שעות הוא הוחזר למגרש הרוסים. בסביבות השעה 16:00 שוחרר מ.ד. למעצר בית בן חמישה ימים, ואמו וסבו לקחו אותו הביתה.

בעדותו תיאר את תחושותיו:

קשה לי מאוד עם מעצר הבית ואני מרגיש שזה לא הוגן. אני ישן כל היום ולא מצליח להירדם בלילה. אסור לי לצאת לשחק עם חברים שלי, וגם לא ללכת לבית הספר. אני משתגע בתוך הבית, ועצוב לי.

מעצרו של א.מ., בן 17:

בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר דפקו כ-15 שוטרי יס"מ ואדם בלבוש אזרחי על דלת בית משפחתו של א.מ., בן 17. בני המשפחה התעוררו ופתחו את הדלת, והשוטרים דרשו את בנם, א.מ.. שניים-שלושה שוטרים ואדם בלבוש אזרחי נכנסו לבית והלכו יחד עם אם המשפחה לחדרו של א.מ., העירו אותו והורו לו להתלבש.

השוטרים אזקו את ידיו מאחור באזיקוני פלסטיק והוציאו אותו מהבית. הם העלו אותו לכלי-רכב ולאחר נסיעה קצרה הכניסו אליו עציר נוסף. שניהם נלקחו למחנה צבאי באזור E1, שם הוחזקו בכלי-הרכב כשעתיים, ולאחר מכן הועברו לתחנת המשטרה במגרש הרוסים.

במגרש הרוסים הוכנס א.מ. לחדר שבו היו כעשרה עצורים נוספים ואולץ לכרוע על ברכיו עם הפנים לקיר. רק כעבור כשעה הסירו שוטרים את האזיקים, התירו לו ללכת לשירותים ואז שבו ואזקו את ידיו מאחור. לאחר כמה שעות, שבחלקן הותר לו לעמוד, נלקח א.מ. לחדר אחר, שם פגש עורך דין אתו שוחח כמה דקות. משם נלקח א.מ. לחקירה.

בעדות שמסר ב-25.10.17 סיפר:

ברגע שנכנסתי לחדר של החוקר ביקשתי ללכת לשירותים והוא הרשה לי. שחררו את ידי מהאזיקים אבל אחרי שסיימתי להשתין אזקו אותן מלפנים וגם את הרגליים אזקו לי באזיקי ברזל. בחקירה היה איש שלבש בגדים אזרחיים. הוא אמר לי בערבית: ״אתה זורק אבנים ובקבוקי תבערה״. הכחשתי את ההאשמות ואמרתי לו שלא עשיתי כלום. הייתי בחקירה הרבה זמן, קשה לי להעריך כמה. החוקר נכנס ויצא מהחדר. בכל פעם הוא הסתכל עליי, כתב משהו במחשב, שיחק בפלאפון ואז אמר לי: ״תודה כבר ותשחרר אותי״. לא הכו או השפילו אותי במהלך החקירה. בסוף החוקר הורה לי לחתום על מסמך בעברית, הוא אמר שזו העדות שלי.

א.מ. חתם על עדותו, ואחרי החקירה העבירו אותו השוטרים לחדר אחר, שם המתין במשך מספר שעות יחד עם נערים נוספים, כשידיו ורגליו אזוקות, מבלי שניתנו לו מים או אוכל. אחר הצהריים לקחו אותו השוטרים לבית המשפט, שם הוארך מעצרו עד יום רביעי. לאחר הדיון החזירו השוטרים את א.מ. למגרש הרוסים. הוא נבדק על-ידי רופא ואז הועבר לחדר שבו היו נערים נוספים שם הוחזק עד יום רביעי. בבוקר יום רביעי נלקח א.מ. לחדר ההמתנה בבית המשפט, שם הוחזק עד הצהריים, ואז הוחזר לבית המעצר ושוחרר בסביבות השעה 14:00 בלא כלום.

פריטים מומלצים

מימין לשמאל: אחמד, מוסטפא, מועתז, אייהם ומוחמד, צילום: עאמר עארורי, בצלם, 22.1.23

מזרח ירושלים

שכונת ואדי קדום, מזרח ירושלים: שוטרים עיכבו חמישה קטינים ללא ידיעת הוריהם, החזיקו בהם למשך למעלה משש שעות וחקרו אותם ללא ליווי מבוגר

ביום חמישי, 19.1.23, בסביבות השעה 17:30, הגיעו כעשרה שוטרים לשכונת ואדי קדום שבמזרח ירושלים, תפסו חמישה נערים תושבי השכונה בני 15-12 והכניסו אותם לניידת משטרה. השוטרים הושיבו את הנערים בצפיפות בניידת והחזיקו אותם בתוכה למשך כשעה. בסביבות 18:30 הובאו הנערים לתחנת המשטרה ברחוב סאלח א-דין, שם הושבו על כסאות כשפניהם אל הקיר בחדר קר מאוד שבו פעל מזגן, ונאסר עליהם לשוחח ביניהם. בסביבות 19:00 הגיע לתחנה עורך דין שהסביר לנערים את זכויותיהם, ורק אז אפשרו להם השוטרים לגשת לשירותים. בינתיים הגיעו לתחנה הוריהם של ארבעה מהנערים אך השוטרים אסרו עליהם להיכנס והם נאלצו להמתין לבניהם בחוץ במשך שעות. הנערים הובלו כל אחד בתורו, וללא ליווי של מבוגר מטעמו, לחקירות שנמשכו בין שעה לשעה וחצי. לאחר שחלק מהנערים סירבו לחתום על הצהרה שנרשמה בעברית וטענו בתוקף כי לא יידו אבנים, הם דיווחו כי חוקרי המשטרה השפילו אותם, קיללו אותם ובחלק מהמקרים גם נקטו כלפיהם אלימות פיזית – כך למשל, אחד השוטרים משך את כיסאו של מוסטפא א-סלאיימה, בן 12, והפיל אותו ארצה. את אייהם א-סלאיימה, בן 12, הכה חוקר בצווארו, ואת מועתז א-סלאיימה, בן 14, חוקר הכה בצווארו ובפניו ואף משך בשערותיו. עם תום החקירות הוחזקו הנערים בתחנה מבלי שאיש יסביר להם מה עומד להתרחש. בסביבות השעה 23:00 נתנו להם השוטרים פרוסות לחם. בסביבות חצות, לאחר שנוואף א-סלאיימה, אביהם של אייהם ואחמד א-סלאיימה, חתם על ערבות בסך 5,000 שקלים עבור כל אחד מחמשת מהנערים, שוחררו החמישה מהתחנה ונשלחו למעצר בית למשך חמישה ימים. כעשר דקות לאחר שנוואף ובניו שבו לביתם, התקשר אליהם שוטר ודרש שבנו אחמד ישוב למשטרה בתואנה שחקירתו לא תועדה. אחמד, שחזר לתחנה עם אביו כשהוא מותש ומפוחד, הוכנס שוב לבדו לחקירה שנמשכה כשעה וחצי, והפעם חתם על ההצהרה. כששאל את החוקר על מה הוא חתם השיב הלה כי זה אינו מעניינו. כך, נחטפו חמישה נערים מהרחוב, מבלי שיוסבר להם במה הם חשודים או לאן לוקחים אותם. הם נחקרו בתחנת המשטרה מבלי שהשוטרים עדכנו את הוריהם ומבלי שאפשרו להם להיות נוכחים בחקירה, תחת איומים ותוך הפעלת לחצים והוחזקו במקום במשך למעלה משש שעות. במהלך השעתיים הראשונות נאסר עליהם לגשת לשירותים ולא ניתן להם דבר לשתות. כל זאת בעת שהוריהם של ארבעה מהם שהגיעו לתחנה לא הורשו להיכנס אליה ואולצו להמתין בחוץ עד לשחרור בניהם. את מעצרם של הילדים יש לראות כחלק ממדיניות הדיכוי הכוללת של ישראל במזרח ירושלים ובגדה המערבית בכלל. זהו אינו מקרה חריג אלא חלק מהטיפול המערכתי של ישראל בקטינים פלסטינים, ומסירובה להעניק להם את ההגנות המיוחדות שמקנה להם המשפט הבינלאומי ואשר מוקנות לקטינים גם בחוק הישראלי. במקום זאת מערכת אכיפת החוק הישראלית מתייחסת לנערים פלסטינים כאל חלק מאוכלוסייה עוינת, שכל חבריה – נערים ומבוגרים כאחד – הם בחזקת אשמים אלא אם הוכח אחרת, והיא נוקטת נגדם צעדים קיצוניים, שלא הייתה מעזה לנקוט כלפי אוכלוסיות אחרות בישראל. כך תארו הנערים את מה שעבר עליהם באותו ערב בעדויות שמסרו לתחקירן בצלם, עאמר עארורי, ב-22.1.23: מוחמד א-סלאיימה, בן 15: ביום חמישי, 19.1.23, בסביבות 17:30, הייתי בדרך הביתה מביקור אצל חבר בשכונת ראס אל-עאמוד יחד עם החברים שלי, האחים אחמד ואייהם וגם מוסטפא ומועתז. ירדנו במדרגות שבין שכונת ראס אל-עמוד לשכונה שלנו, ואדי קדום, ופתאום נתקלנו בבערך עשרה אנשים מכוחות הכיבוש, והם עצרו אותנו. בכלל לא הבנתי מה קורה, זה היה מאוד מבלבל. אחד השוטרים כרך את הזרוע שלו מסביב לצוואר שלי בצורה מכאיבה ומשך אותי בכוח לניידת. ישבנו שם אחד על השני וזה היה מאוד צפוף. בהתחלה לקחו אותנו לראס אל-עמוד ושם חיכינו בתוך הניידת, ליד תחנת המשטרה שם. ביקשתי מהשוטר מים אבל הוא התעלם ממני. ישבנו בתוך הניידת בערך שעה ואז לקחו אותנו לתחנת המשטרה בסלאח א-דין, ושם הכניסו אותנו לחדר והושיבו אותנו על כסאות עם הפנים לקיר ואמרו לנו לא לדבר ביננו. השוטר שהיה שם איים שמי שידבר יחטוף מכות ובגלל זה שתקתי. אחרי בערך חצי שעה הגיע עורך דין שהסביר לנו על הזכויות שלנו, ואז אחרי שהוא הלך לקחו אותנו אחד-אחד לשירותים. אחרי שחזרתי מהשירותים ראיתי שלוקחים את מועתז ואת מוסטפא לחקירה, ואחרי זה לקחו גם אותי לחדר חקירות. החוקר ביקש ממני לכתוב את השם על לוח אלקטרוני, כזה שחותמים עליו כשמשתמשים בכרטיס אשראי. הוא ביקש שאכתוב גם את השם של עורך הדין שהגיע קודם, ואז אמר לי: "אתה מואשם בזריקת אבנים על ניידות משטרה". אמרתי לו שזה לא אני והוא אמר שהחברים שלי הודו בזריקת האבנים. אמרתי לו שוב שזה לא נכון, ושרק הלכנו הביתה ביחד, ולא יכול להיות שהם הודו במשהו שלא עשינו. הוא קילל אותי ואיים שאם לא אחתום על הנייר שהיה על השולחן אחטוף מכות. פחדתי ממנו וחתמתי על הנייר. אני לא יודע על מה חתמתי כי זה היה כתוב רק בעברית. ישבתי בחדר החקירות במשך שעה בערך ואחרי זה החזירו אותי לאותו חדר שבו ישבנו קודם, לשבת על הכיסא. חלק מהחברים שלי היו שם וחלק עדיין היו בחקירה. רק בסביבות 23:00 הביאו לנו חתיכת לחם לאכול. הייתי נורא רעב. אחרי שעה בערך שחררו אותנו למעצר בית של חמישה ימים. אחד ההורים חתם לי על ערבות של 5,000 שקלים. מועתז א-סלאיימה, בן 14: כשעצרו אותנו לא הבנתי מה בדיוק קורה ומאיפה השוטרים באו, אבל הם תפסו את כולנו מהצוואר. כמעט נחנקתי כשהשוטר כרך את הזרוע שלו סביב הצוואר שלי ומשך אותי לתוך ניידת משטרה ביחד עם כולם. הושיבו אותנו בניידת אחד על השני. מקדימה ישבו שני שוטרים. כשאמרתי להם בערבית שכואבות לי הרגליים בגלל הצורה שישבנו אחד מהם אמר לי: ״אם לא תשתוק אני אכרות לך את הרגל״. מאותו רגע שתקתי. נסענו לתחנת המשטרה בראס אל-עמוד וחיכינו שם בניידת במשך בערך שעה. ביקשנו מהשוטרים מים אבל הם התעלמו מאיתנו. הפה שלי כבר התייבש מרוב צמא. אחר כך הגענו לתחנת משטרה ברחוב סלאח א-דין ושם הכניסו אותנו לחדר קר מאוד שפעל בו מזגן על קירור. הושיבו אותנו על כיסאות נפרדים, מול הקיר, ואמרו לנו לא לדבר. כשביקשנו מהשוטר לכבות את המזגן בגלל שרעדנו מקור הוא סרב. במשך שעה ביקשנו כמה פעמים שיתנו לנו ללכת לשירותים אבל התעלמו מאיתנו. רק אחרי שעורך הדין שהגיע לדבר איתנו הלך, שוטר אחד לקח כל אחד מאיתנו בנפרד לשירותים. כשהוא לקח אותי הוא קילל אותי בדרך לשם ואמר דברים מגונים על אמא שלי ועל אחותי. לקחו אותי ואת מוסטפא לחקירה, כל אחד בנפרד. הראו לי שם סרטון שבו ראו מידיי אבנים. אמרתי לחוקר שאני לא יודע מי האנשים האלה ושאני לא עשיתי כלום. הוא צעק עליי ואמר שאני שקרן. כל הזמן פחדתי שירביץ לי. הוא לא הפסיק לקלל ופעם אחת, אחרי שצעקתי עליו בחזרה: ״למה אתה מקלל את אמא שלי?״, הוא משך לי בשערות ונתן לי מכות אגרוף בפנים ובצוואר. סירבתי לחתום על המסמך. החוקר אמר שזו העדות שלי אבל זה היה כתוב בעברית, אז סירבתי לחתום. הוא צחק עליי ואמר: "טוב אל תחתום, פוזל אחד! ״. זה היה משפיל. אחרי בערך שעה וחצי של חקירה החזירו אותי לחדר. בסביבות 23:00 נתנו לנו לחם לאכול ואחרי בערך שעה שחררו אותנו למעצר בית של חמישה ימים, בערבות של 5,000 שקלים. אייהם א-סלאיימה, בן 12: כשהגענו לתחנת המשטרה בסאלח א-דין ביקשתי ללכת לשירותים אבל השוטר סירב לקחת אותי. רק כשהגיע עורך הדין ואמרתי לו שאני צריך ללכת לשירותים השוטר לקח אותי לשם ואז החזיר אותי לחדר. עורך הדין עדיין היה שם ואמר לי שקודם הוא הסביר לכולם שלחוקרים אין זכות להכות או לקלל אותנו. אחרי זה הוא הלך והשוטרים התחילו להוביל אותנו לחקירות כל אחד בנפרד. בחקירה שלי פחדתי נורא. לא ידעתי מה הולך לקרות. החוקר הראה לי סרטון ושאל אותי אם רואים אותי שם. עניתי לו שלא, והוא צעק עליי ושאל אם אלו החברים שלי ואחי. עניתי שאני לא יודע מי אלה, ואז הוא הכה אותי בצוואר ואמר שאם אודה שזרקתי אבנים ישחררו אותי הביתה. אמרתי לו שוב שלא עשיתי כלום. הוא נתן לי מסמך בעברית לחתום עליו בלי להסביר לי מה כתוב. חתמתי עליו כי פחדתי לקבל עוד מכות. כל החקירה החוקר צרח עליי ודפק עם היד שלו על השולחן. אחמד א-סלאיימה, בן 13: הכניסו אותנו לחדר קר מאוד כי המזגן פעל בו על קירור במקום על חימום. הושיבו אותנו על כסאות ברזל עם הפנים לקיר וחיכינו. אחרי שעו"ד דיבר איתנו לקחו אותי לשירותים. בדרך לשם השוטר שלקח אותי קילל אותי, את אמא שלי ואת אחותי. אחרי זה לקחו אותי לחקירה והראו לי וידיאו עם אנשים שזרקו אבנים בוואדי קדום. החוקר אמר שאם אני אודה שזרקתי אבנים אני אחזור הביתה, אבל אמרתי לו שבאמת לא זרקתי אבנים. הוא קילל את אמא שלי, העליב אותי והראה לי את הסרטון עוד פעם ושאל אותי מי זורק שם אבנים. עניתי לו שאני לא יודע, ואז הוא זרק לכיוון שלי כוס מים שהייתה על השולחן. הכוס לא פגעה בי. סירבתי לחתום על העדות ואז החוקר אמר שאני יכול ללכת, וכשכמעט יצאתי מהחדר הוא בעט לי בישבן. שיחררו את כולנו מאוחר בלילה. אבא שלי החזיר אותי ואת אייהם הביתה, ואחרי בערך עשר דקות התקשרו לאבא שלי מהמשטרה ודרשו ממנו שיביא אותי לתחנה. כשהגענו לתחנה הכניסו אותי שוב לבד לחקירה. החוקר אמר לי שהם לא תיעדו את החקירה שהייתה קודם ובגלל זה הביאו אותי עוד פעם. החוקר שאל את אותן שאלות על יידוי האבנים, ושוב הכחשתי את זה. הייתי נורא עייף והפעם כן חתמתי על המסמך בעברית. כששאלתי את החוקר מה כתוב בו הוא ענה לי שזה לא ענייני. נוואף א-סלאיימה, בן 47 ואב ל-6, אביהם של אייהם ואחמד: ביום חמישי, 19.1.23, בסביבות 18:00, אחד הילדים בשכונה אמר לי שראה את כוחות הכיבוש עוצרים את שני הבנים שלי ועוד שלושה נערים. התקשרתי מיד למרכז המידע של ואדי חילווה והם קישרו אותי לעורך דין. עורך הדין בירר והודיע לי שהילדים שלי מעוכבים בתחנת המשטרה בסלאח א-דין. אחרי שעה בערך, בסביבות 19:00, הגעתי עם כמה מההורים של הנערים האחרים לתחנה, אבל השוטרים לא נתנו לנו להיכנס לראות את הילדים. עמדנו שם בחוץ בקור בערך ארבע שעות, עד השעה 23:00 בערך, כששוטר יצא מהתחנה ודרש ממני לחתום על ערבות בסך 5,000 שקלים, עבור כל ילד. בסביבות חצות שחררו אותם. הם יצאו משם מותשים, קפואים ורעבים. כמה דקות אחרי שנכנסתי הביתה עם אייהם ואחמד התקשרו אליי מהמשטרה ודרשו שאחזיר את אחמד לתחנה בטענה שהחקירה שלו לא תועדה. נסעתי אתו לתחנה ושם הכניסו אותו לבד לחקירה. כשהוא יצא מהחקירה, אחרי בערך שעה, הוא סיפר לי ששאלו אותו שוב אם השתתף ביידוי האבנים.

9 מרץ 2023

מג'ד רווידי לאחר שחרורו. צילום: מרכז ואדי חילווה, סילוואן

מזרח ירושלים

שוטרים ואנשי שב"כ עצרו הכו קשות נער בן 15 במזרח ירושלים

ביום שלישי, 28.6.22, בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר, הגיעו כשלושים שוטרים ואנשי שב"כ, חלקם רעולי פנים, לבית משפחת רווידי בסילוואן. כמה מהם נכנסו לחדרו של מג'ד, בן ה-15, והוא התעורר בבהלה. אביו ניסה להרגיעו ואמר לבנו כי מדובר בשוטרים, וכשענה לאביו "מה אני אמור לעשות להם" דחף אותו אחד השוטרים בכוח ומג'ד דחף אותו בחזרה. שוטרים נוספים התנפלו על הנער, היכו אותו ואז לקחו אותו למעצר כשהוא יחף ופלג גופו העליון עירום. השוטרים אזקו את ידיו של מג'ד ובדרך לבית המעצר במגרש הרוסים המשיכו השוטרים להכותו. גם בתחנה הכו השוטרים את הנער עד שעורך דינו הגיע למקום וצילם את סימני המכות על פניו וגופו. מג'ד נלקח לחקירה, בה הואשם ביידוי אבנים על מכוניות של מתנחלים ושוטרים, ובסביבות השעה 16:00 נלקח לבית משפט השלום, כ-12 שעות לאחר שהוצא ממיטתו, הוכה ונחקר – כשבמהלכן לא אכל ולא שתה דבר. השופט האריך את מעצרו של מג'ד ביומיים, שבמהלכם לא נחקר כלל ורק שהה בתא המעצר. ב-30.6.22 אחר הצהריים הוא שוחרר, לאחר שאביו חתם על ערבות בסך 5,000 ש"ח, ונשלח למעצר בית בן שבעה ימים. אין זה אירוע חריג אלא חלק משגרת חייהן של משפחות פלסטיניות רבות במזרח ירושלים. רשויות רבות שותפות לאלימות זו ומאפשרות אותה: השוטרים שהגיעו לבית המשפחה באישון לילה, העירו את כל בני המשפחה ולקחו באלימות נער בן 15 ממיטתו; אנשי השב"כ שהתלוו אליהם; השוטרים שחקרו את הנער לאחר שנלקח ממיטתו והוכה קשות שוב ושוב; הסוהרים שכלאו אותו; ולבסוף – השופט שאישר את הארכת המעצר, שאין זה ברור לשם מה נדרשה שהרי מג'ד לא נחקר שוב, ושלח אותו למעצר בית בלי שהתקיים הליך שיפוטי שיאפשר לו להגן על עצמו. כך, כשגרה, מנהלות כל הרשויות את חייהם של הפלסטינים במזרח ירושלים, כשהן נהנות מסמכויות מרחיקות לכת וכלל אינן נדרשות לתת דין וחשבון על מעשיהן. תחקירן בצלם עאמר עארורי גבה עדויות מבני המשפחה. מג'ד א-רווידי, בן 15, סיפר על שהתרחש באותו לילה ובמהלך מעצרו: ביום שלישי, 28.6.22, בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר, התעוררתי מרעשים בבית. פתאום ראיתי כמה אנשים רעולי פנים בתוך החדר שלי. אחד מהם אמר לי בערבית: קום ובוא איתנו. פחדתי נורא. אבא אמר לי שאלה השוטרים ואני נלחצתי והתחלתי לצעוק. כשקמתי מהמיטה, אחד מהם דחף אותי ודחפתי אותו בחזרה. השוטרים גירשו את כולם מהחדר והתחילו להכות אותי. במשך כמה דקות הם בעטו בי ונתנו לי סטירות ואז הם אזקו לי את הידיים לאחור והובילו אותי אל מחוץ לבית, כשאני יחף ובלי חולצה. אמא שלי נתנה להם חולצה בשבילי, אבל הם השתמשו בה כדי לכסות לי את הפנים. אחד האחים שלי הלך אחריי ונתן לי נעליים. הם העלו אותי לרכב, ואני נעלתי את הנעליים. לא ראיתי כלום כי הפנים שלי היו מכוסות בחולצה. בזמן הנסיעה בג'יפ הם הכו אותי עוד פעם, בפנים, בראש ובצוואר. כשהג'יפ עצר הם משכו אותי החוצה באלימות, כמעט נפלתי על הפנים. אחר כך הבנתי מהעו"ד שאני נמצא בחדר 4 במתקן חקירות ליד מגרש הרוסים. הם הושיבו אותי על הברכיים והמשיכו להכות אותי מדי פעם. הם נתנו לי סטירות, בעטו בי והכו אותי עם קת אקדח או רובה בכל מיני מקומות בגוף. אני לא יודע להגיד כמה זמן זה נמשך. בשלב כלשהו הגיע עורך הדין, והוא בקש לצלם את סימני המכות על הפנים והגוף. עורך הדין הסביר לי על תהליך החקירה והמעצר. אחרי שהוא עזב הם לקחו אותי לשירותים, שם שטפתי את הפנים, ואז לקחו אותי לחקירה. בחדר היו שני חוקרים בלבוש אזרחי. ישבתי על כיסא עם ידיים אזוקות. החוקרים האשימו אותי בזריקת אבנים על מכוניות של מתנחלים ושוטרים. לא יודע כמה זמן הייתי בחקירה, אבל זה הרגיש כמו שעתיים בערך. בקושי הייתי מסוגל לדבר בגלל הכאבים מהמכות. הייתי גם מאוד צמא. ביקשתי מים ולא נתנו לי לשתות, גם לא נתנו לי שום דבר לאכול. החקירה התנהלה בערבית אבל הם אמרו לי לחתום על מסמכים בעברית שאני לא קורא. החוקר אמר שזאת העדות שלי. חתמתי ואז העבירו אותי לחדר, שהוא בעצם כלוב עם סורגים. הידיים שלי היו עדיין אזוקות. הייתי מותש, צמא ורעב, והרגשתי כאבים בכל הגוף. בסביבות השעה 16:00 לקחו אותי לבית המשפט, שם ראיתי את אבא והאחים שלי אחמד, בן 21, וסמיר, בן 22. לא הצלחתי לדבר איתם. השופט האריך את המעצר שלי ביומיים ואז החזירו אותי למגרש הרוסים. לקחו אותי לרופא והוא נתן לי משכך כאבים ואז הכניסו אותי לחדר שהיו בו שלושה נערים, בערך בגיל שלי. למרות שהייתי רעב ולמרות שבחדר היו לחם וריבה, נרדמתי מייד מרוב עייפות. כשהתעוררתי אכלתי פרוסת לחם אחת ושתיתי מיץ, לא היה לי תיאבון. נשארתי בחדר עד ליום חמישי בשעה 17:00. לא חקרו אותי עוד פעם. אבא שלי חתם על ערבות בסך 5,000 ש"ח ושלחו אותי למעצר בית למשך שבעה ימים. אחרי ששחררו אותי מבית המעצר הלכתי עם אבא והאחים שלי, אחמד וסמיר, למרפאה בעין א-לוזה בסילוואן, שם עשו לי צילומי רנטגן. הרופא אמר שיש לי חבורות במקומות שונים בגוף וסימני דם יבש באוזן שמאל. מחמוד א-רווידי, בן 49, אביו של מג'ד, סיפר על מעצרו של בנו ועל מה שהתרחש לאחר מכן: שמעתי דפיקות חזקות בדלת. קמתי עם אשתי, איסלאם, בת 43. שאלתי מי זה וענו לי: אנחנו מהמשטרה, תפתח. היו שם יותר משלושים שוטרים, חלקם בבגדים רגילים וחלקם במדים שחורים. חלקם גם היו רעולי פנים. כל בני המשפחה התעוררו, חוץ ממג'ד. היה איתם קצין שב"כ ששאל אותי מה השמות של הילדים שלי. עניתי לי שיש לי ארבעה ילדים: ריתאל, בת 11, מג'ד, בן 15, אחמד, בן 21 וסמיר, בן 22. הוא שאל אותי איפה מג'ד ישן ואמרתי לו שבחדר עם שני האחים שלו. הוא הורה לי ללוות אותו לחדר. חמישה שוטרים נכנסו לחדר והאחרים התפרסו ברחבי הבית. מג'ד התעורר והיה מבוהל. אמרתי לו לא לפחד ושאלה שוטרים, אז הוא ענה לי: "מה אני אמור לעשות להם". כשאיש השב"כ שמע את זה הוא דחף אותו בכוח ואז מג'ד דחף אותו בחזרה. שלושה אנשי יס"מ הרביצו למג'ד, דחפו אותו לרצפה ובעטו בו. צעקתי עליהם שיפסיקו ואמרתי להם שזה רק ילד. אשתי ואחותו של מג'ד שעמדו בכניסה לחדר וראו את מה שקורה התחילו לצעוק ולבכות. אז נכנסו לחדר בערך 15 שוטרים נוספים וגירשו אותי החוצה. שמעתי את מג'ד צועק מכאבים. אחרי כמה דקות הם הוציאו אותו בלי חולצה ויחף. אשתי ניסתה לתת למג'ד חולצה, אבל אחד השוטרים לקח אותה וכיסה בה את הראש שלו, במקום לתת לו ללבוש אותה. סמיר יצא אחרי מג'ד בריצה ונתן לו נעליים. מייד אחרי שהשוטרים עזבו התקשרתי לעורך הדין מוחמד מחמוד וסיפרתי לו מה קרה. הוא חזר אליי אחרי שעה ואמר לי שמג'ד עצור ב"חדר 4" ושנקבע לו דיון בבית משפט השלום בירושלים בשעה 11 בבוקר. כמובן שאני, אשתי והילדים שלי לא חזרנו לישון אחרי כל זה. כל הזמן חשבנו על מג'ד ומה קורה איתו במעצר. מאוד דאגתי לו. בכלל, אני דואג לעתיד שלו, כי גם אני הייתי עצור בעבר לתקופות שונות, מאז 1988, ואני לא רוצה שהבן שלי יחווה את זה, אני לא רוצה שהעתיד שלו ילך לאיבוד בבתי כלא. עורך הדין התקשר אלינו מאוחר יותר ועדכן אותנו שהדיון נדחה לשעה 17:00. הלכתי לבית המשפט עם סמיר וחאמד. כשמג'ד הובא לאולם, לא האמנתי שזה הבן שלי. תווי הפנים שלו השתנו לגמרי, הוא הוכה קשות והפנים שלו היו נפוחות מהמכות והיו עליהן חבורות. השופט האריך את המעצר של מג'ד ביומיים, ואז הוא שוחרר, אחרי שחתמתי על ערבות בלתי משולמת בסך 5,000 ש"ח. הוא נשלח למעצר בית של שבעה ימים. מייד אחרי שהוא שוחרר לקחנו אותו למרפאה בסילוואן, שם עשו לו בדיקות ונתנו לו משככי כאבים. תודה לאללה לא היו לו שברים, רק חבורות וכאבים. אנחנו מנסים לחזק את מג'ד כדי שיתמודד עם המכות וההשפלה שהוא עבר. תודה לאללה, כיום מצבו יותר טוב.

14 אוגוסט 2022

מזרח ירושלים

זאת ירושלים

הדו"ח מתאר את מציאות החיים בשכונה המזרח ירושלמית אל-עיסאוויה, 53 שנים לאחר שסופחה לישראל. בשנה האחרונה השכונה היא מוקד של חיכוך קבוע ויומיומי בשל מבצע משטרתי שעיקרו התעמרות בתושבי השכונה. ואולם מבצע זה הוא רק חלק מהתמונה. בדו"ח מנתח בצלם את המדיניות שמיישמת ישראל בשכונה מאז סיפחה אותה לשטחה, מדיניות המושתתת על גזל קרקעות, הזנחה מכוונת, היעדר תכנון – ואלימות משטרתית, אשר מיושמת באופן קיצוני בשכונה זו.

19 מאי 2020