שטח C

בפעם השנייה החורף, המנהל הרס את כל המבנים בח'ירבת עין כרזליה והותיר את התושבים חשופים לפגעי מזג האוויר

4 מרץ 2015

כביש הגישה לקהילה שהמנהל האזרחי גרף וחסם. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 4.3.15
כביש הגישה לקהילה שהמנהל האזרחי גרף וחסם. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 4.3.15

הבוקר, 4.3.15, הרס המנהל האזרחי בפעם השנייה מאז תחילת 2015 את כל המבנים בקהילת ח'ירבת עין אל-כרזליה שבצפון בקעת הירדן. בנוסף, גרפו דחפורי המנהל את דרך העפר המובילה אל הקהילה וכעת לא ניתן להגיע אליה ברכב.

ח'ירבת עין כרזליה היא קהילת רועי צאן קטנה השוכנת בצפון בקעת הירדן, כחמישה ק"מ מדרום-מערב לכפר אל-ג'יפתליק. האדמות עליהן יושבת הקהילה שייכות לתושבי הכפר עקרבה, השוכן כעשרים ק"מ מזרחית לה. הקהילה מורכבת משלוש משפחות שמקורן בעקרבה ואשר חיות במקום מזה למעלה מ-25 שנה. הן מונות כיום שלושים ואחד תושבים, מתוכם שישה עשר קטינים. התושבים מתפרנסים מחקלאות ומרעיית צאן ומסתמכים על מעיין שמצוי בקרבת מקום. ילדיהם לומדים בבית ספר באל-ג'יפתליק. בשנת 1972 הכריז הצבא על האזור שבו נכללת ח'ירבת עין כרזליה כעל שטח צבאי סגור (מס' 904), בטענה שהוא נחוץ כשטח אש. עם זאת, לטענת התושבים עד לשנת 2012 לא נערכו אימוני צבא במקום, מאז, לפי דיווחי התושבים, השתנה המצב וישנה נוכחות מורגשת של הצבא באזור הכפר.

בין ינואר 2014 לינואר 2015 הרס המנהל האזרחי שלוש פעמים את כל המבנים בכפר ופעם נוספת חלק מהם. האחרונה בפעולות הרס אלה בוצעה ב-22.1.15, אז הרס המנהל האזרחי את כלל המבנים בכפר, לרבות חמישה אוהלי המגורים ששימשו את המשפחות. מאז עמלו תושבי הכפר להקים מחדש את אוהלי המגורים ואת המבנים המשמשים לגידול ולהחזקת הצאן.

תושבי ח'ירבת עין אל-כרזליה הבוקר לאחר ההריסה. צילום: עארף דראר'מה, בצלם
תושבים בח'ירבת עין אל-כרזליה הבוקר לאחר ההריסה. צילום: עארף דראר'מה, בצלם

הבוקר, 4.3.15, הגיעו כאמור פעם נוספת כוחות צבא ונציגי המנהל האזרחי ועמם דחפור, והרסו את שמונת אוהלי המגורים, שש מכלאות וחמשת האוהלים שבהם הוחזק הצאן. בנוסף לכך, גרפו נציגי המנהל והצבא את דרך העפר המובילה אל הכפר, שאורכה כקילומטר אחד, וחסמו אותה. טרם עזיבתם את הכפר איימו נציגי הצבא והמנהל כי ישובו ויהרסו כל מבנה שיוקם מחדש.

ההריסות התכופות כופות על תושבי הכפר מציאות חיים קשה ובלתי אפשרית וחשש מתמיד מפני הבאות. בעדות שגבה תחקירן בצלם עארף דראר'מה ב-22.2.15 מנאהדה בני מניה, תושבת הכפר, היא מתארת את תנאי החיים בקהילה בחודש האחרון, לאחר ההריסה בינואר 2015, ובפרט בעת הסופה החורפית שהתחוללה בימים שקדמו לגביית העדות:

מאז שהצבא הישראלי הרס את בתינו ב-22.1.15 אנו חיים בתנאים קשים. הצלב האדום סיפק לנו אוהלים קטנים, ותפרנו חלק מהאוהלים שהיו ברשותנו ואספנו אותם מתוך ההריסות.

במהלך החודש האחרון מזג האוויר היה קשה, וחששנו מאוד בגלל הגשם החזק והאפשרות של שיטפונות. הסבל שלנו החריף בגלל שאנו גרים באזור שקשה מאוד להגיע אליו, במיוחד בתנאי מזג אוויר כאלה. במהלך היומיים שבהם הסופה הייתה בשיאה החיים שלנו היו משולים לסיוט. המים דלפו לתוך האוהלים המאולתרים והרטיבו הכל. הסחף והבוץ חלחלו למעיין המים שממנו אנחנו שותים, ולא יכולנו להשתמש במים. אין לנו חשמל ובקושי הצלחתי להבעיר מדורה כדי לאפות לבנים שלי.

הצאן נפגע ומתו לנו ולשכנים כבשים וטלאים. כל הטלאים סובלים ממחלות בגלל הקור. אנחנו לא יודעים מה לעשות, אנו חוששים מהמשך גל הקור. אנו מתפרנסים מגידול צאן שאין לו כבר קורת גג.

הריסות אלה הן חלק ממדיניות ארוכת שנים בה נוקטות הרשויות הישראליות, במטרה לגרש מבתיהם בתואנות שונות אלפי פלסטינים הגרים בעשרות קהילות הפזורות בשטח C. גורמים רשמיים ישראלים הכריזו בהזדמנויות שונות כי הם מבקשים להשתלט על שטחי C, כדי ליצור נסיבות שיקלו על סיפוחם לגבולות המדינה במסגרת הסדר הקבע ועד אז, לספחם דה-פקטו. בשנים האחרונות שוקד המנהל האזרחי על תכנון יישוב קבע לבדואים מאזור מעלה אדומים ובקעת הירדן בסמוך ליריחו, שמכונה "רמת נועיימה". התכנית נעשית ללא שיתוף התושבים, אשר מתנגדים לה.

ישראל, ככוח הכובש בגדה המערבית, חייבת לאפשר לתושבים להמשיך לנהל את חייהם, ובכלל זה עליה לאפשר להם לבנות את בתיהם באופן חוקי, להשתמש במקורות המים, ולקיים את אורח חייהם. גירוש תושבים מבתיהם בשטח כבוש כדי לאפשר לצבא הכיבוש להתאמן בשטחם אינו חוקי. על פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, גירוש כזה יהיה מותר רק בנסיבות חריגות, כאשר הדבר נחוץ לצורך צבאי דחוף או לצורך שמירה על בטחון האוכלוסייה המקומית. ברור שגירוש התושבים מבתיהם במקרה זה אינו עונה לאף אחד מתנאים אלה, ובכל מקרה – אף גורם לא הציע לתושבים פיתרון הולם שיאפשר להם להמשיך ולקיים את אורח חייהם. אם יגורשו בני הקהילה הם יוותרו ללא בית וללא כל אפשרויות פרנסה.

ההריסות החוזרות והנשנות של בתיהם אינן אלא התעמרות אכזרית באוכלוסייה חלשה במיוחד. בצלם קורא לרשויות האחראיות לאפשר לתושבי ח'ירבת עין כרזליה להישאר ללא הפרעה במקום מגוריהם ולרעות שם את צאנם, כפי שעשו ב-25 השנים האחרונות.

פריטים מומלצים

תושב ח'ירבת חומסה אל-פוקה עומד בתוך רכוש הקהילה שכוחות ישראליים השליכו ליד עין א-שיבלי. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס, 7.7.21

קהילות בסכנת גירוש

פשע מלחמה לאור יום ובאישור בג״ץ

ישראל ביצעה אתמול ניסיון להעברה בכפייה של תושבי חומסה, דבר המהווה פשע מלחמה. בניגוד לחמש הפעמים הקודמות שבהן הרסה ישראל את בתי התושבים בקהילה בתוך פחות משנה, אתמול לקחו עובדים של המנהל האזרחי וחיילים את תכולת בתיהם של חלק מהתושבים והעבירו אותה לאזור סמוך לעין אל שיבלי, אליו מנסה ישראל לגרש את התושבים, תוך מצג שווא שהדבר נעשה תוך ״הידברות״ ו״הסכמה״. בכך הבהירה ישראל, אם למישהו עוד היה ספק, את כוונתה לגרשם מביתם לתמיד. בתגובת הצבא שפורסמה בתקשורת הובלטה העובדה שניסיון הגירוש התקיים באישור בג״ץ. אכן, על החקירה שתתנהל בהאג בעניינה של ישראל לבדוק גם את אחריותם של השופטים לביצוע ההעברה בכפייה ולא רק את זו של חברי ממשלת ישראל והדרג הפיקודי הבכיר. אתמול, בסביבות השעה 8:00 בבוקר, הגיעו חיילים ואנשי מנהל האזרחי לח'ירבת חומסה שבצפון בקעת הירדן. הכוחות הכריזו על האזור שטח סגור ומנעו מעיתונאים, מפעילי זכויות אדם ומדיפלומטים להגיע למקום. הכוחות פירקו תשעה אוהלי מגורים וארבעה צריפי מגורים וכן 17 מבנים חקלאיים השייכים לתשע משפחות בקהילה המונות 61 נפשות, בהם 34 קטינים. נוסף על כל אלה, הרסו הכוחות ארבעה מכלי מים, צינורות, גדרות וציוד חקלאי. החיילים העמיסו את חפציהם של התושבים על המשאיות, שהובילו אותן לקהילת עין שיבלי שממערב לח'ירבת חומסה. תושבי הקהילה נמלטו עם צאנם להרים. אוטובוסים, שנועדו להעביר בכפייה את תושבי חומסה לעין אל שיבלי, נותרו ריקים.

9 יולי 2021

ההריסה בח'ירבת חומסה. צילום: עארף דראר'מה, 7.7.21

קהילות בסכנת גירוש

משאיות העמיסו את החפצים, אוטובוסים הגיעו בשביל התושבים: ישראל ביצעה הריסה נרחבת בקהילת חומסה בפעם השישית בתוך פחות משנה

הבוקר, יום רביעי, 7.7.21, הגיעו כוחות צבא ומנהל אזרחי לקהילת ח׳ירבת חומסה שבבקעת הירדן. על פי מידע ראשוני, הכוחות פירקו את אוהליהם של רבים מתושבי הקהילה, החרימו אותם ואת תכולתם והעמיסו אותם על משאיות. העמסת הציוד נמשכת גם עתה, בשעות הערב. בנוסף הגיעו למקום אוטובוסים כדי לפנות את התושבים, שנשארו ללא קורת גג בחום הקופח. התושבים, אשר סירבו להתפנות מהמקום, חוששים שיגורשו בכוח הזרוע הלילה. על פי מידע ראשוני, הכוחות הרסו את בתיהן של לפחות תשע משפחות, והותירו כשישים בני אדם ללא קורת גג. חיילים ועובדים של המנהל האזרחי ממשיכים להעמיס את תכולת הבתים של התושבים על משאיות צבאיות בשעות אלה. בצלם מברר עדיין את הפרטים המדויקים של הרכוש שנהרס והוחרם. עם זאת, ברור שיש לדחות על הסף את ניסיונה של ישראל להציג את התעמרותה בתושבי הקהילה, במטרה להעבירם בכפייה ממקום מושבם ולהשתלט על אדמותיהם, כדבר המתרחש בהסכמתם. הריסת הבתים בקהילה היא חלק ממדיניות ישראלית המיושמת ברחבי הגדה המערבית, ואשר נועדה ליצור תנאי חיים בלתי נסבלים במטרה לגרום לפלסטינים לעזוב את בתיהם, לרכז אותם במובלעות ולהשתלט על אדמותיהם. מדיניות זו היא בגדר ניסיון להעברה בכפייה של התושבים – מעשה שהוא פשע מלחמה על-פי משפט ההומניטארי הבינלאומי. האחריות ליישום מדיניות זו מוטלת בראש ובראשונה על הדרג המדיני שמוביל אותה, על הפיקוד הצבאי הבכיר המבצע אותה ועל שופטי בית המשפט העליון המעניקים לה חותמת של כשרות משפטית. מעשיה אלה של ישראל הם גם אות קלון לקהילה הבינלאומית, אשר פטרה את עצמה מחובתה לדרוש מישראל לשמור על זכויות האדם של הפלסטינים הנתונים לשליטתה והסתפקה עד כה בגינויים חסרי כל השלכות מעשיות.

7 יולי 2021

הריסת מבנה בפסאייל א-תחתא. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 25.11.20

מדיניות התכנון בגדה

ישראל מבצעת פשע ומתארת את הפלסטינים כעבריינים: בתיהם של 44 פלסטינים מתוכם 22 ילדים נהרסו אתמול בגדה המערבית

במסגרת מאמציה להשתלט על שטחים נוספים בגדה המערבית, אתמול הרסה ישראל את בתיהם של 44 פלסטינים (בהם 22 קטינים) וניתקה קהילות שלמות מתשתיות המים. ההריסות הן ביטוי הקצה של מדיניות ישראלית המבקשת לרוקן אזורים שלמים בגדה המערבית מתושביהם הפלסטינים באמצעות שימוש מתמשך באימונים צבאיים בשטחי מגורים וחקלאות, מניעת גישה לאדמות, איסור על בניית מבנים ועל חיבור לתשתיות בסיסיות והחרמות. כבר עכשיו, בנובמבר 2020 מספר הפלסטינים שישראל הרסה השנה את ביתם בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים) עולה על 900. אזור רמאללה בכפר א-לובן אל-ר'רבייה שבמחוז רמאללה הרס המנהל האזרחי שלד של מבנה בשלבי בנייה (רצפה ועמודים), שנועד למגורי משפחה בת 8 נפשות, מתוכן 6 ילדים, וכן צריף בבעלות תושב אחר ששימש כמוסך. בקעת הירדן בפסאייל א-תחתא שבצפון בקעת הירדן, המנהל האזרחי: החרים 2 שלדים של צריפים שנועדו למגורי משפחה מורחבת המונה 7 נפשות בהן שני ילדים, ונתרמו לה על-ידי ארגוני סיוע הומניטארי, לאחר שהמנהל הרס את צריפי המגורים שלהם בחודשים הקודמים. הרס 2 צריפי מגורים של משפחה בת 10 נפשות בהן 4 ילדים, וכן מטבח ושירותים, דירים, גדר ורשת חשמל. הרס 8 צריפים ששימשו שתי משפחות וכללו: שירותים, אחסון למספוא, אורוות סוסים, לול תרנגולות וטאבונים, והשחיתו מספוא לחיות. בקהילת תל א-סמאדי שמצפון מערב לכפר אל-ג'יפתליק החרים המנהל האזרחי צריף ששימש למגורי זוג וכן מבנה שירותים ומיכל מים שנתרמו לזוג על ידי ארגון סיוע הומניטארי לאחר שהכוחות הרסו את צריף המגורים שלהם, מבנה שירותים ומיכל מים מפלסטיק ב-21.10.20. מסאפר יטא (דרום הר חברון) בח'ירבת א-רכיז הרס המנהל האזרחי 2 מבני מגורים של משפחה המונה שש נפשות, מתוכן שלושה ילדים ומבנה לשימוש חקלאי בבעלות משפחה אחרת בקהילה. בח'ירבת א-סארורה, הרס המנהל מבנה שירותים בבעלות תושב הקהילה. בחירבת ח'לת א-דבע נהרסו 2 מבני מגורים בשלבי בנייה שנועדו למגורי 2 משפחות, המונות יחד 11 נפשות, בהן 7 ילדים, וכן מבנה שהכיל שירותים ומטבח. במר'אייר אל-עביד נהרסו 2 מבנים לשימוש חקלאי ומבנה שירותים בבעלות תושב הקהילה. אנשי המנהל האזרחי חתכו קו מים באורך של כ-2 קילומטרים שסיפק מים לקהילות אל-פח'ית, א-ספאיי, מר'אייר אל-עביד וא-תבאן. עלות הנחתו של קו המים עמדה על קרוב למאה אלף יורו, והוא נתרם על-ידי ארגונים הומניטאריים. המנהל האזרחי כבר השחית את קו המים הראשי המוביל למסאפר יטא בחודש פברואר 2019 והוא שוקם מאז, ובחודש אוקטובר השנה השחית המנהל קו חלוקה פנימי שהוביל מים לקהילות מר'אייר אל-עביד וח'ירבת אל-מג'אז. בחירבת ג'ינבה נהרסו מכל מים וחלק מגדר רשת ונעקרו ארבעה עצי זית. נכון לסוף נובמבר 2020 לפחות 919 פלסטינים איבדו את ביתם, בהם לפחות 460 קטינים. לשם השוואה, ב-2019 כולה איבדו את ביתם 677 פלסטינים, ב-2018 – 397, וב-2017 – 521. בנוסף, במהלך 2020 ישראל הרסה 330 מבנים ומתקנים שלא נועדו למגורים, כולל תשתיות הומניטריות כגון בורות, רשתות מים ותשתיות חשמל, החיוניות לקיום אנושי. חלק מהבתים שנהרסו אתמול היו בשלבי בניה וטרם אוכלסו וההריסות בוצעו, פעם נוספת, לפני מערכת חורפית משמעותית ובמהלך מגפה עולמית. מוקדם יותר החודש, ערב יום הבחירות בארצות הברית, הרסה ישראל כליל את ח'ירבת חומסה שבבקעת הירדן, בפעולת ההרס הגדולה מסוגה מזה כעשור. ישראל מתמידה ביישום מדיניות זו של העברה בכפייה כשהיא מגובה בפסיקות של בתי המשפט בישראל – ובעיקר של בית המשפט העליון – ובתגובה נרפית מצד הקהילה הבינלאומית. הריסת הבתים חושפת רק פן אחד של מדיניות נפשעת זו, שתיפסק רק כאשר במקום גינויים או דרישות לפיצויים תידרש ישראל לתת דין וחשבון על מעשיה. הניסיונות להתמודד עמה בדרכים אחרות כשלו – כישלון שחורבותיו פזורות בכל רחבי הגדה המערבית.

26 נובמבר 2020