הכפר אל-חדידייה

הכפר אל-חדידייה שוכן בצפון הבקעה, בסמוך להתנחלות רועי, על אדמות שחוכרים תושביו מאנשי טובאס. תושבי הכפר, כ-90 במספר, מתפרנסים מגידול צאן ומחקלאות. הישוב אינו מחובר לרשת המים, וממוצע צריכת המים בו עומד על 20 ליטר ליום לנפש בלבד – כמות נמוכה משמעותית מההמלצה של ארגון הבריאות העולמי, העומדת על 100 ליטר לנפש ליום. הכפר מנותק מאספקת מים סדירה על אף קרבתו למתקן שאיבת מים של מקורות ("בקעות 2") המספק מים להתנחלויות רועי ובקעות הסמוכות. הקצאת המים ליום לנפש בהתנחלויות הללו, לשימושים ביתיים בלבד, עומדת על יותר מ-460 ליטר ביום – לפחות פי 23 מצריכת המים באל-חדידייה.

ב-21.6.11 הרס המנהל האזרחי 8 מבנים בכפר אל-חדידייה בבקעת הירדן. 36 פלסטינים, בהם 15 קטינים, נותרו ללא קורת גג. ההריסה תועדה בווידיאו על-ידי תחקירן בצלם עאטף אבו א-רוב

לפני כיבוש הגדה המערבית בידי ישראל גרו תושבי אל-חדידייה במרחק של כמה קילומטרים מזרחה מהכפר הנוכחי, אך המקום הוכרז כשטח אש ובשנת 1997 הם הצטוו לפנותו. עתירה לבג"ץ שהגישו התושבים כנגד הפינוי נדחתה בשנת 2003, והם נאלצו לעזוב. אולם, גם במיקומם החדש הוציא המנהל האזרחי צווי הריסה למבנים שבנו, בטענה שמדובר בקרקע חקלאית. המינהל גם דחה תוכניות שהגישו לו תושבים לשינוי ייעוד הקרקע במקום מחקלאות למגורים. עתירה שהגישו תושבים במארס 2004 נגד מדיניות המנהל האזרחי בכפרם נדחתה בדצמבר 2006, לאחר שבג"ץ סירב להתערב בשיקולי המנהל. השופטים קיבלו את נימוקי הצבא והמינהל האזרחי לכך שהם מעניקים קדימות לפינוי אל-חדידיה: נימוק ביטחוני של קרבה להתנחלות רועי, ונימוק תכנוני שנובע מהחשש שהמאהלים מהווים "התחלה של כפר", מה שמנוגד להגדרת האזור כחקלאי.

מאז, הרס המנהל האזרחי כמה פעמים את בתי הכפר. חלק מההריסות האחרונות, שבוצעו ביוני 2011, נעשו בעילה של שהייה בשטח אש. זאת, למרות שאזור הכפר אינו מוגדר כשטח אש: לפי עדויות התושבים הם מעולם לא נתקלו באימוני צבא במקום, וטיעון זה אף לא הוזכר בפי המדינה בתגובתה לעתירת התושבים ממארס 2004.