יוסף חמודה (64), חקלאי מהכפר יאסוף שבמחוז סלפית, נשוי ואב לשמונה, סיפר בעדות שמסר לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ב-21.10.21 כיצד תקפו מתנחלים אותו ואת בני משפחתו ב-15.10.21, וכיצד חיילים גירשו למחרת את בני המשפחה מאדמתם:
21 אוקטובר 2021
ביום שישי, 15.10.21, בסביבות השעה 9:30 בבוקר, הייתי עם בני המשפחה שלי בחלקה שלנו בצד המזרחי של הכפר, ליד הכביש הראשי רמאללה-שכם (כביש 60). במרחק של 1,000-800 מטר מהחלקה הוקמה ההתנחלות רחלים.
פתאום שמענו אישה צועקת. הסתכלתי מסביב וראיתי יותר מ-30 מתנחלים רעולי פנים שהביאו איתם יריעות וסולמות. הם התחילו ליידות עלינו אבנים עם רוגטקות ופגעו בנו. אני נפגעתי מאבן בראש, אשתי נפגעה מאבן בשוק, והבן שלי נפגע מכמה אבנים בגב. התחלנו לברוח ותוך כדי כך ניסינו להתגונן ולהדוף את המתנחלים. עזבנו הכל מאחורינו: יריעות, סולמות, אוכל, וכל מה שהבאנו איתנו, בניסיון להציל את עצמנו. הם היו כנראה בחורים צעירים וחזקים ומיומנים ביידוי אבנים. האבנים שלהם פגעו במטרה.
הגענו לכביש הראשי והמתנחלים רדפו אחרינו והמשיכו ליידות עלינו אבנים. הם ניפצו את השמשה האחורית של האוטו שלי ופגעו בשלדה בכמה מקומות. בינתיים הגיעה ניידת של משטרת התנועה. היא עצרה לידנו ואמרנו לשוטרים "תראו מה הם עשו". אבל השוטרים לא עשו להם כלום, ואפילו לא ניסו לתפוס אותם. באותם רגעים ראיתי את הגברת ג'ומאנה בכר עבד א-ראזק סולימאן, שמסקה זיתים בחלקה קרובה עם פועלים ששכרה, בוכה וצועקת מכאבים אחרי שהמתנחלים ריססו עליה תרסיס פלפל.
למחרת, ביום שבת, 16.10.21, יצאנו למטע שלנו בסביבות השעה 9:30. כשהגענו, באו לשם 6 חיילים ודרשו שנעזוב בטענה שהכניסה לאזור מחייבת תיאום, למרות שאף פעם לא דרשו מאיתנו. ניסינו להמשיך לעבוד ואמרנו להם: רק נסיים את העץ הזה. אבל אחרי חצי שעה הגיעו בערך שמונה שוטרים ממשמר הגבול. אחד מהם אמר לנו בערבית: "יש לכם 5 דקות לפנות את הדברים ולעזוב. מהר". אמרנו להם שאנחנו לא יכולים לעזוב, כי נותרה לנו רק שעה כדי לסיים את המסיק, אבל הם היו אלימים מאוד והתעקשו לגרש אותנו מהאדמה.
אחד החיילים משך את הבן שלי חמזה (בן 30) וניסה להפיל אותו על הקרקע, אבל הוא המשיך לעמוד יציב. חמזה אמר לנו: "אם הפעם נישמע להם ונעזוב, הם יכריחו אותנו לעשות תיאום. זאת האדמה שלנו, ואף אחד לא יכריח אותנו לעזוב". אחר כך החיילים ניסו להשתלט על חמזה וכשאשתי ניסתה להרחיק אותם ממנו הם דחפו אותה. בסוף הצלחנו להרחיק משם את חמזה, בקושי רב, כי פחדנו שהם יעצרו אותו.
הגענו לכביש הראשי, ונשארנו שם כי רצינו לנסות לחזור לאדמה, אבל לא אפשרו לנו. הצבא התעקש שבאזור הזה צריך תיאום ואי אפשר שנגיע לשם ככה. עכשיו אנחנו מחכים לתיאום. כנראה שיאפשרו לנו להגיע ב-27 לחודש הנוכחי. אבל אנחנו חוששים שכשנגיע נגלה שהפרי כבר נגנב על ידי המתנחלים.