בקעת הירדן

הכפר אל-חדידייה

הכפר אל-חדידייה שוכן בצפון הבקעה, בסמוך להתנחלות רועי, על אדמות שחוכרים תושביו מאנשי טובאס. תושבי הכפר, כ-90 במספר, מתפרנסים מגידול צאן ומחקלאות. הישוב אינו מחובר לרשת המים, וממוצע צריכת המים בו עומד על 20 ליטר ליום לנפש בלבד – כמות נמוכה משמעותית מההמלצה של ארגון הבריאות העולמי, העומדת על 100 ליטר לנפש ליום. הכפר מנותק מאספקת מים סדירה על אף קרבתו למתקן שאיבת מים של מקורות ("בקעות 2") המספק מים להתנחלויות רועי ובקעות הסמוכות. הקצאת המים ליום לנפש בהתנחלויות הללו, לשימושים ביתיים בלבד, עומדת על יותר מ-460 ליטר ביום – לפחות פי 23 מצריכת המים באל-חדידייה.


ב-21.6.11 הרס המנהל האזרחי 8 מבנים בכפר אל-חדידייה בבקעת הירדן. 36 פלסטינים, בהם 15 קטינים, נותרו ללא קורת גג. ההריסה תועדה בווידיאו על-ידי תחקירן בצלם עאטף אבו א-רוב

לפני כיבוש הגדה המערבית בידי ישראל גרו תושבי אל-חדידייה במרחק של כמה קילומטרים מזרחה מהכפר הנוכחי, אך המקום הוכרז כשטח אש ובשנת 1997 הם הצטוו לפנותו. עתירה לבג"ץ שהגישו התושבים כנגד הפינוי נדחתה בשנת 2003, והם נאלצו לעזוב. אולם, גם במיקומם החדש הוציא המנהל האזרחי צווי הריסה למבנים שבנו, בטענה שמדובר בקרקע חקלאית. המינהל גם דחה תוכניות שהגישו לו תושבים לשינוי ייעוד הקרקע במקום מחקלאות למגורים. עתירה שהגישו תושבים במארס 2004 נגד מדיניות המנהל האזרחי בכפרם נדחתה בדצמבר 2006, לאחר שבג"ץ סירב להתערב בשיקולי המנהל. השופטים קיבלו את נימוקי הצבא והמינהל האזרחי לכך שהם מעניקים קדימות לפינוי אל-חדידיה: נימוק ביטחוני של קרבה להתנחלות רועי, ונימוק תכנוני שנובע מהחשש שהמאהלים מהווים "התחלה של כפר", מה שמנוגד להגדרת האזור כחקלאי.

מאז, הרס המנהל האזרחי כמה פעמים את בתי הכפר. חלק מההריסות האחרונות, שבוצעו ביוני 2011, נעשו בעילה של שהייה בשטח אש. זאת, למרות שאזור הכפר אינו מוגדר כשטח אש: לפי עדויות התושבים הם מעולם לא נתקלו באימוני צבא במקום, וטיעון זה אף לא הוזכר בפי המדינה בתגובתה לעתירת התושבים ממארס 2004.

פריטים מומלצים

תושב ח'ירבת חומסה אל-פוקה עומד בתוך רכוש הקהילה שכוחות ישראליים השליכו ליד עין א-שיבלי. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס, 7.7.21

קהילות בסכנת גירוש

פשע מלחמה לאור יום ובאישור בג״ץ

ישראל ביצעה אתמול ניסיון להעברה בכפייה של תושבי חומסה, דבר המהווה פשע מלחמה. בניגוד לחמש הפעמים הקודמות שבהן הרסה ישראל את בתי התושבים בקהילה בתוך פחות משנה, אתמול לקחו עובדים של המנהל האזרחי וחיילים את תכולת בתיהם של חלק מהתושבים והעבירו אותה לאזור סמוך לעין אל שיבלי, אליו מנסה ישראל לגרש את התושבים, תוך מצג שווא שהדבר נעשה תוך ״הידברות״ ו״הסכמה״. בכך הבהירה ישראל, אם למישהו עוד היה ספק, את כוונתה לגרשם מביתם לתמיד. בתגובת הצבא שפורסמה בתקשורת הובלטה העובדה שניסיון הגירוש התקיים באישור בג״ץ. אכן, על החקירה שתתנהל בהאג בעניינה של ישראל לבדוק גם את אחריותם של השופטים לביצוע ההעברה בכפייה ולא רק את זו של חברי ממשלת ישראל והדרג הפיקודי הבכיר. אתמול, בסביבות השעה 8:00 בבוקר, הגיעו חיילים ואנשי מנהל האזרחי לח'ירבת חומסה שבצפון בקעת הירדן. הכוחות הכריזו על האזור שטח סגור ומנעו מעיתונאים, מפעילי זכויות אדם ומדיפלומטים להגיע למקום. הכוחות פירקו תשעה אוהלי מגורים וארבעה צריפי מגורים וכן 17 מבנים חקלאיים השייכים לתשע משפחות בקהילה המונות 61 נפשות, בהם 34 קטינים. נוסף על כל אלה, הרסו הכוחות ארבעה מכלי מים, צינורות, גדרות וציוד חקלאי. החיילים העמיסו את חפציהם של התושבים על המשאיות, שהובילו אותן לקהילת עין שיבלי שממערב לח'ירבת חומסה. תושבי הקהילה נמלטו עם צאנם להרים. אוטובוסים, שנועדו להעביר בכפייה את תושבי חומסה לעין אל שיבלי, נותרו ריקים.

9 יולי 2021

בני משפחת דר'ארמה ליד שיירי רכושם לאחר שהמנהל האזרחי הרס את ביתם באל-פארסייה. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 10.8.10.

בקעת הירדן

הכפר אל-פאריסייה: הרס בעילה של בנייה בשטח אש

הכפר אל-פאריסייה שבצפון בקעת הירדן שכן במקומו עוד בטרם כבשה ישראל את הגדה ב-1967, נהרס כליל בידי ישראל בשנת 2010: בקהילה, הכוללת כיום חמישה מתחמים, חיים בכל עונות השנה כ-300 תושבים, וכ-200 נוספים חיים בה רק בעונת החורף. כל התושבים חיים באוהלים ובפחונים ומתפרנסים מרעיית צאן ומחקלאות. מתחמי הקהילות אינם מחוברים לרשתות החשמל או המים וממוצע צריכת המים בהם עומד על 20 ליטר ליום לנפש בלבד – כמות הנמוכה משמעותית מהכמות המינימלית המומלצת על-פי ארגון הבריאות העולמי: 100 ליטר לנפש ליום. בנוסף אין בקהילות מוסדות חינוך וילדיה הולכים מדי יום כחמישה קילומטר ברגל לשני בתי הספר בכפר עין אל-בידא, לבנים ולבנות, שכל אחד מהם כולל יסודי ותיכון. מתחמי הקהילה מוקפים בהתנחלויות ובנקודות התנחלות: מצפון גבעת סלעית ומחולה, ממזרח שדמות מחולה ורותם, ומדרום משכיות. בנוסף על כך, הכריז הצבא על שטח הכפר ושטחים נרחבים מדרום, צפון ומערב לו, "שטח אש". שטחים נוספים באזור הוגדרו כחלק משטחי השיפוט או מהשטחים המוניציפליים של התנחלויות סמוכות. הגדרות אלה משמשות את ישראל כדי לחסום לחלוטין את גישתם של תושבי הכפר לרוב השטחים הסובבים אותו, שבהם הם רועים את צאנם מזה שנים ארוכות.

6 ינואר 2014

חקלאות

כבתוך שלה

כ-60% מאדמות הגדה המערבית מוגדרות כשטח C וישראל שולטת בהן בלעדית. בשטח זה חיים כ-180,000 פלסטינים, ובו עיקר עתודות הקרקע להתיישבות ולפיתוח של כלל הגדה. ברובן מונעת ישראל בנייה ופיתוח פלסטיניים בעילות שונות, כמו היותן "אדמות מדינה" או "שטחי אש". מדיניות התכנון הישראלית מתעלמת מצורכי האוכלוסייה: מסרבת להכיר בכפרים שבשטח זה ולתכננם, מונעת פיתוח וחיבור לתשתיות והורסת בתים. לאלפי תושבים נשקף איום בגירוש מבתיהם בעילת מגורים בשטחי אש או ביישובים "בלתי חוקיים". בנוסף, ישראל השתלטה על רוב מקורות המים והיא מגבילה את גישת הפלסטינים אליהם.

4 יוני 2013