הצבא התאמן בהפגזות סמוך לאוהלי מגורים של תושבי ח'ירבת א-ראס אל-אחמר בצפון בקעת הירדן

9 פברואר 2016

באמצע חודש ינואר הודיעו נציגי המנהל האזרחי ל-24 משפחות משתי קהילות בצפון בקעת הירדן כי עליהן להתפנות מבתיהן בסוף אותו חודש למשך שעות ארוכות בתואנה שהצבא צריך לקיים אימונים באזור. התושבים שנדרשו להתפנות כללו עשר משפחות מח'ירבת א-ראס אל-אחמר השוכנת ממזרח לעיירה טמון ומונה כ-120 נפשות, כמחציתן קטינים, שתושבים ממנה פונו כבר שמונה פעמים במהלך 2015 בתואנה זו. כן נדרשו להתפנות 14 משפחות מאיבזיק, הסמוכה לעיר טובאס ומונה כ-250 נפשות, כמחציתן קטינים, שחלקן מתגוררות במקום רק בחלק מעונות השנה. גם תושבים מקהילה זו כבר פונו שמונה פעמים בתואנה זו במהלך שנת 2015. פינויים חוזרים ונשנים אלו אילצו את המשפחות, על טפן, לעזוב את בתיהן בהתרעה קצרה, לפרקי זמן ממושכים ולשהות ללא מחסה הולם בתנאי מזג אוויר קשים.

טנקים של הצבא בשדות הקהילה, שחלק מאוהליה נראים בפינה השמאלית למעלה. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 27.1.16.

הפעם, עקב תנאי הקור הקיצוניים והרוחות העזות שנשבו במועדי הפינוי המתוכנן, הודיע הצבא לקהילות באמצעות אנשי משרד הקישור והתיאום הפלסטיני כי לא יידרשו לעזוב את בתיהם, אולם אימוני הצבא יתקיימו כמתוכנן. מתיעוד בצלם עולה כי ביום ד', 27.1.16, הגיעו כוחות גדולים של צבא, בהם טנקים וכלי רכב נוספים, לאדמות החקלאיות של ח'ירבת א-ראס אל-אחמר. חלק מהכוחות התמקמו במרחק של כמאה מטרים בלבד מאוהלי מגורים של תושבי הקהילה וירו משם לעבר אזורים מרוחקים. הירי הסמוך לאוהלים עורר בהלה רבה בקרב התושבים ובעיקר בקרב הילדים. כמו כן, חששו התושבים כי הצבא יותיר נפלים בסמוך לאוהלי המגורים וכי הירי יגרום להתלקחות שדות באזור, כפי שכבר אירע באימונים קודמים של הצבא באזור. לאחר האימון דיווחו תושבי הקהילה לבצלם כי תנועת הטנקים וכלי הרכב על האדמות החקלאיות הסבו נזקים כבד לגידוליהם.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם עארף דראר'מה ב-1.2.16, סיפר לוטפי בני עודה, שחי עם אשתו ו-11 ילדיהם בח'ירבת א-ראס אל-אחמר על שהתרחש באותו היום:

קיבלנו צווים להתפנות ב- 26 וב-27 לינואר, הייתה החלטה של הצבא לפנות את המשפחות במערב ח'ירבת א-ראס אל-אחמר, אבל בגלל מזג האוויר הקשה משרד התיאום והקישור הפלסטיני וארגונים שונים התערבו והפינוי בוטל. למרות זאת, חיילי הצבא חנו את הטנקים בסמוך לבתים ומנעו מאתנו להגיע לשטחי המרעה הקרובים למגורים שלנו. עשרות טנקים ירו ליד הבתים שלנו ושל השכנים שלנו. היה רעש אדיר. הילדים שלנו נבהלו מאוד, וכולנו פחדנו שפגז של טנק יפגע בנו. הדקות הרגישו כמו נצח. היו פה עשרות טנקים ומאות חיילים, והם השחיתו את האדמות והרסו את הכול. הם הרסו גם את כביש הגישה לקהילה.
זה היה כמו במלחמות, ירו בכל מקום פגזים, והרסו את האזור. אנחנו עדיין מפחדים מנפלים שהם השאירו פה. זה מפחיד בעיקר בשדות, שבהם אי אפשר לראות את הנפלים, ואם נוגעים בהם זו סכנת חיים. אנחנו דואגים במיוחד לילדים שלא יודעים לזהות נפלים ולהתרחק מהם. הצבא מתאמן פה בכל מקום, הם רוצים לגרש אותנו מהאדמה שלנו. אלה האדמות שלנו, ואין לנו מקור פרנסה חוץ מגידול הצאן. אנחנו חיים כאן כדי שנוכל להאכיל את הילדים שלנו, ואנחנו רוצים לחיות בשלום.

מדיניותה של ישראל בבקעת הירדן הופכת חלקים נרחבים ממנה למגרשי אימונים של הצבא, ואת הפלסטינים החיים בה ואת בתיהם לניצבים ולתפאורה בעל כורחם. ישראל ככוח כובש אינה רשאית כלל להשתמש באדמות השטח הכבוש לצרכים צבאיים כלליים, כמו אימונים למלחמה ואימונים כלליים של הצבא. גם פינוי התושבים לצורך אימונים מנוגד לכללי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, המתיר למדינה כובשת לפעול בתוך השטח הכבוש משני שיקולים בלבד: טובת האוכלוסייה המקומית וצרכים צבאיים מידיים הקשורים לפעולת הצבא בשטח הכבוש.

בנוסף, הבחירה בשטחי האימונים היא סלקטיבית: שהרי הם אינם מתקיימים לעולם בסמוך להתנחלויות בבקעה או לאדמות שהועברו לשליטתן, או באופן העלול לסכן את המתנחלים או לשבת את שגרת חייהם. המתנחלים אף מעולם לא נדרשו להתפנות, באופן זמני, מבתיהם כדי לאפשר לצבא להתאמן. אף גורם רשמי לא טרח מעולם להסביר כיצד נבחרים השטחים שבהם מתאמן הצבא, אולם בחירה סלקטיבית זו של שטחים חושפת מאליה את מטרות הנישול שבבסיס התנהלות זו.

טנקים של הצבא בשדות הקהילה. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 27.1.16.

בחינה של מדיניות ישראל בבקעה לאורך השנים מעלה כי האימונים הצבאיים וצווי סגירת שטח משמשים כבר שנים חלק ממדיניות ישראל להתעמר בדרכים שונות בתושבי הקהילות בבקעת הירדן ולהקשות על חייהם במטרה לצמצם את הנוכחות הפלסטינית בשטח C.

על ישראל להפסיק לאלתר את השימוש בשטח הכבוש בבקעה לאימונים, את הפינויים הזמניים של קהילות בתואנה זו, ואת כל הצעדים האחרים שהיא נוקטת בניסיון לכפות על התושבים הפלסטינים בבקעת הירדן להתפנות מהאזור.

פריטים מומלצים

חקלאות

הצבא התאמן בשטח מרעה, נער בן 16 נהרג מנפל תחמושת שנותר במקום

ביום שבת, 22.7.17, בסביבות השעה 7:00 בוקר, יצאו עודיי נוואג'עה, בן 16, אחיו דיאא, בן 18, ודודו דעאס, בן 33, כולם תושבי קהילת ח'ירבת איבזיק שמצפון-מזרח לעיר טובאס, לרעות את הצאן באזור אל-מח'בה, כקילומטר וחצי מח'ירבת איבזיק. בסביבות השעה 10:00 חזרו השלושה לקהילה כדי להשקות את הצאן ולאכול. בסביבות השעה 14:00 יצאו השלושה שוב לרעות את הצאן באל-מח'בה, שם פגשו את סעד פוואדלה, בן 21, רועה בקר תושב הקהילה. בעדות שמסר לתחקירן השטח של בצלם עארף דראר'מה ב-23.7.17, סיפר דעאס נוואג'עה: בצהריים יצאנו עם הצאן שלנו מאיבזיק לכיוון מזרח, אל אזור אל-מח׳בה, שיש בו קצת עשב יבש וגם שטחים שמתאימים לרעיית צאן. כשיוצאים לשם צריך להיזהר כי לפעמים הצבא מתאמן שם בלי להודיע לנו מראש. זה היה יום שבת ולכן חשבנו שהצבא לא יתאמן והחלטנו ללכת לשם. דעאס נוואג'עה מצביע על המקום שבו נהרג אחיינו. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 23.7.17 הייתי עם עודיי ודיאא, הבנים של אחי עזיז. פגשנו גם רועה בקר בשם סעד. רעינו את הצאן שלנו והסתובבנו ממקום למקום. הלכנו מסביב לצאן. בשלב מסוים עמדתי בין שתילי תירס ועצי שיזף די גבוהים, במרחק של כארבעים מטרים מעודיי. הוא עמד ליד עץ אלה ואחיו דיאא עמד במרחק של כעשרים מטרים ממנו. פתאום שמעתי פיצוץ. בהתחלה חשבתי שנפל פגז בינינו לבין הצאן. התחלתי לרוץ לכיוון של עודיי וגם ודיאא רץ אליו. ראינו אותו שוכב על הארץ. המראה הבלתי נתפס בלבל אותי. אני ודיאא התחלנו ללכת מסביב בניסיון למצוא מקום שיש בו קליטה בטלפון ולהזעיק עזרה אבל לא הצלחנו. דיאא רץ הביתה. בהאא, אחיו של עודיי, ועלי בן אחותי הגיעו למקום. כעבור שעה בערך הגיע אמבולנס של הסהר האדום ונסעתי עם עודיי לבית החולים התורכי בטובאס. עודיי הגיע ללא רוח חיים. שכחנו לגמרי מה עשינו שם – שכחנו את הצאן שלנו והכבשים התפזרו לכל עבר, בקושי נזכרנו שאנחנו צריכים לאסוף אותן. לאחר פינויו של עודיי אסף רועה הבקר פוואדלה, שנשאר במקום, את הצאן והחזיר אותו לקהילה. בעדות שמסר דיאא נוואג'עה, אחיו של עודיי, לתחקירן השטח של בצלם עארף דראר'מה ב-7.8.17, הוא תיאר את הרגעים שבהם נהרג אחיו: עמדתי במרחק של כשלושים מטרים מעודיי, שעמד מתחת לעץ אלה. ניסיתי להרחיק את הכבשים מערימת קש ששייכת לאחת המשפחות מהאזור כשפתאום שמעתי פיצוץ חזק. הסתכלתי לכיוון של עודיי ורצתי אליו. מצאתי אותו שוכב על הארץ. הוא השתנק פעם או פעמיים ואז מת. זה היה מראה מפחיד ומבעית. לא ידעתי מה קרה ואיך זה קרה – הכול קרה תוך רגעים ספורים. רגע אחד עודיי עמד שם לידי ורגע אחר כך הוא מת. החיים האלה מלאים בחרדות ופחדים – עודיי אחי היה הכול בשבילי. תמיד היינו מתבדחים אחד עם השני, היינו אחים אבל חיינו כמו חברים קרובים. הוא נעלם פתאום לבלי שוב. אין מקום בטוח, לא עבורנו ולא עבור הצאן שלנו. לא הייתי מסוגל להסתכל על אחי, זה היה מראה איום ונורא שפשוט אי אפשר לתאר. אבל מה אפשר להגיד – תודה לאל על מה שיש לנו. עד עכשיו אנחנו לא מצליחים לעכל את המצב ולהפנים את העובדה שעודיי איננו. כל בני המשפחה המורחבת הגיעו אלינו ובילו אתנו לילות כימים כדי לעזור לנו להתגבר. הנפלים של הצבא לקחו מאתנו את עודיי בלי אזהרה מוקדמת. אני לא יודע מי יהיה הבא בתור – כל יום יש קורבנות חדשים. תושבי ח'ירבת איבזיק סובלים מאימונים חוזרים ונשנים של הצבא באזור מגוריהם. מאז ינואר 2014 פינה הצבא את התושבים מאוהליהם 29 פעמים בטענה שהוא צריך להתאמן בשטח שבו הם גרים. בחלק מהמקרים הפינוי נעשה בתנאי מזג אוויר קשים, כשהתושבים נאלצו לבלות את הלילה ללא מחסה תחת כיפת השמיים. אימונים אלה מסבים להם גם נזק כלכלי רב וגם קשיים נפשיים, בעיקר בקרב ילדים. הבחירה בשטחי האימונים בבקעה נעשית באופן סלקטיבי, שהרי הם אינם מתקיימים לעולם בסמוך להתנחלויות או לאדמות שהועברו לשליטתן, או בכל צורה העלולה לסכן את המתנחלים או לשבש את שגרת חייהם. המתנחלים אף מעולם לא נדרשו להתפנות, באופן זמני או קבוע, מבתיהם כדי לאפשר לצבא להתאמן. הצבא לא מסתפק רק בגירוש התושבים ובניצול שטחי מגוריהם לצרכיו שלו. על אף התעקשותו להתאמן בסמוך לשטחי מגורים ובשטחי מרעה וחקלאות המשרתים את תושבי האזור, הוא אינו דואג לערוך סריקות יסודיות של האזור בתום האימונים ולסלק את כל הנפלים שנותרו בשטח. התנהלות זו גורמת לאבדות בנפש ובגוף, מסכנת את חיות המשק ופוגעת בפרנסת התושבים. מאז שנת 2014 נהרגו לפחות שני פלסטינים נוספים מהתפוצצות נפלי תחמושת בבקעת הירדן ונפצעו לפחות חמישה פלסטינים, לפי נתונים שנמסרו ממשרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA). בנוסף נהרגו מאות בעלי חיים באזור בנסיבות דומות. מדיניותה של ישראל בבקעת הירדן הופכת חלקים נרחבים ממנה למגרשי אימונים של הצבא, את הפלסטינים החיים בה לניצבים בעל כורחם ואת בתיהם לתפאורה. זאת למרות שישראל, ככוח כובש, אינה רשאית מלכתחילה להשתמש באדמות השטח הכבוש לצרכים צבאיים כלליים, כמו אימונים למלחמה ואימונים כלליים של הצבא. גם פינוי התושבים לצורך אימונים מנוגד לכללי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, המתיר למדינה כובשת לפעול בתוך השטח הכבוש משני שיקולים בלבד: טובת האוכלוסייה המקומית וצרכים צבאיים מידיים הקשורים לפעולות הצבא בתוך השטח הכבוש. הבחירה הסלקטיבית והשלכותיה על חיי הקהילות הפלסטיניות – סיכון חיי התושבים, פינויים החוזר ונשנה מבתיהם, ההתעמרות בהם והשחתת שטחים חקלאיים תוך פגיעה בפרנסתם ושיבוש חייהם – חושפות את המטרות שהתנהלות זו נועדה לשרת: נישול הפלסטינים מאדמות הבקעה לטובת אינטרסים ישראליים. התנהלות זו, אשר בימי שגרה פוגעת בזכויותיהם של התושבים הפלסטינים וממררת את חייהם, גובה לעתים – כמו במקרה הנוכחי – גם קורבנות בנפש.

17 אוקטובר 2017

חקלאות

כבתוך שלה

כ-60% מאדמות הגדה המערבית מוגדרות כשטח C וישראל שולטת בהן בלעדית. בשטח זה חיים כ-180,000 פלסטינים, ובו עיקר עתודות הקרקע להתיישבות ולפיתוח של כלל הגדה. ברובן מונעת ישראל בנייה ופיתוח פלסטיניים בעילות שונות, כמו היותן "אדמות מדינה" או "שטחי אש". מדיניות התכנון הישראלית מתעלמת מצורכי האוכלוסייה: מסרבת להכיר בכפרים שבשטח זה ולתכננם, מונעת פיתוח וחיבור לתשתיות והורסת בתים. לאלפי תושבים נשקף איום בגירוש מבתיהם בעילת מגורים בשטחי אש או ביישובים "בלתי חוקיים". בנוסף, ישראל השתלטה על רוב מקורות המים והיא מגבילה את גישת הפלסטינים אליהם.

4 יוני 2013

היעדר דין וחשבון

מצב זכויות האדם בשטחים, 2011

בדו"ח השנתי, שגרסה אינטראקטיבית שלו מתפרסמת זו השנה השנייה, סוקר בצלם מגוון רחב של סוגיות הנוגעות לפגיעה בזכויות האדם בגדה המערבית וברצועת עזה מצד הרשויות הישראליות במהלך 2011, השנה ה-44 לכיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה בידי ישראל. מהדו"ח עולה, בין היתר, כי בשנת 2011 חלה עלייה חדה במספרם של הפלסטינים הבלתי מעורבים שנהרגו על ידי כוחות הביטחון הישראליים ברצועת עזה. בנוסף, חלה עליה במספר האזרחים הישראלים שנהרגו על ידי פלסטינים בשטחים ובישראל, בהשוואה לשנת 2010.

21 מרץ 2012