העתיד על פי בג"ץ: טיהור סילוואן מפלסטינים

22 נובמבר 2018

שופטי בית המשפט העליון ברק-ארז, ברון ואלרון, דחו אתמול את עתירתם של 104 תושבי סילוואן נגד החלטת האפוטרופוס הכללי מספטמבר 2002 בנוגע ל"שחרור" הקרקע עליה הם גרים מזה עשרות שנים. הקרקע "שוחררה" לידי שלושה אנשים – כולם מקורבים לעמותת המתנחלים "עטרת כהנים", שמטרתה היא ייהוד מזרח ירושלים. השופטת ברק-ארז, שכתבה את פסק הדין, מצמצמת את תפקידו של בית המשפט לבחינת שאלות בודדות בתחום המשפט המנהלי, ומשלחת בלא כלום את התושבים להמשיך לנהל את מאבקם, נגד כל הסיכויים, במסגרת ההליכים האזרחיים שמנהלת נגדם עמותת עטרת כהנים בדרישה שיפנו את בתיהם. השופטת ברק-ארז קובעת כי עומדת לאפוטרופוס "חזקת תקינות המנהל" שהעותרים לא הצליחו לסתור, ושלמעשה אין לו כל שיקול דעת בהפעלת סמכותו זו. ברק-ארז מודעת להשלכות של דברים אלה, והיא אף מציינת שייתכן שהחלטה כזו תעורר "קשיים של ממש מבחינת מי שמחזיקים בפועל בנכסים ששוחררו", ואולם החלטתה נותרת בעינה.

פסק הדין נכתב במנותק מכל הקשר – כאילו לא "שוחררה" הקרקע לידיה של עמותה שמטרתה לגרש את הפלסטינים מבתיהם, כאילו אין מדובר במערכת של חוקים המתירים רק ליהודים לתבוע קניין שננטש ב-1948, כאילו אין מדובר במתן אישור למהלך הנישול הגדול ביותר של פלסטינים מאז 1967. פסק דין זה מוכיח שוב כי בג"ץ משמש חותמת גומי כמעט לכל צורות הפגיעה של הרשויות הישראליות בזכויותיהם של הפלסטינים.

רקע

בשנים האחרונות – בנוסף למחסור בדיור, בתקציבים, בתשתיות ובשירותים ממנו סובלים כל תושבי מזרח ירושלים – התגייסו משרדי הממשלה השונים ועיריית ירושלים לסייע לעמותת המתנחלים ״עטרת כהנים״ לנשל משפחות פלסטיניות הגרות בשכונת בטן אל-הווא מבתיהן ולשכן במקומן מתנחלים יהודים.

שכונת בטן אל-הווא שבלב סילוואן היא המוקד של מהלך הגירוש הגדול ביותר של השנים האחרונות במזרח ירושלים. נכון להיום הוגשו תביעות פינוי נגד עשרות משפחות פלסטיניות המתגוררות בה מזה עשרות שנים. על פי סקר שערך משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים, מדובר ב-45 אחוזים מסך כל המשפחות הנמצאות בסכנת נישול על בסיס אתני בעיר.

השכונה מחולקת לכחמישים חלקות שתשע מתוכן הועברו לידי עמותת "עטרת כהנים" וחמש מהן כבר מאוכלסות במתנחלים. כניסת המתנחלים לשכונה שינתה את פניה: אם לא די בקשיים שמביאים איתם המתנחלים – תביעות משפטיות, פגיעה בפרטיות, לחץ כלכלי, התנכלויות יומיומיות לתושבים, וכתוצאה מכך בעימותים בין צעירים מקומיים למתנחלים, הכוללים יידוי אבנים – הרי שיחד עם המתנחלים מגיעים לאזור גם כוחות משטרה, משמר הגבול ומאבטחים פרטיים הממומנים על ידי משרד השיכון. כל אלה מפעילים גם אלימות נגד התושבים הפלסטינים, מאיימים עליהם, עוצרים קטינים ומשבשים את החיים בשכונה. ככל שתעמיק נוכחות המתנחלים בשכונת בטן אל-הווא, כך יגדל מספרם של הפלסטינים הנפגעים באופן יומיומי ממערך האבטחה של המתנחלים, גם מבלי שגורשו מבתיהם.

מאז סיפחה ישראל את מזרח ירושלים נוקטות הרשויות הישראליות מדיניות המפלה לרעה את תושביה הפלסטינים, ופועלות בדרכים שונות להגדלת מספר היהודים החיים בעיר ולצמצום מספר תושביה הפלסטינים. זאת, במטרה ליצור מציאות דמוגרפית וגיאוגרפית שתסכל כל ניסיון עתידי לערער על הריבונות הישראלית במזרח ירושלים. בין השאר, הפקיעו הרשויות אלפי דונמים מהאוכלוסייה הפלסטינית ובנו 12 שכונות שנועדו לאוכלוסייה היהודית בלבד, בשטח הכבוש שסופח לישראל. מבחינת המשפט הבינלאומי, מעמדן של שכונות אלה אינו שונה מזה של ההתנחלויות בשאר שטח הגדה המערבית. ההתנחלות בבטן אל-הווא שמקדמת עמותת ״עטרת כהנים״ מהווה חלק בלתי נפרד מפעילותן של הרשויות ושל עמותות המתנחלים לייהוד אגן העיר העתיקה – בתוך הרובע המוסלמי של העיר העתיקה ובשכונות הפלסטיניות המקיפות אותה. כיום מתגוררים כ-2,800 מתנחלים בכ-140 מבנים הנמצאים בלב שכונות פלסטיניות בעיר העתיקה ובסביבתה – אזור שבו חיים כמאה אלף פלסטינים.

פריטים מומלצים

תושבים ושוטרים בשכונת בטן אל-הווא. צילום: חוסאם עאבד, בצלם, 29.11.16

מזרח ירושלים

שכונת בטן אל-הווא, סילוואן – יעד הייהוד הבא במזרח ירושלים

בשכונת בטן אל-הווא שבלב סילוואן מתנהל מהלך הגירוש הגדול ביותר של השנים האחרונות במזרח ירושלים. נכון להיום הוגשו תביעות פינוי נגד 81 משפחות פלסטיניות המתגוררות בה מזה עשרות שנים. על פי סקר שערך משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים, מדובר ב-45 אחוזים מסך כל המשפחות הנמצאות בסכנת נישול על בסיס אתני בעיר. מאז סיפחה ישראל את מזרח ירושלים נוקטות הרשויות הישראליות מדיניות המפלה לרעה את תושביה הפלסטינים, ופועלות בדרכים שונות להגדלת מספר היהודים החיים בעיר ולצמצום מספר תושביה הפלסטינים. זאת, במטרה ליצור מציאות דמוגרפית וגיאוגרפית שתסכל כל ניסיון עתידי לערער על הריבונות הישראלית במזרח ירושלים. בין השאר, הפקיעו הרשויות אלפי דונמים מהאוכלוסייה הפלסטינית ובנו 12 שכונות שנועדו לאוכלוסייה היהודית בלבד, בשטח הכבוש שסופח לישראל. מבחינת המשפט הבינלאומי, מעמדן של שכונות אלה אינו שונה מזה של ההתנחלויות בשאר שטח הגדה המערבית. בשנים האחרונות – בנוסף למחסור בדיור, בתקציבים, בתשתיות ובשירותים ממנו סובלים כל תושבי מזרח ירושלים – התגייסו משרדי הממשלה השונים ועיריית ירושלים לסייע לעמותת המתנחלים ״עטרת כהנים״ לנשל משפחות פלסטיניות הגרות בשכונת בטן אל-הווא מבתיהן ולשכן במקומן מתנחלים יהודים. בתי המשפט הכשירו את כל ההיבטים של מציאות זו, על אף שמדובר בכסות חוקית לאלימות מדינה מאורגנת שתכליתה בלתי חוקית: העברה בכפיה של תושבים מוגנים מבתיהם בשטח כבוש. בצלם ערך סקר שכונתי ומיפה את התהליכים המתרחשים בבטן אל-הווא. על פי תוצאות הסקר, השכונה מחולקת לכ-50 חלקות שתשע מתוכן הועברו לידי עמותת "עטרת כהנים" וחמש מהן כבר מאוכלסות במתנחלים. עד היום הגישה עמותת "עטרת כהנים" תביעות פינוי נגד 81 משפחות, שכולן גרות בחלקה מס' 96, המתפרסת על פני 2.6 דונם במרכז השכונה. רוב התביעות הוגשו במהלך שנת 2015. על שתי משפחות נוספות, הגרות בחלקה מס' 84, השיתה העירייה קנסות כספיים והוציאה צווי הריסה לחלקים ממבני המגורים שלהן, בעילה שפלשו לקרקע שבבעלות עמותת המתנחלים. אנשי עמותת ״עטרת כהנים״ כבר מחזיקים בשישה מבנים בשכונה, בהם 27 יחידות דיור, שברובן גרו קודם לכן משפחות פלסטיניות. גירוש מהבתים שבהם חיו מזה עשרות שנים, בטענה שמדובר כביכול באכיפת חוק שכן הבתים השתייכו ליהודים קודם למלחמת 1948, יכפה על חלק מתושבי השכונה לחוות פליטות שנייה, לאחר שכבר גורשו מבתיהם באותה מלחמה. אום נאסר תושבת השכונה וההתנחלות שהוקמה בצמוד לביתה. צילום: חוסאם עאבד, בצלם, 23.11.16 מנגנון הנישול הממשלתי בפעולה עמותת ״עטרת כהנים״ החלה לפעול לתפיסת נכסים ולהקמת התנחלות יהודית בשכונת בטן אל-הווא בשנת 2001. שיטת עבודתה נשענת על ניצול תמהיל של שלושה חוקים שחוקקה ישראל מאז 1948, ואשר מאפשר ליהודים בלבד לתבוע מהאפוטרופוס הכללי את זכויות הבעלות של נכסים שהיו בבעלות יהודים לפני 1948, נותרו מחוץ לגבולות המדינה לאחר המלחמה, ומצויים בשטח המסופח: לעתים רוכשים המתנחלים את זכויות הבעלות מהיורשים היהודים ולעתים הם מקבלים – בסיוע רשויות המדינה – את הרשות לנהל את ההקדשות (נאמנויות המחזיקות ומפעילות נכסים לטובת נהנים או למטרה אחרת) שבבעלותן היו הנכסים לפני 1948. לאחר מכן הם פונים לאפוטרופוס הכללי, וזה משחרר לידיהם את הנכס. במסלול נוסף פועלים המתנחלים ישירות מול האפוטרופוס כדי שימכור להם נכסים בשכונה. בדרך כלל מדובר בנכסים שבהם גרים פלסטינים והמתנחלים פותחים בהליכים כדי לגרשם מהבית. כאשר מדובר בנכסים במערב העיר שהיו בבעלות פלסטינים לפני 1948, ישראל אינה מאפשרת כלל לבעליהם לדרוש אותם בחזרה - בניגוד גמור למאמצים הרבים שהיא משקיעה כדי להחזיר נכסים לבעלות יהודית. בשנת 2001 אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את החלטת האפוטרופוס הכללי להעביר את ניהול ״הקדש בנבנישתי״ – הקדש יהודי שפעל בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 – לאנשי "עטרת כהנים". בשנת 2002 שיחרר האפוטרופוס הכללי לרשות ההקדש את חלקה מס' 95 ואת חלקה מס' 96, בה גרות המשפחות העומדות כיום בפני גירוש. בשנת 2005 מכר האפוטרופוס הכללי לעמותה שטח נוסף בן שלושה דונם (חלקות 73, 75, 84 ו-97), שבו גרות כעשר משפחות פלסטיניות נוספות. מנוף הלחצים המופעל על משפחות המתגוררות בנכס שהמתנחלים מבקשים לעצמם מעמיד אותן פעמים רבות בפני ברירה אכזרית – להסכים להתפנות תמורת סכומי כסף משמעותיים, או לסרב לעזוב ולהסתכן בכל זאת באובדן הנכס (אפשרות ממשית מאוד נוכח גירושן של משפחות אחרות בשכונה), בצבירת חובות כספיים כבדים ובחשיפה להתנכלויות. מבט על שכונת בטן אל-הווא ממערב. צילום: עמית גילוץ, בצלם, 6.12.16 שגרה של מתח ואלימות כניסת המתנחלים לשכונה שינתה את פניה: אם לא די בקשיים שמביאים איתם המתנחלים – תביעות משפטיות, פגיעה בפרטיות, לחץ כלכלי, התנכלויות יומיומיות לתושבים, וכתוצאה מכך עימותים בין צעירים מקומיים למתנחלים, הכוללים יידוי אבנים – הרי שיחד עם המתנחלים מגיעים לאזור גם כוחות משטרה, משמר הגבול ומאבטחים פרטיים הממומנים על ידי משרד השיכון. כל אלה מפעילים גם הם אלימות נגד התושבים הפלסטינים, מאיימים עליהם, עוצרים קטינים ומשבשים את החיים בשכונה. ככל שתעמיק נוכחות המתנחלים בשכונת בטן אל-הווא, כך יגדל מספרם של הפלסטינים הנפגעים באופן יומיומי ממערך האבטחה של המתנחלים, גם מבלי שגורשו מבתיהם. מאבטחים מלווים ילדי מתנחלים בשכונה. צילום: שרית מיכאלי, בצלם, 6.12.16 היעד: "ייהוד" ירושלים ההתנחלות בבטן אל-הווא שמקדמת עמותת ״עטרת כהנים״ מהווה חלק בלתי נפרד מפעילותן של הרשויות ושל עמותות המתנחלים לייהוד אגן העיר העתיקה – בתוך הרובע המוסלמי של העיר העתיקה ובשכונות הפלסטיניות המקיפות אותה. כיום מתגוררים כ-2,800 מתנחלים בכ-140 מבנים הנמצאים בלב שכונות פלסטיניות בעיר העתיקה ובסביבתה – אזור שבו חיים כמאה אלף פלסטינים. לפי נתוני "שלום עכשיו" ו"עיר עמים", משנת 2009 ועד 2016 חל זינוק של 70% במספר המתנחלים הגרים בשכונות הפלסטיניות באגן העיר העתיקה בירושלים. כמו כן, נרשמה עלייה של 39% במספר מתחמי הבנייה החדשים ליהודים בשכונות הפלסטיניות במזרח העיר. בתקופה זו פונו מביתן 68 משפחות פלסטיניות בשיח' ג'ראח, בסילוואן וברובע המוסלמי, 55 מהן ממש בשנתיים האחרונות. על פי נתוני האו"ם, לפחות 180 משפחות פלסטיניות נתבעו על-ידי עמותות מתנחלים לפנות את בתיהם ברחבי מזרח ירושלים, לרוב על בסיס טענות לבעלות על המבנים ולכך שהדיירים הפלסטינים איבדו את מעמד הדייר המוגן שלהם. עקב תביעות אלה, 818 פלסטינים, בהם 372 ילדים, נמצאים בסכנת גירוש מבתיהם ברחבי העיר.

11 דצמבר 2016

שכונת בטן אל-הווא. צילום: עמרי ערן-ורדי, אקטיבסטילס, 4.1.25

מזרח ירושלים

הטיהור האתני במזרח ירושלים קורה עכשיו – כוחות ישראליים גדולים נכנסו הבוקר לשכונת סילוואן ומפנים ברגעים אלו 11 משפחות פלסטיניות מבתיהן

בחסות המתקפה הישראלית-אמריקאית באיראן, ישראל מרחיבה את הטיהור האתני במזרח ירושלים ומשליכה משפחות פלסטיניות לרחוב.דיווחים ראשוניים מהשטח: כוחות משטרה סגרו את השכונה כולה ומונעים מאנשים, כולל עיתונאים, להיכנס אליה. דיווחים ראשוניים מעצרים אלימים של בני משפחה. ברגעים אלו ממש, מתנחלים שהובאו כדי לפנות את הבתים משליכים את חפצי המשפחות מהחלונות.פינוי 11 המשפחות המתרחש כעת מסמן את תחילתו של גל גירוש המוני: כ-2,200 בני אדם בסילוואן עומדים בפני איום מיידי של טרנספר בכפייה - 150 משפחות (1,500 נפשות) באל-בוסתן ו-90 משפחות נוספות (700 נפשות) בבטן אל-הווא.הגירוש בכפייה מגיע בעקבות החלטת בית המשפט העליון לדחות את ערעורן של 20 משפחות פלסטיניות מבטן אל-הווא, החלטה המותירה 136 בני אדם בסכנה מיידית לאובדן בתיהם.זוהי המציאות של אלימות ממסדית וסיסטמית, וביטוי מובהק של מדיניות ישראלית שמטרתה להנדס את המאזן הדמוגרפי ו"לייהד" את השכונה תוך ניצול חוקים מפלים. צעדים אלו נועדו להרחיב את הנוכחות והשליטה הישראלית באחד האזורים הרגישים ביותר מבחינה פוליטית ודתית באזור, והם מהווים מרכיב מרכזי בטיהור האתני הנרחב המתרחש כעת ברחבי הגדה המערבית.

25 מרץ 2026

מזרח ירושלים

טיהור אתני מתמשך: הריסות בתים, גירוש ונישול בסילוואן

מרחב סילוואן, השוכן מדרום לעיר העתיקה בירושלים ומסופח לשטחה המוניציפלי של העיר, הוא ביתם של כ-20 אלף תושבים פלסטינים. מיקומו הייחודי בסמוך לעיר העתיקה, למסגד אל-אקצאֿ עבור הפלסטינים, ולהר הבית עבור היהודים, מציב אותו בחזית מאמצי הגירוש והנישול שמפעיל המשטר הישראלי בירושלים. מאמצים אלה הם חלק מתכנית רחבה שמטרתה לטהר את המרחב מתושביו הפלסטינים, ולייהד את השכונות המקיפות את העיר העתיקה. מספר מנגנונים גזעניים תומכים בתכנית הגירוש, ביניהם חקיקה מפלה הכוללת, בין היתר, את חוק נכסי נפקדים וחוקי עזר עירוניים, היעדר מכוון של תכניות מתאר לבנייה בשכונות הפלסטיניות, והכרזה על שטחים כגנים לאומיים או פרויקטים לאומיים במטרה להצדיק את הנישול. בסילוואן, המאמץ המשותף של עמותות מתנחלים ומנגנוני המדינה לייהוד המרחב מרוכז סביב שלושה פרויקטים המקודמים במקביל: חפירת הרחוב ההרודיאני, הרס שכונת אל-בוסתן ופינוי תושבי שכונת בטן אל-הווא.בצל מאמצים אלו, תושבי סילוואן חיים תחת איום ממשי בגירוש מבתיהם ונישול מאדמותיהם. בשנתיים האחרונות, פינויים בשכונות בטן אל-הווא וואדי חילווה שבתחומיה נמצאת ׳עיר דוד׳, והריסת בתים בשכונת אל-בוסתן, הותירו מאות תושבים חסרי בית.בשכונת בטן אל-הווא, בין אוקטובר 2015 ועד לאפריל 2026 גורשו מבתיהן 33 משפחות, המונות 77 בני אדם, מתוכן 37 ילדים. 15 מהן גורשו במרץ 2026. סכנת גירוש נשקפת ל-53 משפחות נוספות, המונות 237 נפשות, בהן 130 ילדים.משפחות פלסטיניות רבות עתרו נגד צווי הפינוי, אך עתירותיהן נדחו בשורה של פסקי דין שניתנו בשלהי שנת 2025 והורו ל-157 מתושבי השכונה לעזוב את בתיהם. בכמה מקרים אף אולצו המשפחות המגורשות לפצות את המתנחלים בעשרות אלפי שקלים. ל-28 מהמשפחות נשקפת סכנת פינוי מיידית, לאחר שבית המשפט דחה את בקשתן לערער וקבע שההליכים המשפטיים בעניינן מוצו. מספר תביעות נוספות בעניינן של 25 משפחות מהשכונה מתנהלות בבית משפט השלום או ממתינות להכרעה בערעורים שהוגשו לבית המשפט העליון.במקביל, בשכונת אל-בוסתאן הסמוכה, נהרסו 48 בתים בין אוקטובר 2023 לאפריל 2026 בעקבות צווי הריסה שהוציא עיריית ירושלים. 14 מהבתים נהרסו בחודשים מרץ-אפריל 2026, וגורשו מהם 56 תושבים, מתוכן 20 ילדים. סכנת גירוש נשקפת ל-123 המשפחות הנותרות בשכונת אל-בוסתאן, המונות 1,450 נפשות, בהן 900 ילדים. נגד 17 מהבתים הוציאה העירייה צווי הריסה.ב-2010 הציעה עיריית ירושלים, בראשה עמד באותה העת ניר ברקת, להקים על שטחה של אל-בוסתן פארק תיירותי בשם ״גן המלך״, כהמשך ישיר לגן הלאומי סובב חומות העיר ירושלים ולאתר הארכיאולוגי ״עיר דוד״. אתר זה מופעל מאז סוף שנות התשעים על ידי עמותת אלע״ד אשר פועלת במוצהר לייהוד סילוואן. בתחילת פברואר 2026 פלשו ארבעה דחפורים בשירות עיריית ירושלים לאל-בוסתן והרסו חומות, גדרות, מחסנים, שערים ובתי עסק השייכים לתושבי השכונה, ללא התראה מוקדמת. ההריסה נומקה תוך שימוש מגמתי בחוק עזר עירוני שנועד לאפשר ״סילוק מכשולים ברחוב״ - אף על פי שהמבנים שנהרסו ניצבו מזה שנים בשטח שכלל לא הוגדר כרחוב. למרות שבית הדין המחוזי הורה לעצור את ההריסה, המשיכו הדחפורים בהרס המבנים בשכונה.כדי למנוע את הריסת הבתים ואת הגירוש מהשכונות, נדרשת התערבות דחופה ואפקטיבית של הקהילה הבינלאומית, בדרישה לעצור את מדיניות הגירוש הנפשעת שמיישם המשטר הישראלי.המטרה: ייהוד מוחלט של סילוואןמיד לאחר כיבוש מזרח ירושלים ב-1967, סיפחה ישראל כ-70,000 דונם מהגדה המערבית לשטחה בניגוד לחוק הבינלאומי; חלק מהשטחים הללו נוספו לשטח המוניציפאלי של העיר ירושלים. במהלך השנים שחלפו מאז שורטטו גבולותיה של העיר מחדש. שליש מהשטחים שסופחו הוקדשו לטובת בניית התנחלויות מטעם המדינה, ביניהן: ארמון הנציב, גילה, תלפיות מזרח, רמות, נווה יעקב, פסגת זאב, רמת שלמה, הגבעה הצרפתית, הר חומה וגבעת המטוס, שמטרתן המוצהרת הייתה להבטיח רוב יהודי בירושלים ולקבע רצף טריטוריאלי יהודי. אמצעי נוסף של הרשויות לקידום ייהוד העיר הוא הקמת מתחמים יהודים בלב שכונות פלסטיניות, כמו ״שמעון הצדיק״ על אדמות שיח׳ ג׳ראח, או ״הרובע היהודי המתחדש״ ברובע המוסלמי של העיר העתיקה. כך גם בבטן אל-הווא וואדי חילווה בסילוואן.מרחב סילוואן נמצא באזור המכונה גם "האגן הקדוש", הכולל בתוכו את הרבעים המוסלמי והנוצרי בעיר העתיקה, את שיח ג'ראח, א־טור (הר הזיתים), ואדי ג׳וז, ראס אל־עמוד וג׳בל מוכבר. בשל מיקומו הגאוגרפי, מרחב סילוואן משופע באתרים ארכיאולוגיים והיסטוריים בהם עושה ישראל שימוש כדי להצדיק מדיניות תכנון וניהול קרקע שמגבילה את הפיתוח הפלסטיני ומקדמת שליטה ישראלית באזור. הכרזה על שטחים כ״גן לאומי״, ״אתר ארכאולוגי״ או ״שמורת טבע״ משמשת בפועל כלי לנישול התושבים הפלסטינים מאדמתם. בתוך כך, הכשרת מרחבים אלו כאתרי מורשת מיושמת תוך שיתוף פעולה עמוק עם גופים אזרחיים מקרב הימין הקיצוני, דוגמת העמותות עטרת כהנים ואלע"ד. מאמץ משותף זה משרת מטרה פוליטית ברורה: יצירת רצף טריטוריאלי של התנחלות יהודית, תוך ניתוק הרצף בין השכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים, וביניהן לבין הגדה המערבית.מנגנון ההשתלטות והגירוש: שכונת בטן אל-הוואגירוש תושבי בטן אל-הווא הוא הגירוש הראשון של קהילה שלמה ממזרח ירושלים מאז 1967, והוא נשען בעיקרו על חוק נכסי נפקדים מ-1950, החל על נכסי פלסטינים שגורשו מבתיהם במהלך הנכבה ב-1948, ועל חוק הסדרי משפט ומנהל מ-1970, המאפשר בפועל רק ליהודים לתבוע בעלות על נכסים שהיו בבעלותם לפני 1948. דרך נוספת של עמותות הימין להשתלטות על נכסים מתבצעת בסיוע האפוטרופוס הכללי, גוף סטטוטורי שהוקם עם הקמת המדינה, ונסמך על קבלת הסמכות לנהל "הקדשים" יהודיים במזרח ירושלים – נכסים שהיו בבעלות יהודית לפני 1948 והוקדשו למטרה ציבורית ואשר מנוהלים כיום באמצעות נאמן. השימוש בהקדש על מנת לתבוע בעלות על נכסים, מכשיר על פי החוק הישראלי את גירוש התושבים הפלסטינים מבתיהם. בשנת 2001 אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את החלטת האפוטרופוס הכללי להעביר את ניהול ״הקדש בנבנישתי״ לאנשי עמותת "עטרת כהנים". בשנת 2002 העביר האפוטרופוס הכללי להקדש שטחים שבהם ניצבים הבניינים שבהם גרות מרבית המשפחות העומדות בפני גירוש, ובשנת 2005 הוא מכר לעמותה שטח נוסף בן שלושה דונם, שבו חיות כעשר משפחות פלסטיניות נוספות.בהתאם לחוק נכסי נפקדים והחוק הסדרי משפט ומנהל, ולעובדה שהאפוטרופוס הכללי מכשיר השתלטות יהודית על בתים שהיו בעבר בבעלות יהודית, תושבים פלסטינים שרכשו בתים אלה כדין מנושלים מנכסיהם ונותרים ללא כל הגנה.מגובים במאבטחים פרטיים הממומנים על ידי משרד השיכון בעלות של מאות מיליוני שקלים בשנה, הפולשים היהודים מתנכלים לתושבי השכונה הפלסטינים, מתעמתים איתם באלימות, ולא פעם מביאים למעצרם על ידי המשטרה בתואנות שונות. כניסת המתנחלים לשכונה הביאה גם לעלייה דרמטית בנוכחות של כוחות משטרה ומשמר הגבול, שאנשיהם פועלים גם הם באלימות כלפי התושבים הפלסטינים, מאיימים עליהם, עוצרים קטינים ומשבשים את חיי היום-יום. כך, עוד לפני שגורשו ישירות מבתיהם, חשופים תושבי בטן אל-הווא להתעללות בלתי פוסקת שהופכת את חייהם לבלתי נסבלים, הזוכה לגיבוי מלא מצד מוסדות השלטון והכוחות הישראליים, במטרה לגרום לעזיבתם ״מרצון״. במקביל סובלים התושבים הפלסטינים מהזנחה פושעת ומתמשכת בכל הנוגע לתשתיות ולשירותים שמחובתה של עיריית ירושלים לספק: רחובות רבים אינם סלולים, הזבל נערם ברחובות, ותאורת הרחוב מוגבלת.מדיניות האפרטהייד הישראלית מבחינה באופן גס בין יהודים לפלסטינים לא רק באמצעות חקיקה מפלה, אלא גם בתכנון, בהקצאת תקציבים ובמתן שירותים. בעוד תושבי סילוואן הפלסטינים סובלים מהזנחה מכוונת המגובה באלימות שיטתית בשירות המדינה, תושבי ההתנחלויות היהודיות בשכונה, למשל כפר התימנים או כפר השילוח בתוך שכונת בטן אל-הווא או עיר דוד בואדי חילווה, נהנים משמירה צמודה, ומשירותים ותשתיות חדישים, לרבות שבילי גישה סלולים ורחובות רחבים יותר ומוארים, בין היתר במימון הרשויות.בגיבויו המלא של בג"ץ, שאמנם קיבל את טענת המשפחות מבטן אל-הווא כי רכשו את בתיהן כדין אך קבע שבעלות המתנחלים על הנכסים גוברת, מגורשות המשפחות בניגוד לחוק הבינלאומי.בסילוואן, כמו גם בשכונות נוספות בירושלים ובכפרים בגדה המערבית, המשטר הישראלי משתמש בכל המנגנונים העומדים לרשותו על מנת לנשל את הפלסטינים מאדמותיהם. הוא עושה זאת באופן גלוי לחלוטין – באמצעות חקיקה המשקפת את מאפייני היסוד של משטר האפרטהייד הישראלי, בתיווך מערכת המשפט, ובשיתוף פעולה עם עמותות המתנחלים במטרה לגרש את התושבים מבתיהם, ותוך מאמץ משלים להפוך את חיי התושבים הפלסטינים לבלתי נסבלים באמצעות הזנחה שיטתית והפעלת אלימות מצד גורמים רשמיים ובלתי רשמיים.זוהי מציאות של אלימות שיטתית וממוסדת שבה חיים תושבי ירושלים הפלסטינים יום יום תחת שלטון האפרטהייד הישראלי, שבמסגרתה נשללות מהם זכויותיהם הבסיסיות ביותר. כנגד מציאות זו נדרשת התערבות דחופה ומיידית מצד חברות הקהילה הבינלאומית.

22 מרץ 2026